ביקורת ספרותית על והוא האור מאת לאה גולדברג
ספר מעולה

---

איך הגעתי אליו
אלי הספר התוודעתי כשסיימתי לקרוא את "אבדות" של לאה גולדברג. באחרית הדבר של הספר הוזכר הרומן "והוא האור" וזה הספיק. מיד קניתי את הספר, והוא חיכה בסבלנות על המדף של "עוד לא קראתי", חיכה עד שיגיע הרגע המתאים.
והרגע הגיע.
לפני שאני מתחיל בביקורת (יותר מדויק לכתוב:דדיברי הלל), גילוי נאות : ללאה גולדברג שמור מקום חם בליבי, היא המשוררת שהכי מרגשת אותי, ואת שיריה אני מאוד אוהב. על הזמנת החתונה שלנו הופיע ציטוט מאחד משיריה.
ועכשיו ל"והוא האור"
הספר כתוב בצורה מצוינת, ושזורים בו הקשרים חבויים,וכאלה שלא חבויים שמקשרים בין כל הדמויות אפילו השוליות ביותר, וכל דמות היא נגוד, או השלמה לדמות מקבילה. אפילו דמות אורח שלא ברורה תכליתה בקריאה ראשונה.
השפה העשירה של לאה גולדברג גורמת לקריאה כולה להיות עונג צרוף, כזה שאתה חוזר וקורא קטעים שוב ושוב רק כדי להתענג על איך שהם כתובים.
העלילה מצויינת ושופכת אור מסוים על אירופה של תחילת שנות השלושים, וגרמניה הנאצית, בצעדייה הראשונים לקראת התופת שנכונה ליבשת. אם כי אין בספר עיסוק מעמיק בנושא, והוא משמש רקע ותפאורה לסיפור של נורה. נורה נערה צעירה שעוזבת את הכפר על אביה הלוקה בנפשו והקהילה היהודית הצפופה, עוזבת את אימה ודודתה כדי ללמוד ארכאולוגיה בברלין של שנות השלושים. וזאת כדי לעלות לארץ ישראל ולהיות ארכאולגית לחפור באדמת הארץ עד שתגיע לשכבות בהם: "אם נעמיק לחפור שם, נגיע לאותה שכבת קרקע, אשר עליה חרותים עדיין- עקבות אלוהים".
הספר מומלץ בחום, אני נזהר מלהשתמש במילים "חובה לקרוא" וזה לא קל לי.

ציטוט:
"שהרי זה עונשם של בעלי הדימיון: חיים הם באנטנסיביות יתרה את דמיונותיהם עד שיהיו למציאות שניה, ומאחר שאין המציאות חוזרת פעמיים, לא יתכן איפה כי יהיה הדמיון למציאות גשמית"

תהנו מהספר

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על והוא האור