ביקורת ספרותית על בית גדול מאת ניקול קראוס
ספר טוב

---

"בית גדול" הוא ספר על חורבן, חורבן הבית ואובדנו. אובדן הכול, הרכוש, הארץ, התרבות, השפה, המשפחה והזהות.
כששמו שאוב מסיפור חורבן הבית המקראי, לוקח אותנו הספר למסע במחוזות הנפש הקשים של האובדן. אך אין זהו אובדן אוניברסלי, זהו אובדן יהודי במפורש והציר עליו בנויה העלילה הוא השואה, חורבן הבית היהודי בעת החדשה.
בניגוד לכתוב בכריכה האחורית, לא מדובר כאן בגלגולו של שולחן, בבחינת גירסה למבוגרים של "גילגולו של מעיל" המיתולוגי. השולחן, שולחן הכתיבה האבוד, הוא חוט מקשר, אך הקישור רופף ואינו שלם, הקצוות נותרים פרומים והמעגלים אינם נסגרים.
קוראים ומבקרים אחדים הביעו אכזבה מהסוף הפתוח של הסיפור ,אך לדעתי הסוף תואם בצורה מושלמת את מהלך העלילה כמו גם הכתיבה. אין סוף סגור ומושלם לסיפור הכאב והאובדן היהודי. הסיפור פרום כפי שגם הדמויות "פרומות" ולעולם לא יגיעו לסגירה אמיתית של גורלן.
אך אצל קראוס כמו אצל קראוס העלילה היא משנית לאמנות הכתיבה. קראוס החלה את חייה היצירתיים כמשוררת והדבר ניכר בכתיבתה העשירה. עשירה עד כדי גודש. אך אין כאן גודש יומרני של כתיבה למען עושר הכתיבה. אני חשתי בחדירה עמוקה ועדינה כבאזמל של מנתח לתוך נפשן של הדמויות השונות בפסיפס. גבר או אישה, צעיר או מבוגר, אמריקאי או ישראלי. קראוס חודרת מתחת לעורן ושרה את שירן של הנפשות הפגועות כאילו חוותה את כאבן על בשרה ממש.
"בית גדול" משקף כישרון כתיבה נדיר וחוכמה אמיתית אשר נובעים מקולמוסה של סופרת צעירה כל כך. אך כנראה שלכישרון אמיתי אין גיל.
מאז חורבן המקדש ניתנה הנבואה לשוטים, אולם לעניות דעתי אם ניקול קראוס כותבת כך בגיל 35 עוד נכונו לה גדולות. ייתכן ופרס הנובל לספרות שניתן בעבר לסופרים יהודים גדולים ובעלי שאר רוח ונפש עשירה כעגנון ובשביס זינגר עוד יגיע בעתיד לשולחן הכתיבה המיתולוגי של קראוס.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על בית גדול