בית קיץ עם בריכההרמן קוך16אני אוהבת את הספרים של הרמן קוך. הוא קצת מזכיר לי את הספרים של מאיה ערד. נראה ששניהם מצד אחד שונאים את הגיבורים הראשיים ומצד שני גורמים לקורא למצוא איזה שביב של הזדהות עם אותה הדמות ששרויה בדרך כלל בדילמה עמוקה. קראתי את כל ספריו של קוך למעט "אודסה סטאר" וקראתי אותם לחלוטין לא לפי הסדר הכרונולוגי בה הספרים יצאו לאור, אך אני חייבת להגיד שבתחילת הספר התבלבלתי מעט בין ד"ר שלוסר לבין סטנלי פורבס מ"סרט עם סופייה" אולי בגלל ששניהם הולנדים בגיל העמידה, מיזונטרופים, שוביניסטים ונרקיסיסטים הנפוחים בעצמם עד לעין סוף או אולי בגלל החיבה של קוך לשם סטנלי, כי גם ב"בית קיץ עם בריכה" יש דמות בשם סטנלי. אחרי קריאת הספר הזה, בעיקר היה לי חשק להתקלח. בדרך כלל אני אוהבת את הספרים של קוך כי הם נותנים לי כאישה סוג של הצצה למחשבותיו של גבר ממוצע, הייתי רוצה לחשוב שהגברים של קוך הם לא גברים ממוצעים, אבל קשה לדעת אם גברים ממוצעים מעמידים פנים טוב כמו ד"ר שלוסר... הדמויות הנשיות לא מעניינות את קוך, הן שם רק כתפאורה לדילמות העמוקות של גברים הולנדיים ממוצעים בגיל העמידה (או לא רק הולנדיים, מאיפה לי לדעת) כאשר ברוב הבעיות שלהם הם היו רוצים להאשים את הנשים: המנדנדות מדי, מכוערות מדי, פתייניות מדי, שמנות מדי, צעירות מדי או מבוגרות מדי, הגבר הממוצע של הרמן קוך כל כך נמשך לנשים, אך כל כך מתעב אותן שזה די חולני. הדילמה הפעם היא קשה במיוחד - מה אתה כהורה תעשה כדי לנקום פגיעה בילד שלך (לא להגן על הילד שלך, אלא נקום) והאם בדרך תרמוס כמה אנשים חפים מפשע. הספר מרתק כמו מותחן פסיכולוגי, הדילמות קשות והדמויות בלתי נסבלות. קוך עדיין מוכשר מאוד, אבל מבחינתי לספר הזה אני נותנת 4 ולא 5 כוכבים ולו רק בגלל כמויות המים שאבזבז כשי לשטוף את הספר הזה מעצמי.
תאומות הקרחס"ק טרמיין21סיימתי אתמול את קריאת הספר ומאז הוא טורד את מנוחתי ולא מאפשר לי לחשוב על שום דבר אחר. כשלקחתי אותו מחברה חובבת ספרי המתח הייתי בטוחה שהוא כזה, אך מתברר שזה מותחן פסיכולוגי וכאלה לא ממש קראתי עד כה. אין כאן ג'ק ריצ'ר עם RPG שקופץ ממטוס ומחסל את הרעים, אין כאן את הארי הולה השיכור שנכנס לראשו של רוצח סדרתי פסיכוטי ואפילו לא בלש כריזמנטי ושרמנטי כמו פנדורין, אלא רק זוג הורים מרוסקים מטרגדיה איומה בה איבדו את האחת מבנותיהם. ברגע אחד התהפכו חייהם של שרה האנגליה ואנגוס (גאס) הסקוטי, זוג מופתי ממעמד ביניים שעוסק במקצועות חופשיים, גר בדירה אופנתית באזור הנכון של לונדון ומגדל שתי תאומות זהות לחלוטין בנות שש וכלב. באותו הרגע, ברגע האסון, כאשר תאומה אחת נופלת אל מותה בבית הסבים במהלך חופשה ההורים לא נוכחים ולאחר אותו הרגע החיים של המשפחה הופכים לבלתי נסבלים ממש. המשפחה לא מצליחה להתאושש, האם והאב מתאבלים כל אחד בדרכו ונוטרים טינה האחד לשנייה על אף שלמען הילדה השורדת שלהם הם מנסים להציג חזית של נורמליות מעושה. כדי לברוח מהכל ולפתוח דף חדש הם מחליטים לעבור לסקוטלנד, לאי פרטי שסבתו של גאס הורישה לו ולשפץ את ביתו של שומר המגדלור שם. עם כל הכאב של ההורים, אותו המח מצליח לתפוס, את הכאב של התאומה ששרדה יכול להבין כנראה רק תאום אחר. הילדה איבדה חלק ממנה, חלק מזהותה ומנפשה ועם זה המשפחה מתקשה להתמודד עוד יותר מהאובדן של התאומה הראשונה. במהלך השהות באי מצליחים ההורים לתלוש את כל המסכות האחד של השנייה ולחשוף את האמת שלא בטוח שיוכלו להתגבר עליה. הספר הזה מותח, קשה וטורד מנוחה ורק התיאורים המדהימים של האיים ההיברדיים מצליחים להפיג מעט את המועקה.
