ביקורת ספרותית על חלומות פרטיים מאת רוז טרמיין
ספר טוב

---

חלומות פרטיים הוא ספר נהדר ומומלץ, אבל יש לי איתו בעיה קטנה, שכנראה שהיא רק שלי (זה לא הוא – זו אני): מאז שקראתי את ענבי זעם של סטיינבק, שעוסק בהתנהלות לא תקינה של מדינה והעוול שנגרם לאזרחיה, התפתחה אצלי נקודת מבט שונה על ספרים שעוסקים בכך. בעולם מתוקן אנשים לא היו צריכים לעזוב את מולדתם בחיפוש אחר פרנסה ולהשאיר מאחור את משפחתם ואת יקיריהם. בזה עוסק הספר חלומות פרטיים – בעקירה כפויה ואכזרית כדי לעבוד קשה בארץ זרה, לספוג השפלות, להתגעגע, והכל כדי לשלוח כמה לירות הביתה.
והרי גם הספר הזה, כמו ענבי זעם, מבוסס מלכתחילה על העובדה שמשהו לא מתנהל כשורה, משהו רקוב בבסיס, שאם לא כן הספר לא היה נכתב כלל.
או, וכאן נכנס סטיינבק, שכל פיסקה וכל עמוד בספרו בוערים בכזו קריזה, בכזו ביקורת משתלחת, בכאלה עצבים! וזה מה שחסר לי בחלומות פרטיים. יש בו חמלה, עצב, רגישות ואיכפתיות לצד תקווה ואופטימיות, אבל איפה הכעס על המצב ההתחלתי הלא שפוי שמרחיק אדם מילדיו? הפריע לי שלב, גיבור הספר, לא נותן דעתו על כך לרגע. חסר לי בדמותו פן של ביקורת על הסיבה הכללית יותר, זו שמעבר לחייו הפרטיים, שמאלצת אותו לעקור ממולדתו. עם כל הצער, הסבל והגעגועים הוא מקבל את המצב כמובן מאליו: זה מה יש ועכשיו צריך להסתדר ולהפיק את המיטב.
לא ניחמה אותי העובדה שבסופו של דבר העניינים איכשהו מסתדרים ללב האומלל – נשארתי עם הכעס על עצם התופעה ההזויה והמקוממת הזו. כעס, שכאמור, לא בא לידי ביטוי בספר.
טוב, אז רוז טרמיין היא לא סטיינבק העצבני, שזעקתו מחרישת אוזניים, אבל אם נעזוב לרגע את ההשוואה הממש לא הוגנת הזו, נישאר עם סופרת טובה מאד, שמספרת סיפור מעולה, חשוב ונוגע.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על חלומות פרטיים