סיפור על חייו של פרנסואה, ילד נטוש שמזלו האיר לו פנים לפגוש נשים טובות ומיטיבות; אלה עזרו לו לצאת ממעגל העוני והפשע שהיה מנת חלקם של ילדים עזובים רבים אחרים. אותו עזובי, שנחשב בתחילה לטיפש, גדל להיות בחור הגון, בעל חכמת חיים ויכולת אבחנה בטיבם של העומדים מולו, היודע להחזיר טובה תחת טובה.

הסיפור מתואר כאגדה כפרית אידילית, ובה פוגש הקורא אנשים טובי לב יחד עם אנשים קטנים ותככניים. <mark>סאנד</mark> מביעה ביקור

#
פרנסואה העזובי הוא ילד קטן שנמסר מינקות לאם אומנת תמורת פרוטות ששולמו לה. האומנת התקשרה אל הילד הקטן, טיפלה בו ככל יכולתה וציפתה שכשיגיע לגיל לבגרות - בגיל 8 בערך - היא תוכל להשכירו לעבודה, ולהיעזר בו כלכלית. היא גם ציפתה שהוא יתמוך בה בהיותה זקנה – הזיקנה והמוות הגיעו מהר מאד לאנשים עניים באירופה של המאה ה- 19.

זה הסיפור: הילד הקטן הזה, שנראה טמבל שלא מבין כלום, פגש בגיל שש טוחנת צעירה, של

הספר מתאר את המאבק: מאבק על אהבה, מאבק בדעה קדומה, מאבק בקנאה. הסיפור מתמקד בזוג תאומים שנולדו למשפחת איכרים עמידה בצרפת של באמצע מאה ה- 19. בסיפור התאומים משתלבת דמות של ילדה מוזרה שונה ודחויה בשל כך, המנסה לזכות בתשומת לב בדרכה השונה.
בכתיבה קולחת ואנושית מעבירה הסופרת את הוואי משפחת האיכרים, יחסי אהבה, קינאה ואומץ לב.
מי שאוהב את הרומאנים של <mark>ז'ורז' סאנד</mark> מובטח שיאהב את הספר הזה, מי שלא מתחבר

"עזובי", מילה קצת פיוטית בהשוואה למילה "נטוש" השכיחה בשפה העברית. יש בה איזה סוג של עדינות מסוימת במציאות חיים קשה. בחברה הצרפתית של המאה ה-19, העזובים היו ילדים אומללים, שלא זכו לחנוך, והיו מועדים בד"כ להפוך לשודדים. הם גדלו אצל האנשים הדלים ביותר, שתמורת האימוץ זכו לתמיכה כספית שאינה מספקת. בעקבות כך גדלו העזובים לשמש להוריהם המאמצים כמשרתים וקבצנים. היו אלה ילדים שכמהים למגע, אהבה וחום וכזה הוא

הסיפור הוא על פרנסואה "העזובי", כינוי לילד שנמסר לגידול במשפחה אומנת. מעמדו במשפחה המאמצת הוא על תנאי תמידי. פרנסואה מחפש עוגן יציבות בחייו. לאחר שהוא מוצא את העוגן הזה הוא נאלץ לוותר עליו ואת ההמשך תצטרכו לקרוא בעצמכם...

הספר הקצר הזה 150 עמודים (ללא אחרית הדבר של יהושע קנז) נכתב לפני קצת יותר מ 171 שנה. מה השתנה בעולם מאז להיום? מקצועות שהיו קיימים נמחקו, מעמד האשה והילד השתפרו. מצבם של העני

ספר אשר סיימתי להקשיב לו הבוקר, בעונג רב. לפני שהאזנתי לאחרית דבר הרגשתי כי הספר כל כך מדבר אלי, גרם לי בפשטותו הרבה לבדוק מהי מידת האנושיות שבי, עד כמה אני רחומה וטובת לב. לאחר קריאת אחרית דבר הבנתי כי בעצם ז'ורז <mark>סאנד</mark> רצתה להעלות את המודעות החום והאהבה כלפי הילדים האסופיים/ עזוביים.

מדהים כי הספר נכתב בשנת 1847 בפשטות רבה, מעניק מראה לחברה באמצע המאה ה -19 ועדיין רלוונטי מבחינת מידת הרחמים והא

הספר נכתב ב-1847 כשסנד היתה בת 44. זהו סיפור כפרי אידילי, פשוט ומרגש.
הסיפור כמעט כולו עוסק ברגשות האנשים ופחות מפתח עומק לאישיותם, כתוצאה מכך הדמויות שטחיות ונוטות להיות קיצוניות, כלומר טובות או רעות.

יש סברה כי הדמויות של פרנסואה העזובי ואמו החורגת לקוחות מחייה האישיים של סנד, בזמן כתיבת רומן זה היא נפרדה משופן והחלה מערכת יחסים עם ויקטור בורי בן ה-29. כמו פרנסואה גם בורי היה מחונן בחוש עסקי

פרנסואה העזובי היה הכינוי שפרנסואה, הילד הקטן קיבל מסביבתו,
היות שלא הייתה לו משפחה והוא נמסר לבית מחסה.
הסיפור מתרחש בישוב קטן בצרפת במאה ה-19.
התמזל מזלו של פרנסואה, הילד הקטן כשאשה טובה, זאבל,
לקחה אותו לביתה והייתה לו כאם, למרות שתחילה המניע היה כספי..
הם התגוררו בעוני גדול, אך הוא היה מאושר באהבת אימו המאמצת.
מזלו של פרנסואה התמזל לו שנית, כשפגש את מדלן, אשת הטוחן שגם היא
דאגה לכל צ

רומאן רומנטי. לא חשבתי שעדין אוכל להנות מהז'אנר הזה אבל נהניתי מכל רגע. איך שהו זה עבד, קלסיקה במיטבה, פשוט, נקי אמין למרות הכל. בחום הגדול שמכין לנו הקיץ, הספר הזה כמו גלידה גורמה. אני חושבת שגם למחמירים בדיאטה לא כדאי לוותר,
כל קאלוריה איכותית לעילא. אקרא את הספר שוב בקרוב.