ריסטדני גרינברג21שאפו לדני גרינברג! את שני הספרים הראשונים שלו חיבבתי אבל לא יותר מזה ובשלישי רואים שעקומת הלמידה שלו כנראה אקספוננציאלית. הספר זורם, מותח עם רומנטיקה על אש קטנה. קצת דניאל סילבה פוגש את ג'ק ריצ'ר פוגש את פרופ' ערן סגל (הגיבור הראשי, ירון תדהר התלבש לי בול על סגל וראיתי את דמותו לאורך כל הספר). כאמור, הספר הוא לאוהבי ספרי מתח, אינטריגות פוליטיות, אירגוני ביון וביטחון. סיימתי אותו תוך שתי נסיעות ברכבת בשבוע האחרון ובשבילי זה קצב מסחרר. אז מה היה לנו שם? במספר מוקדם שונים בישראל, בקרב אוכלוסיות שונות בתכלית, מתים אנשים מסיבה מסתורית. ירון תדהר, חוקר לשעבר במכון הביולוגי נקרא על ידי ראש המלמ"ב לעמוד בראש צוות החקירה למורת רוחה של מנהלת המכון, קולגה של ירון מימיו כחוקר. עוד בצוות סטודנט למדעי המחשב עם יכולות סופר-על בכל ענייני הסייבר, סוכן שטח אמיץ, אך עם בעיות משלו וכמובן על הכל מנצח ראש המלמ"ב שלו כניסה חופשית למשרד ראש הממשה, שר הביטחון, ראש השב"כ וכו'. יש גם כמה נשים, חכמות ואמיצות, אך לצערי הן די סייד קיקס בעלילה. אז מה מגלה החקירה של ירון? האם מדינת ישראל עורכת ניסויים בבני אדם? האם גורמים עויינים מתכוונים להפעיל נשק ביולוגי חדש בישראל? האם בכלל אינטרסים כלכליים מעורבים שם? לא אהרוס לכם את העלילה. אגיד רק שמי שקורא ספרי מתח, אפילו לא על בסיס קבוע יידע את התשובה לשאלה "מי?" די מהר, אבל תשובה לשאלה "למה?" הייתה מפתיעה למדי. עוד הערה, כבעלת רקע בהנדסה כימית (כן, זה שונה מהותית מרקע בכימיה) ורקע מועט מאוד בביולוגיה הייתי די סקפטית לגבי ענייני המדע, אך רואים בבירור שכן נעשה שם תחקרי ולכן הרפיתי משריר הספקנות ופשוט נהניתי. מומלץ לאוהבי הז'אנר *********************************************** מורי, בבקשה אל תקרא את הספר הזה!!! אפילו לא אם תהיה על אי בודד ויהיה בידך רק מיכל של מטהר אוויר, תקרא את ההוראות עליו
שמונה דקותאור שהם27לכאורה יש בספר הזה את כל האלמנטים שאני לא אוהבת - הוא קצר ובנוי מסיפורים קצרים (לא מצליחים להתחבר לדמויות), הוא עוסק באפוקליפסה (מספיק לי הדיכאון מלראות חדשות) והוא משתמש בלא מעט מושגים מדעיים (כחוקרת קשה לי לא לרוץ ולבדוק כל פרט מידע)... לכאורה זו מילת המפתח. הספר אמנם קצר אך חלק מהדמויות הצליחו להתחבב עלי והספר הצליח לגרום לנסיעת רכבת מפריפריה עמוקה לתל אביב למהנה יותר. אמנם הנושא הוא אפוקליפסה, אך באותו אופן אפשר היה להחליף את הנושא במשהו הגיוני יותר, אמנם בקנה מידה קטן יותר כמו מלחמה גרעינית, לכן עצם הנושא לא הפריע לי הפעם, מה גם שהספר עוסק בהתמודדות הדמויות עם משברים. לגבי הנושא המדעי, כל כך נהניתי לקרוא שהצלחתי לנתק את החלק מהמח שעוסק בביקורת עמיתים:-) הייתי שמחה אם הפרקים היו ארוכים מעט יותר והפרק הישראלי דווקא הכי פחות עניין אותי, אולי כי מה קשור עכשיו חיילי צה"ל לאפוקליפסה? כנראה קרוב מדי לבית בשבילי. היו כאן ביקורות יותר ארוכות מהספר, אז אני אקצר דווקא - הלוואי ואור שהם יוציא ספר על כמה מגיבורי הספר ובעיקר על שני זוגות האחים ועל החמור.
