“סיפור על חייו של פרנסואה, ילד נטוש שמזלו האיר לו פנים לפגוש נשים טובות ומיטיבות; אלה עזרו לו לצאת ממעגל העוני והפשע שהיה מנת חלקם של ילדים עזובים רבים אחרים. אותו עזובי, שנחשב בתחילה לטיפש, גדל להיות בחור הגון, בעל חכמת חיים ויכולת אבחנה בטיבם של העומדים מולו, היודע להחזיר טובה תחת טובה. הסיפור מתואר כאגדה כפרית אידילית, ובה פוגש הקורא אנשים טובי לב יחד עם אנשים קטנים ותככניים. סאנד מביעה ביקור”

“# פרנסואה העזובי הוא ילד קטן שנמסר מינקות לאם אומנת תמורת פרוטות ששולמו לה. האומנת התקשרה אל הילד הקטן, טיפלה בו ככל יכולתה וציפתה שכשיגיע לגיל לבגרות - בגיל 8 בערך - היא תוכל להשכירו לעבודה, ולהיעזר בו כלכלית. היא גם ציפתה שהוא יתמוך בה בהיותה זקנה – הזיקנה והמוות הגיעו מהר מאד לאנשים עניים באירופה של המאה ה- 19. זה הסיפור: הילד הקטן הזה, שנראה טמבל שלא מבין כלום, פגש בגיל שש טוחנת צעירה, של”

“הספר מתאר את המאבק: מאבק על אהבה, מאבק בדעה קדומה, מאבק בקנאה. הסיפור מתמקד בזוג תאומים שנולדו למשפחת איכרים עמידה בצרפת של באמצע מאה ה- 19. בסיפור התאומים משתלבת דמות של ילדה מוזרה שונה ודחויה בשל כך, המנסה לזכות בתשומת לב בדרכה השונה. בכתיבה קולחת ואנושית מעבירה הסופרת את הוואי משפחת האיכרים, יחסי אהבה, קינאה ואומץ לב. מי שאוהב את הרומאנים של ז'ורז' סאנד מובטח שיאהב את הספר הזה, מי שלא מתחבר”

“"עזובי", מילה קצת פיוטית בהשוואה למילה "נטוש" השכיחה בשפה העברית. יש בה איזה סוג של עדינות מסוימת במציאות חיים קשה. בחברה הצרפתית של המאה ה-19, העזובים היו ילדים אומללים, שלא זכו לחנוך, והיו מועדים בד"כ להפוך לשודדים. הם גדלו אצל האנשים הדלים ביותר, שתמורת האימוץ זכו לתמיכה כספית שאינה מספקת. בעקבות כך גדלו העזובים לשמש להוריהם המאמצים כמשרתים וקבצנים. היו אלה ילדים שכמהים למגע, אהבה וחום וכזה הוא”

“סיפור על חייו של פרנסואה, ילד נטוש שמזלו האיר לו פנים לפגוש נשים טובות ומיטיבות; אלה עזרו לו לצאת ממעגל העוני והפשע שהיה מנת חלקם של ילדים עזובים רבים אחרים. אותו עזובי, שנחשב בתחילה לטיפש, גדל להיות בחור הגון, בעל חכמת חיים ויכולת אבחנה בטיבם של העומדים מולו, היודע להחזיר טובה תחת טובה. הסיפור מתואר כאגדה כפרית אידילית, ובה פוגש הקורא אנשים טובי לב יחד עם אנשים קטנים ותככניים. סאנד מביעה ביקור”

“# פרנסואה העזובי הוא ילד קטן שנמסר מינקות לאם אומנת תמורת פרוטות ששולמו לה. האומנת התקשרה אל הילד הקטן, טיפלה בו ככל יכולתה וציפתה שכשיגיע לגיל לבגרות - בגיל 8 בערך - היא תוכל להשכירו לעבודה, ולהיעזר בו כלכלית. היא גם ציפתה שהוא יתמוך בה בהיותה זקנה – הזיקנה והמוות הגיעו מהר מאד לאנשים עניים באירופה של המאה ה- 19. זה הסיפור: הילד הקטן הזה, שנראה טמבל שלא מבין כלום, פגש בגיל שש טוחנת צעירה, של”

“הספר מתאר את המאבק: מאבק על אהבה, מאבק בדעה קדומה, מאבק בקנאה. הסיפור מתמקד בזוג תאומים שנולדו למשפחת איכרים עמידה בצרפת של באמצע מאה ה- 19. בסיפור התאומים משתלבת דמות של ילדה מוזרה שונה ודחויה בשל כך, המנסה לזכות בתשומת לב בדרכה השונה. בכתיבה קולחת ואנושית מעבירה הסופרת את הוואי משפחת האיכרים, יחסי אהבה, קינאה ואומץ לב. מי שאוהב את הרומאנים של ז'ורז' סאנד מובטח שיאהב את הספר הזה, מי שלא מתחבר”

“"עזובי", מילה קצת פיוטית בהשוואה למילה "נטוש" השכיחה בשפה העברית. יש בה איזה סוג של עדינות מסוימת במציאות חיים קשה. בחברה הצרפתית של המאה ה-19, העזובים היו ילדים אומללים, שלא זכו לחנוך, והיו מועדים בד"כ להפוך לשודדים. הם גדלו אצל האנשים הדלים ביותר, שתמורת האימוץ זכו לתמיכה כספית שאינה מספקת. בעקבות כך גדלו העזובים לשמש להוריהם המאמצים כמשרתים וקבצנים. היו אלה ילדים שכמהים למגע, אהבה וחום וכזה הוא”