ספר טוב, שניצל ממלכודת הקיטש בזכות היותו סיפור אמיתי, המסופר בגוף ראשון. כשבנה התינוק היה בן שבועיים, איריס מאבדת את ההכרה באופן פתאומי, ונזקקת להחיאה. היא שוקעת בתרדמת וכשהיא מתעוררת - מסתבר שראייתה ניזוקה באופן קשה ושהמוטוריקה שלה נפגעה מאוד. עליה לעבור שיקום ארוך, ואין ביטחון שהשיקום יצליח.
הספר כתוב במשפטים קצרים ובהירים. המאמצים של איריס להשתקם מעוררים הערצה. הספר אינו חוסך מאיתנו היבטים קשים של ההתמודדות הקשה עם האבדן של היכולות, ההתנתקות מן המשפחה הקרובה, חברים שמתרחקים כי אינם יכולים להתמודד עם המצב החדש. מצד שני, מתגלות בספר דמויות מפעימות של מטפלים מסורים ובני משפחה וחברים שאינם מוכנים לוותר. המסר של הספר אופטימי, על אף הקושי - יש שכר למאמצים והאהבה יכולה להתגבר על מכשולים שנראים בלתי אפשריים.

איריס ערד מספרת על אחת החוויות הקשות ביותר שעברה (ושיכול לעבור אדם) בצורה מעניינת מאוד. הספר מלא בתיאורים של חוויות מעולמות אחרים שהיא חוותה בהיותה מחוסרת הכרה ומאוחר יותר בתהליך ההחלמה הארוך והקשה שלה. ספר לא פשוט שגורם לקורא להסתכל על החיים אחרת, להעריך את כל מה שנראה מובן מאליו ושיכול להילקח בשניות. הספר מזכיר שיש בבני האדם כוחות שהם מעבר לכל היגיון ועם כל הקושי מחדיר תקווה ותעצומות נפש אצל הקורא. ממליצה בחום.

אחד הספרים המדהימים שיצא לי לקרוא.
כתוב בצורה כל כך אנושית ונוגעת..על אף שכל תיאורי הספר הינם של בחורה אשר הייתה בסוג של מצב רדום, התחושה כאשר קוראים היא כאילו היא הייתה עירנית לגמרי ולפעמים הדבר יוצר בלבול.
ספר מומלץ ביותר למשפחות אשר חוו או חוות טרגדיות דומות וכן לצוותים רפואיים אשר מטפלים באנשים כאלו.

שבת אחת הספיקה לי בשביל לסיים לקרוא את הספר.