עולם ללא קץקן פולט25התחלתי מהספר השני בטרילוגיה וכנראה לא מהמוצלח ביותר. יש לספר הזה יתרונות ברורים מבחינתי: אני אוהבת רומנים היסטוריים, אני אוהבת לקרוא על ימי הביניים ואני אוהבת לקרוא על אנגליה - כאן לכאורה יש רומן היסטורי שמתרחש בימי ביניים באנגליה, אז למה שלושה כוכבים? דבר ראשון ספר באורך של יותר מ- 1000 עמודים, לא מספיק שיהיה מעניין - הוא צריך להיות מרתק והספר הזה נמרח כל כך, שנראה כי יד עורך ספרותי לא נגעה בו. דבר שני וחשוב יותר הוא הדמויות. על אף כי דמויות של גברים בספר היו משכנעות למדי, הדמויות הנשיות היו בעיניי החולשה של הספר. הדמות הראשית הייתה יכולה להיות אכן אישה צעירה וחזקה שקוראת תיגר על המערכת, אם רק היא לא הייתה קדושה מעונה... אם רק היו בה מעט מתכונות האנושיות של קנאה, רוע, אנוכיות, רק קמצוץ, אולי היא הייתי יכולה להזדהות איתה, אבל התקשיתי בזה. מה ששבר אותי אבל זו הכתיבה של סצינות האונס בספר ולא חסרו כאלה. הסצינה בה אחת הדמויות נסחטת על ידי מישהו שחיי אהובה ומשפחתה בידיו, מישהו אותו היא שונאת שנאה עזה ומתעבת יותר ממגפה השחורה, כאשר היא מאוהבת עד טירוף בגבר אחר, ונאלצת לשכב עם אותו מישהו שמשפיל אותה עד עפר, פתאום באמצע האקט היא חווה הנאה גופנית על אף רצונה. אני מבינה שהכותב הוא גבר שככל הנראה לא חווה אונס מימיו, שאולי קרא את טיוטת "50 גוונים של אפור" עוד בטרם הדבר הזה ראה אור, אך אולי היה שווה לעשות תחקיר גם בתחום הזה ולא רק בתחום יסודות הבנייה ולדבר עם מישהי שחוותה פגיעה מינית? לא יודעת, אולי אני טועה. לקן פולט הפתרונים, אך לי זה הפריע. הספר עוקב אחר מספר דמויות מילדותם עד בגרותם החל משנת 1327 בעיר קינגסברידג'. זו עיר מסחר טיפוסית שנשלטת על ידי אצולה ואנשי דת שרובם מושחתים כמו שפוליטיקאים ומנהיגים דתיים מושחתים בימינו, מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש כמו מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש בימינו ועניים מנסים לשרוד כמו שעניים מנסים לשרוד בימינו, נשים שם שוות פחות כמו שלצערי גם בימינו, ואנשים שלא הולכים בתלם מוקעים כמו שמוקעים בימינו והכל תוך כדי המאבק במגפה - הפתעה, כמו בימינו! אומרים שעמודי תבל טוב יותר, לא פוסלת שאקרא אותו בכל זאת ולו רק כי אני לא יכולה לפספס רומן היסטורי מעוסק באנגליה של ימי הביניים - כזו חלשה אני:-)
בכוונה תחילהתמר הגר14ספר מעניין שכתוב בסגנון מפתיע - סוג של דוקו דרמה שנפוץ עכשיו מאוד בטלוויזיה, אך בספרים טרם נתקלתי בסוגה זו. הספר עוסק בתחקיר בנושא "רצח תינוקות על ידי אמהות באנגליה הויקטוריאנית" שנעשה כחלק מתחקיר לכתיבת ספר על ידי בת דמותה של הסופרת עצמה, אם לתאומות שיוצאת לנבירה בארכיונים ברחבי אנגליה בעבות שני מקרים ספציפיים: אלן הרפר שרצחה את התינוקת שלה בת מספר שעות ולסלינה וודג' שזרקה את בנה הנכה בן השנתיים לבאר. החוקרת מחפשת מה משותף לשני המקרים, את העדויות מהמשפט, אתפסקי הדין שניתנו ומה עלה בגורלן.את מה שאי אפשר למצוא מהארכיון הסופרת משלימה מתוך תחקיר מדוייק על חייהם של הנשים העניות במעמד הנמוך ביותר באנגליה הויקטוריאנית. החוקרת בוכנת את נושא "מיתוס" האמהות המושלמת והחיבור המיידי עם התינוק, שתפתח בתקופה ויקטוריאנית ואיך הוא משפיע על החיים בישראל בשנות האלפיים. במקביל הסופרת שבתוך הסיפור ממציאה לעצמה חברה-מתחרה, חוקרת אקדמית שנישואייה מתפוררים ודרך היחס שלה עם בן הזוג והבת מאפשרים לסופרת המקורית לבחון כמה אספקטים של אמהות מדרנית.
