ביקורת ספרותית על כרטיס הזהב לחיים מאת ברנדון בורצ'רד
ספר בסדר

---

***



ספרות ניו-אייג' בסגנון "שפר את חייך לבלי הכר ב-38 דרכים פשוטות" אף פעם לא דיברה אליי. אני ציני מדי לדברים האלה, ומאמין בדברים פשוטים וישירים. כמובן שחלק גדול מכל המסרים שמועברים בספרים האלה נכון, אם רק מפעילים מנגנון בסיסי של קומון סנס, ומתעלמים מגיבוב השטויות של "שלח את עוצמותיך אל היקום והוא (או היא) יחזיר לך כפל כפליים, בצרוף חשבונית מס".
"כרטיס הזהב לחיים" התגלגל לידיי, פשוטו כמשמעו, כשהילדים שלי החליטו להפוך את מדף הספרים התחתון בכוננית - המדף שמכיל את כל הספרים-שלא-נקרא-לעולם-אבל-כואב-הלב-לזרוק - לטירה שלהם. כנראה שאשתי קנתה אותו באחד מאבחי מצבי הרוח הרוחניים שלה, כשרצתה לשפר את חייה ב-38 דרכים או משהו, טרם שהבינה שכל מה שהיא צריכה לעשות זה להתחתן איתי ולהביא שלושה ילדים (ואז לא יהיה לה זמן, כוח או תירוץ לשפר את החיים).
עלעלתי בעצלתיים בשלושה או ארבעה עמודים, ואני חייב לציין שהספר תפס אותי, אולי דווקא בגלל שתחילת הסיפור היתה יעילה ומעניינת ולא ניסתה להחזיר אותי בתשובה דרך סיפור מסגרת מופלץ מהשרוול.
גיבור הספר, שחייו מחורבנים באופן ממוצע למדי כמו רובנו, נדרש על ידי אשתו לעשות שינוי מהותי בחייו או ש-. הוא מסרב, כמובן, וכי למה שיעשה שינוי? היא, בתגובה, נעלמת בטריקת דלת ונמצאת ע"י המשטרה ארבעים יום אחר כך, פצועה קשה מתאונת דרכים. בכוחותיה האחרונים היא מוסרת לו מעטפה מסתורית ומבקשת ממנו ללכת ליריד שעשועים נטוש ליד העיר ולמסור את המעטפה לאחיה (שמת כשהיתה בת 12). הגיבור, שבור לב אך נחוש פוסע אל היריד ומגלה להפתעתו שהוא אינו נטוש כלל, אלא מלא באנשים ומתקנים פלאיים שכל אחד מהם מלמד אותו דבר מה על חייו. הוא יוצא למסע של ערב קסום והזייתי משהו שבסופו הוא כמובן משתכנע לעשות שינוי ולשפר את חייו לבלי הכר ב-38 דרכים פשוטות.
האנלוגיות של המתקנים בפארק השעשעועים אל החיים האמיתיים אינן מפתיעות, כמובן, והצורות הקריאטיביות השונות שבהן אנחנו דופקים לעצמנו את החיים ברורות לרובנו. נכון, אנחנו מתירים לעצמנו להיות מושפעים מדי מאנשים שהשפילו ודיברו עלינו רעות, נותנים הרבה יותר מדי משקל לסביבת הגידול שלנו ופחות מדי לכשרונותינו, לא מאמינים בעצמנו מספיק ולא מגשימים חלומות, ועובדים בעבודות שאנחנו שונאים כדי להרוויח כסף שנבזבז על דברים שאנחנו לא צריכים (זה דווקא ציטוט חופשי של טיילר דירדן מ"מועדון קרב" שהוא דווקא הסיפור הניו-אייג'י בתחפושת הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו).

הספר בסך הכול בסדר. הוא לא מזיק, ויש לו כוונות טובות (חוץ משהסופר יעשה עוד כמה דולרים). מומלץ לכל מי שרוצה לשפר את חייו לבלי הכר, נכון, בשלושים ושמונה דרכים פשוטות.


****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על כרטיס הזהב לחיים