הו זואי זואי, מה נעשה איתך? בספר הראשון אהבתי אותך, באמת. חשבתי שלספר יש אחלה רעיון, גם עם זה ערפדין וכו' וכו', אבל אני אוהבת ערפדים! אז קראתי. בספר השני עוד זרמתי איתך. בסדר, את נערה מתבגרת, יש בעיות ואת מוצאת את עצמך מבולבלת. קורה קורה, לכן המשכתי איתך ולא חשבתי שיהיה גרוע. אבל הוהוו כמה טעיתי, והנו מגיע הספר השלישי, שבו הבנתי שהסדרה הזאת הידרדרה. עם נשים בצד את כל השטויות של זואי והבחירות המטומטמות שלה ונתמקד ב"עלילה עצמה" ובבעיה ששם, נגלה שיש לזה דווקא פוטנציאל וזה אפילו מעניין! במיוחד כשנפארט, הכוהנת שהתבררה כרעה נמצאת שם. אבל כמובן, הספר הזה מתמקד יותר במערכת האהבה של זואי, עם אפשר לקרוא לזה ככה.
אני יודעת מה בטח מעריצים של הספר יאמרו: "היא נערה מתבגרת!! אז היא עושה טעויות, גם את! היא לא כזאת נוראה, היא עוברת דברים קשים!" אחממ אנשים יקרים, אני בטוחה שעם אני הייתי עוברת אותם בעיות כמו לזואי, לא הייתי מתמזמת ככה עם החבר לשעבר שלי ודוכבת עם המורה שלי כאשר יש לי חבר מדהים. ברצינות, זואי התנהגה בכלכך... זנותיות!! אפרודיטה נראתה לידה די בסדר בספר הזה!! כשבשני הספרים הראשונים היא נגעלה וסלדה להתנהגות של אפרודיטה, כשהיא התנהגה בזנותיות ובמגעילות. אבל בספר הזה? והווו, זואי מתגלה עם צד אפרודיטי משלה!
נתחיל מזה שיש לה חבר. לא לא, לא ההית' האידיוטי הזה, אלא חבר מדהים, ערפד, חתיך ופשוט בחור מושלם בשם אריק. שגם זה מעט עיצבן אותי, בגלל הנדושיות בזה. שעל הפעם הראשונה בו הם נפגשו אריק הערפד המושלם נמשך כמובן לזואי. אבל נעזוב אתזה גם, מצידי שהייתה נשארת איתו ככה, לא איכפת לי. אבל כמובן, היא גם חייבת להיפגש עם הית'. אז בסדר, שתית את הדם שלו, הווו התשוקה!! אבל באמת, את פשוט... מה עשית שם, רכבת עליו? מה הוא סוס פוני? ועשית את זה במודעות שידעת שיש לך את אריק, למען השם זואי, איפה כוח הרצון שלך?? אבל בסדר, נוכל עוד להתגמש לך על זה. אבל אז... חבריי היקרים, בא הקש ששבר את גב הגמל.
המורה. איך קראו לו שם? לורן? את פלירטטת איתו, ואמרת שהוא נותן לך הרגשה של "אישה אמיתית". איזו בלאט איש אמיתית תגידי לי? את נערה בת... בת... 17 שם? והוא גדול יותר ממך. ומורה. מה איכפת לי שהוא חתיך וזה? את, כאילו, תתעשתי על עצמך!! ואז.... לעזעזל, מצידי תיפלרטטי איתו, אבל.. אלוהים... לא לשכב. ואז כלכך התפלאת כשאריק כעס עלייך, ונעלבת כשהוא קרא לך זנזונת. אמממ כן, מעניין למה באמת.
זה פחות או יותר מה שהכי עיצבן אותי בספר הזה. עם כל השאר עוד יכולתי להתגמש. עם ה... דמויות הדי שיטחיות, והיחידים שאהבתי היו סטיבי ריי, דמיאן ונפראט. ונלה, אבל היא חתולה. זהו. כל השאר... אין עומק, כלום. האחיות שבלי להעליב די שיטחיות, אריק "המושלם" שסלח לזואי כל הזמן עד שסוף סוף עשה את המעשה הנכון ועזב אותה (באמת, מגיע לך מישהי יותר טובה). על אפרודיטה אני לא אתחיל, אף שבספר הזה היא באמת הראתה כמה צדדים לטובה, בעוד שזואי הידרדרה מאוד.
הייתי מורידה עד לכוכב אחד, אבל אני מוסיפה נקודה אחת עוד בגלל שהעלילה ללא זואי מעניינת, עם כל קטעי נפראט וסטיבי ריי והמתים החיים האלה.
לדעתי, הספר הזה די שיטחי וספר רק בישביל קריאה כשאין שום דבר אחר. לא ספר שלדעתי שווה ממש להיות מעריץ שלו ולאהוב אותו כלכך.
ועוד כמה מילים על זואי עצמה: אני לא יכולה להביא דמות גיבורה יותר שיטחית ואידיוטית מזואי. אפילו הצלחת להביס את אוור מבני האלמוות, אז מגיע לך מחיאות כפיים. זואי היא הבחורה היפה והמסתורית שעוד כשהייתה בת אדם החיים שלה היו לא הכי טובים בכי מזוייף, וכאשר סומנה כערפדית וניכנסה לבית הלילה גם שם לא היה לה לא מעט הסתבכויות, במיוחד עם אפרודיטה. אך בכל זאת היא מוצאת חברים שיעזרו לה, והבחור החתיך כמובן מתאהב בה והיא בו. אבל אוי, זואי המסכנה. החיים פשוט מתאכזרים אלייך נכון? איך כולם מעיזים לקרוא לך שקרנית, וטיפשה, וזנזונת, ועוד אלפי כיונויים מגעילים. כי הרי מה עשית? זה לא כאילו נהגת בטיפשות, שיקרת לחברים שלך בלי ממש סיבה טובה, בגדת בחבר שלך, היית עם 3 בנים בו זמנית ושכבת עם המורה שלך. הרי את פשוט בחורה יפה שרק סובלת נכון? אז זהו שלא. מצטערת לגיד, או שלא מצטערת, אבל גיבורה את לא זואי. אין לי מושג איך את מראה בגרות בספר הרביעי (אף שאני אקרא אותו עוד מעט כי.. מה לעשות, אני פשוט חייבת לדעת מה קורה עם השטויות של זואי), וזה ששמעתי שאת עם אף אחד בספר הזה גם לא מעודד אותי ממש (אבל והוו, בלי 5 חברים בנים אה? זה שיפור). לא איכפת לי התירוצים של את נערה מתבגרת ויפה, שזה מה שקורה ושאת צריכה לנסות דברים ולעשות טעויות. את פשוט מתנהגת בטיפשות ושיטחיות. אין לי מושג מה ניקס מצאה בך, באמת.