וולף הולהילרי מנטל18ספר מתרכז בסיפורו של תומס קרומוול, פליטיקאי הידוע לשמצה בחצרו של הנרי השמיני ומציג את הצד האנושי שבו. הסיפור מעניין ושונה מרומנים היסטוריים אחרים של פיליפה גריגורי למשל או אלכסנדר דיומא. למרות הסיפור המעניין ועולם שלם שנגלה לעיניי מתוך עומקה של הפוליטקה המלוכלכת של החצר והכנסייה, הספר מאוד לא פשוט לקריאה בגלל הסגנון הייחודי (ומעצבן בעיניי) בו לא תמיד ברור מי הדובר, ולעיתים נדמה יותר כספר עיון ולא כספר עלילתי. על אף שהילרי מנטל לא מתעלמת מהצד הדורסני שלו היא מוסיפה לדמותו נופך אנושי מסויים דרך סיפור ילדותו (לא בטוח שתואם כל כך למציאות) והאסונות שפקדו אותו בחייו האישיים. כמו שרואים בספר הזה את הצד האחר של קרומוול, אפשר לראות בו גם את הצד האחר של תומס מור, שמוצג בד"ר כקדוש מעונה ודווקא כאן מוצג כאכזרי ואפל לא פחות מתומס השני. ספר מומלץ לאוהבי התקופה וכבונוס יש גם ספר המשך.
מגילת המדברארז האסול16ספרי "אינדיאנה ג'ונס" הם לגמרי גילטי פלז'ר שלי, אך איתם אני חווה גם את רוב מפחי הנפש. קשה מאוד לכתוב רומן היסטורי ולשלב בו מתח הפתקאות ושני קווי עלילה בעבר ובהווה שיהיה מספיק מעניין ומדוייק. הספרים מסוג של "צופן XXX", "מגילת YYY", אוצרות הZZZ" מציפים את חנויות הספרים ולא קל לברור ביניהם את הטובים ביותר. ספרים מסוג זה הרבה פחות נפוצים בספרות המקור, למרות שפע תעלומות, מגילות ואוצרות נסתרים בהיסטוריה היהודית. לא הייתי קוראת את הספר הזה אילו רץ לא היה ממליץ עליו ובחינתי אם רץ אהב את הספר והוא יכול לשמש אותי כ"פחמימה זמינה" אני לא צריכה לחפש המלצות נוספות. חבורה של דוקטורנטים מחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, נתקלים בממצאים מרתקים באחת המערות שגילו שגורמים להם להתחיל במרדף רווי סכנות, המוזן בסקרנות אקדמית, עקשנות ואמביציות. הסיפור נע שני בין ההווה לבין תקופת המרד בחינניות עם חוט מקשר בין שני זוגות אוהבים בהווה ובעבר. מבחינתי, כמישהי ללא ידע מעבר לבסיסי מינוס על תקופת המרד, טעויות היסטוריות, אם היו, לא הפריעו לי כלל ונהניתי מסיפורי העבר הרבה יותר מקו העלילה בהווה. דווקא איפיון הדמויות בחבורת החוקרים הפריעה לי מאוד, היו שם בעיניי כל הסטריאוטיפים שאפשר למצוא - כל הנשים יפיפיות ועדינות, אך בעלות עקשנות (יש מצב שתהיה ארכיאולוגית עם מראה בינוני, אגן ירכיים טיפה רחב ושיער לא גולש? כנראה שבאוניברסיטה העברית לא!), שוטר מושחט - שמן, בחור קרבי - מתבודד ופרופסור עם הררי ספרים שממלאים את הבית. מבחינתי הספר גירה לי את הדמיון וגרם לי לרצון לקרוא עוד על התקופה ולכן עם כל החסרונות הוא מומלץ בהחלט לקריאה.
