ביקורת ספרותית על מפיקת מלחמות מאת יעל לביא

---

ספר בעל פוטניאל גדול, אבל הוא סובל מכמה בעיות שלי בתור קורא
שרוף של אוטו ביוגרפיות , מבטלות את האפשרות שהוא יכנס לפנתאון
של ספרי הביוגרפיות:
ראשית, ביתו שלאריק לביא מוכיחה לנו שהשתייכות לחוגים המתאימים תמיד
פותחnת דלתות, ובמיוחד אם אבא הוא זמר פופולרי שמחובר חזק לממסד.
שנית, בעיה שקשורה ישירות לבעיה הראשונה, גם היא סובלת קשות מתסמין
״ גנבו לי את המדינה שאבא שלי בנה .... ובעצם למה לי לאכול מרורים
פה, אלך למקום אחר ששם בטח לא אסבול מתסמינים כאלה.
שלישית,יעל לביא היא סימפטום של ה׳ תל אביביות״ העכשוית
היא כותבת״בתום המלחמה, (מלחמת המפרץ ה-1),אחרי שעות במלון דן
והרבה עוגות גבינה, עליתי על מטוס ועפתי לניו יורק. צבא לא עמד אצלי על
הפרק, הצלחתי לחלץ את עצמי משירות חובה בעזרת האירוע התקשורתי המשמעותי הראשון בחיי.״עמ׳27. וירידה בערך המוסרי של חלק גדול של אותם נערים ונערות אשר בורחים
מאחריות מוסרית ומסרבים ליטול חלק בעול הכללי , ( דבר ששוב משתלב לסיבה הראשונה-),שכאילו
מצדיקה את ההישתמטות הקבוצתית הזאת.
כמו שזה ניראה יש בי מן רתיעה מסוג זה של משתמטים.
וכך אני יכול להוסיף עוד ועוד סיבות לאותה רתיעה שקיימת בי מאותו
חוג של ״ חברים״ שמונעים מאותה אידיאולוגיה של גנבו לנו את המדינה
רצחו לנו את המנהיג, אנחנו רוצים לתפוס מרחק מאותם ימניים, קיצונים
מתנחלים..... וכו׳ ( הוסיפו כמיטב דימיונכם ובטוב בעיניכם),ועושים פוס
עם המדינה. ניתן להם לשפוך את דמם הרי הם הביאו את זה על עצמם!
אם בא לכם ללמוד או לדעת כיצד עובד מוחם של אלה שתיארתי פה
קיראו ספר זה - הוא נוגע בדרמה הכי בסיסית של האידיאולוגיה הפוסט ציונית
של חוגי השמאל של היום.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על מפיקת מלחמות