ביקורת ספרותית על מפיקת מלחמות מאת יעל לביא
ספר לא משהו

---

ספר שטחי , אשר במחשבה שניה מייצג את טיב העתונות כיום.
נתחיל מאיכות הכתיבה. הספר כתוב ברמה של ילד בתיכון. המידע מובא בלי תובנות לחשוב עליהם, ובסיום הקריאה לא ברור מה בדיוק התוספת והערך המוסף בקריאת הספר.
היות ואני לא מתכוון להיות כתב טלוויזיה, ממש לא מענין אותי שהיא כל הזמן רצה ממקום למקום, ומשתמשת במצלמה קטנה במקום גדולה.
אולי באמת השם מפיקת מלחמות צודק, כי כשקואים את רמת הדיווח והדרך שבה הוא נאסף ומוצג לקהל, אין אלא לעשות כמוני. אני מזמן רואה מעט חדשות, ופותח את הטלוויזיה רק לכותרות אם באמת יש משהו מענין.
אבל זה לא החלק הגרוע בספר.
בספר זה שני מרכיבים גרועים במיוחד.
-ארוגנטיות וביקורתיות רצחנית של כותבת על כל דבר שזז. אין שום קורט הערכה על אנשים שעשו משהו בחיים שלהם למעט אבא שלה.
או אולי זאת תוצאה של אחת שהלך לה יותר מדי מהר, לא מתוארים שם אפילו מאבקים להגיע למטרה, הכל בשיטת "BIG BANG THANKYOU MADAM".
היא נמצאת במרכז ארועים שמרביתם אינם פשוטים ולא מתוארת שריטה אחת על האצבע הקטנה שלה. גם לא חוויה חיובית.
- הבעיה השניה היא ההתיחסות שלה לישראליות .
דוגמאות:
-ע' 27 הגיוס לצהל- כוונתה היתה לשרת במודיעין, היות ואחותה נתפסה על סמים בצבא,גם היא נפסלה??
ואז היא אמרה לעצמה :"גם אני הכרזתי על עצמי כלא כשירה לשירות צבאי, ועם פרופיל 21 טסתי לארה"ב".
-ההסברים שלה לפרוץ האינתיפדה הראשונה הן בעקרן כי שרון בא לבדוק תלונות ארכיאולוגים על עתיקות "שלפי הטענות הושחתו על ידי הווקפ".
- ג'וליאני נבחר מחדש על 2000 גופות( הרוגי הפיגוע בתאומים)
ועוד פנינים כאלו.
הספר הוא בשפת הילדים " בעע,".
למה לקרוא? כדי להכיר את העבודה העיתונאית כיום.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מפיקת מלחמות