תגובת שרשרתגל אמיר19אז סיימתי את השנה החולפת עם ספר שקרוב לבית.מה זה קרוב? כמעט כל מקום התרחשות בו אני מכירה כמו את כף ידי. מאוד פרובינציאלי מצדי, אבל אני נהנית מאוד מספרים שעלילתם מתרחשת במקומות שאני מכירה, אז משרד עורכי דין בחיפה בשכונת הדר, סמטאות מפוקפקות בקריית אתא וישוב פסטורלי בגליל - שיא התענוג. העלילה זורמת וקולחת אם כי מופרכת למדי, קצת כמו לראות סרט ג'יימס בונד - אתה יודע ששום דבר מזה לא יכול לקרות ועדיין צופה ונהנה (אם כי מבחינתי דניאל קרייג הרס את ההנאה). העלילה מערבבת כקוקטייל בבר בעיר התחתית את כל האלמנטים של החברה הישראלית לכל גווניה ולא מעט סטריאוטיפים. עורך דין פליליסט, שמגן בדרך כלל על טיפוסים מפוקפקים מסתבך בפרשייה מוזרה שכללה קרב יריות, בריחה ולבסוף פענוח תמוה מעט. אז מה לא היה שם? קהילת הלהט"ב על גווניה, עורכי דין, שוטרים מושחתים, משפחות פשע מהכפרים, זונות רוסיות, אוליגרכים קווקזיים ודרום אמריקאים, דתיים לאומיים ונערות מתבגרות - כל זה היה. מה שהיה שם במינון קצת יותר מדי גבוה זה הומור ציני. עם כל אהבתי להומור ציני ויש לי אהבה מטורפת להומור כזה, היו שם סצנות שאפשר היה לגמרי לוותר. סך הכל הקוקטייל היה לא רע, למרות שאני מעדיפה לשתות סודה.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד32# פרנסואה העזובי הוא ילד קטן שנמסר מינקות לאם אומנת תמורת פרוטות ששולמו לה. האומנת התקשרה אל הילד הקטן, טיפלה בו ככל יכולתה וציפתה שכשיגיע לגיל לבגרות - בגיל 8 בערך - היא תוכל להשכירו לעבודה, ולהיעזר בו כלכלית. היא גם ציפתה שהוא יתמוך בה בהיותה זקנה – הזיקנה והמוות הגיעו מהר מאד לאנשים עניים באירופה של המאה ה- 19. זה הסיפור: הילד הקטן הזה, שנראה טמבל שלא מבין כלום, פגש בגיל שש טוחנת צעירה, שליבה הטוב לא הרשה לה לזנוח ילד קטן לקור ולרעב. בעזרת סיוע בסתר – כי לטוחנת היפה יש בעל עם לב הרבה פחות טוב מלאשתו – הוא גדל לנער, לעלם ולאיש בעל מידות טובות, לב נדיב ואהבה עצומה. האהבה – ובעיקר המידות הטובות – הן הנושא של הספר הזה. מי שהמציא את המילה "עזובי" הוא גאון. היא נשענת על המילה הנקייה "אסופי", המרמזת על כך שמישהו אסף אליו את העזוב, ונתן לו בית. אבל "עזובי"? הוא עזוב. יש לו בית על תנאי – עד שלבית יימאס. או העוני יגבר. או שהתגמול נמוך מדי או שפשוט הגיע הזמן לעבור הלאה וילד עזובי הוא מטען עודף על בעליו. "עזובים" באותה תקופה היו בעלי מוניטין גרוע. מושמצים על התנהגות פרועה, זלזול בחוק וגם על היותם עצובים ונרגנים. איש לא קשר בין התוצאה – התנהגותם הרעה של העזובים לבין הסיבה – ילדים שאיש לא רצה ומעולם לא אהב. כאשר קוראים היום סיפור כזה חווים דיסוננס קוגניטיבי: בעולם שאנו מכירים ילד נמצא בראש הסולם. רצונותיו הם קודש, צרכיו הכי חשובים, ותינוקות הנמסרים לאימוץ הם