ספר טוב, שניצל ממלכודת הקיטש בזכות היותו סיפור אמיתי, המסופר בגוף ראשון. כשבנה התינוק היה בן שבועיים, איריס מאבדת את ההכרה באופן פתאומי, ונזקקת להחיאה. היא שוקעת בתרדמת וכשהיא מתעוררת - מסתבר שראייתה ניזוקה באופן קשה ושהמוטוריקה שלה נפגעה מאוד. עליה לעבור שיקום ארוך, ואין ביטחון שהשיקום יצליח.
הספר כתוב במשפטים קצרים ובהירים. המאמצים של איריס להשתקם מעוררים הערצה. הספר אינו חוסך מאיתנו היבטים קשים של ההתמודדות הקשה עם האבדן של היכולות, ההתנתקות מן המשפחה הקרובה, חברים שמתרחקים כי אינם יכולים להתמודד עם המצב החדש. מצד שני, מתגלות בספר דמויות מפעימות של מטפלים מסורים ובני משפחה וחברים שאינם מוכנים לוותר. המסר של הספר אופטימי, על אף הקושי - יש שכר למאמצים והאהבה יכולה להתגבר על מכשולים שנראים בלתי אפשריים.