נדירים ורצויים מאד. ואילו פרנסואה שבסיפור חי חיי עוני, מחסור והשפלה מיום היוולדו. "צוואתו של מוקיון" – נכתב בערך על אותה תקופה ומתאר חיי התעללות שעובר ילד אחד, שאין מי שיושיעו, גם הוא בצרפת הכפרית ממעמד בינוני דווקא. הספר הזה שייך לכמה אידיליות שכתבה סאנד, שהיתה סופרת פורה ויצירתה – כמו חייה – לא היתה דווקא אידילית. הסיפור הזה שתורגם על ידי יהושע קנז ויצא לאור ב 1993 – קצת יותר ממאה שנה אחרי שפורסם לראשונה – הוא מקסים בתמימותו ובראייתו הרומנטית את החיים. החיים לפי סאנד הם שחור או לבן: הטובים טובים, הרעים רעים ואי אפשר להתבלבל. וכמובן הטובים יבואו על שכרם גם בעולם הזה, שלא לומר בעולם הבא. חשבתי עד כמה סאנד בסוף דרכה הספרותית ניסתה להכריח את העולם לקבל את העקרונות המוסריים שהמציא האדם. היא סברה, כנראה, שהעט שבידה יכול לשנות את המציאות, שהיא ידעה, מנסיונה, שאינה דומה כלל למה שכתבה. ואולי זה מה שעושה הסופר: מסתער על המציאות חמוש בעט – או במקלדת – ומנסה להפוך אותה לאחרת.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד23סיפור על חייו של פרנסואה, ילד נטוש שמזלו האיר לו פנים לפגוש נשים טובות ומיטיבות; אלה עזרו לו לצאת ממעגל העוני והפשע שהיה מנת חלקם של ילדים עזובים רבים אחרים. אותו עזובי, שנחשב בתחילה לטיפש, גדל להיות בחור הגון, בעל חכמת חיים ויכולת אבחנה בטיבם של העומדים מולו, היודע להחזיר טובה תחת טובה. הסיפור מתואר כאגדה כפרית אידילית, ובה פוגש הקורא אנשים טובי לב יחד עם אנשים קטנים ותככניים. סאנד מביעה ביקורת על תאוות הבצע של האנשים, על רוע בסיסי שקיים אצל בני אדם, אך גם מעלה על נס את גילויי הרגשות האנושיים יוצאי הדופן. ברקע הסיפור יש תפישה כללית של האשה כרכוש הבעל ואף נראה שהכאת נשים היתה דבר מקובל (אם כי לא קורה בסיפור עצמו). יחד עם זאת מובאות גם דמויות של נשים עצמאיות וחזקות, כגון סוור, היודעת להשתמש בקסמיה הנשיים כדי לשלוט בגברים. הדמויות ברובן לא מפותחות, אך העלילה, השפה ותרגומו של יהושע קנז יוצרים סיפור מיוחד ונעים לקריאה עם סיום מפתיע. אחרית הדבר המעניינת שכתב יהושע קנז מלמדת על כך שהסיפור מבוסס בחלקו על מאורעות אמיתיים מחייה של הסופרת. טעימה מהספר: ז'ורז' סאנד משתמשת לעתים בשפה עדינה להבעת המסר, כגון לגבי סוור, פילגשו של מר בלאנשה: "לפנים נחשבה אחת היפות בנערות האזור ואמרו עליה שאנשים רבים מדי היו לטעמה." כאשר סוור מנסה לפתות את פרנסואה בתירוץ שהיא צריכה שירכיב אותה לאחוזתה, הוא מנסה להתחמק ממנה: "הסידור הזה לא מצא חן בעיני פרנסואה. הוא אמר לה כי סוסת הטחנה אינה חזקה דייה לשאת שניים על גבה והציע כי תרכב הביתה על סוסתה והוא ילווה אותה רכוב על סוסתו של בלאנשה, ואחר כך ישוב מיד אל אדוניו על סוס אחר. וכן אמר לה כי התחייב להיות בסן דני דה ז'ואה עם שחר. ואולם סוור לא שמעה לו יותר משישמע הגוזז לקול הכבש וציוותה עליו לעשות את רצונה." כבדרך אגב מובעת ביקורת על אנשי הדת (וגם על נשים): "פרנסואה נשבע והשאיר את הכסף ביד האדון הכומר...שכן הכירו וידע שכומר טוב הוא, והכמרים כמוהם כנשים, או שהם צדיקים גמורים או שהם רשעים גמורים." חילופי "עקיצות" בין פרנסואה, המשגיח על מדלן החולה , לבין מארייט, אחייניתה, שאינה עוזרת בשום תחום: "אבל לאן זה הלכה קתרין אם אתה פה, משגיח על החולה ? אולי נחוצים לך שביס ושימלנית ? ואת בוודאי תבקשי אחר כך חלוק ומצנפת כדי ללכת לעבוד בטחנה. הלוא כיוון שאינך עושה שום עבודת נשים, כמו, למשל, להשגיח קצת על גיסתך, מן הסתם תרצי להעלות את המגוף ולסובב את הריחיים. לפקודתך! הבא נחליף בגדים." הסיפור מומלץ לרומנטיקנים חסרי תקנה.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד23הסיפור הוא על פרנסואה "העזובי", כינוי לילד שנמסר לגידול במשפחה אומנת. מעמדו במשפחה המאמצת הוא על תנאי תמידי. פרנסואה מחפש עוגן יציבות בחייו. לאחר שהוא מוצא את העוגן הזה הוא נאלץ לוותר עליו ואת ההמשך תצטרכו לקרוא בעצמכם... הספר הקצר הזה 150 עמודים (ללא אחרית הדבר של יהושע קנז) נכתב לפני קצת יותר מ 171 שנה. מה השתנה בעולם מאז להיום? מקצועות שהיו קיימים נמחקו, מעמד האשה והילד השתפרו. מצבם של העניים השתפר לאין שיעור ביחס לתקופה. יחד עם זאת "אנשים נשארים אנשים" יש דברים שלא השתנו. מעמדות, בדידות, שייכות, נאמנות, בוגדנות, הצורך באהבה, חמלה, חמדנות, קנאה, הצורך בנקמה. כל הרגשות הללו נשארו מאז ויישארו כנראה לנצח (אלא אם תתפתח אינטליגנציה מלאכותית). בסיפור הקצר הזה יש את כל הרגשות שתיארתי. זה נכון שהדמויות בו חד ממדיות והכתיבה היא מליצית מידי. בעיקר בדיאלוגים בן הדמויות, ביטויים כמו "הו" וכדומה פזורים לרוב. לפעמים יש תחושה שאתה קורא מחזה ולא סיפור. אבל כאשר מזקקים את הסיפור נהנים ממנו מאוד. כשאני צריך לבחור בין דמויות עמוקות אבל עלילה מתישה לבין סיפור עם דמויות שטוחות ועלילה מקסימה, אני תמיד אבחר בעלילה טובה. אם לסכם את הסיפור הצרפתי הזה, הוא מכיל מרכיבים זולים כמו קמח, סוכר וחמאה אך ממנו יוצא קרואסון חם ומתוק.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד15הספר נכתב ב-1847 כשסנד היתה בת 44. זהו סיפור כפרי אידילי, פשוט ומרגש. הסיפור כמעט כולו עוסק ברגשות האנשים ופחות מפתח עומק לאישיותם, כתוצאה מכך הדמויות שטחיות ונוטות להיות קיצוניות, כלומר טובות או רעות. יש סברה כי הדמויות של פרנסואה העזובי ואמו החורגת לקוחות מחייה האישיים של סנד, בזמן כתיבת רומן זה היא נפרדה משופן והחלה מערכת יחסים עם ויקטור בורי בן ה-29. כמו פרנסואה גם בורי היה מחונן בחוש עסקי וחומרי. אין ספק שתרגומו המהוקצע והעמוק של יהושע קנז שיפר רבות את אייכות הקריאה בספר.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד13פרנסואה העזובי היה הכינוי שפרנסואה, הילד הקטן קיבל מסביבתו, היות שלא הייתה לו משפחה והוא נמסר לבית מחסה. הסיפור מתרחש בישוב קטן בצרפת במאה ה-19. התמזל מזלו של פרנסואה, הילד הקטן כשאשה טובה, זאבל, לקחה אותו לביתה והייתה לו כאם, למרות שתחילה המניע היה כספי.. הם התגוררו בעוני גדול, אך הוא היה מאושר באהבת אימו המאמצת. מזלו של פרנסואה התמזל לו שנית, כשפגש את מדלן, אשת הטוחן שגם היא דאגה לכל צרכיו ובהמשך, אף אספה אותו לביתה והתייחסה אליו כאל בנה השני, למרות כעסו של בעלה הנוקשה והאלים... פרנסואה הכיר לה תודה על כך ואהב אותה אהבת נפש. זהו סיפור על אהבה ללא תנאי, הקרבה, נאמנות אין סופית, טוב לב והמון חמלה. יש גם רוע בסיפור הזה, אך הוא ב"שוליים". הסוף מפתיע ומעורר תהיות... מומלץ בחום.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד8ספר מקסים ביותר, תופס אותך כבר מהדף הראשון הגעתי אליו דרך המלצה של "מחשבות",(תודה, אגב) ספר ממש מצויין. אח"כ המשכתי גם ל"פדט הקטנה" של הסופרת, ושוב, עוד ספר מקסים. כ"כ נהנתי מהספרים(שהושאלו מהספריה) עד שהייתי חייב שיהיו לי אותם ורכשתי את שניהם. אגב, אני תמיד ממליץ בחום לכל אוהב ספרים על הספר הזה (נחמד להמליץ על ספר מצויין שמרבית הסיכויים שאוהב ספרים ממוצע לא שמע עליו בכלל). מוזר ומעצבן שספר כ"כ נהדר קצת נשכח. כאות תודה על המלצות מצויינות לספרים נהדרים שקיבלתי מקוראים רבים בסימניה הרני ממליץ בחום על ספר מצויין שקצת נשכח.
פרנסואה העזוביז'ורז' סאנד4ספר צנום זה מכיל בתוכו סיפור כמו-אגדה ספק למתבגרים ספק למבוגרים. זה סיפור שנכתב אי-שם במחצית המאה התשע-עשרה. ומה יש בו? יש בו דמויות חד ממדיות שהן או רעות מאוד או טובות מאוד. בתחילה זה מפריע, אבל שטיחותן של הדמויות לא מונעת מהראשית בהן, פרנסואה, להתפתח, תוך כדי העברת מסרים נוקבים על החברה דאז. הסיפור נסוב סביב פרנסואה העזובי (ילד שנעזב ברחוב ע"י שני הוריו. אסופי הוא ילד שנמצא ברחוב ואין יודעים מי הוריו), המתגלה ע"י מדלן הצעירה, אמו של התינוק ז'אני. מדלן היא אשתו של בעל טחנת קמח, אדם אמיד, נוקשה, לא אוהב ואף בוגדני. האשה שאספה את פרנסואה הילד היפה ומגדלת אותו בעבור דמי גידול מתה ומדלן מגדלת את פרנסואה, שאינו מדבר, אינו מבין דבר לכאורה ועונה במשפטים קצרים ושבלוניים. לפרנסואה, שיגדל בצל קורתה של מדלן, תהיה הזדמנות להשיב מנה אחת אפיים על אהבתה הגדולה ולסייע לה בעת מצוקה קשה. אבל תצטרכו לקרוא בעצמכם על התהפוכות הגדולות העוברות עליו ועל "אמו" המאמצת. הספר הזה הוא ספר מקסים, הקצב קולח והוא נקרא ממש כסיפור אגדה. עם עובד תרגמו אותו (ע"י יהושע קנז) כחלק מסדרת המופת של ספרות לעם. אגב, את הספר הזה הקריאה אמו של פרוסט למרסל הקטן בעלותו על יצועו.