הביקורת נכתבה ביום שני, 14 במרץ, 2011
ע"י דליה
ע"י דליה
הספר הזה סייע לנפוליאון השלישי לתפוש את מקומו, ואולי אפילו נתן לו רעיון כיצד לברוח מן הכלא וזאת אף שהסופר - לא ממש תמך בו, בקיסר האחרון של הצרפתים. לאהוב את אלכסנדר דיומה (האב) זו דת: את זה אני לומדת במהלך השנים. יש לו כתות של מעריצים שאוספים את ספריו, עולים לרגל לקברו, מטיילים בעיקבותיו בפריס ובאיטליה. אפילו הסופר הנערץ עלי: ארתורו פרז רברטו כתב ספר על התופעה: club dumas. לא חס וחלילה ספר ביוגרפי: ספר תעלומה היסטורית ! כמו שצריך וראוי לו לסופר שהצליח יותר מכל אחד אחר להדליק את ניצוץ הסקרנות לפרשות הנעלמות החבויות בהיסטוריה, ולהכרה שאפשר, בכיף ובסקרנות ובעצירת נשימה לספר על מה שהיה, פעם בזמנים ההם שהיבשושים ההם מהאקדמיה קוראים להם - היסטוריה.
אבל הפעם הזאת אני רוצה לספר על זוית אחרת לגמרי של הספר: זהו ספר, לא פחות ולא יותר, שסייע לקיסר נפוליאון השלישי לתפוש את כסאו: לא זאת אף זאת: למורת רוחו של המחבר, שלא תמך בכך כלל ועיקר: עוד סיפור של ספר ש"ברח" למחבר, ניהל חיים משלו, וסופו שאף הביא לתוצאה שלא היתה כלל כוונת המחבר.
מאחורי כל זה עומד סיפור ארוך של אהבה- שינאה שהתנהל בין שתי שושלות מפוארות ביותר בצרפת: שושלת בני דיומה, ושושלת בני בונאפרטה.
זה החל בשני חברים רפובליקנים טובים- גנרל תומס אלכסנדר דיומה, וידידו גנרל בואונפרטה, שסיימו את יחסיהם הקרובים בפיצוץ גדול, עבר דרך ספרו של אלכסנדר דיומה האב ( הרוזן ממונטה כריסטו) שצבע ( ממש לא בכונה) את נפוליאון השלישי היושב כלוא במצודה- בצבעיו של אדמונד דאנטס, ואולי אפילו נתן לו רעיון כיצד לברוח מן המצודה, והמשיך עוד ביחסים הקרירים שבין הסופרים לבית דיומה, לבין חצר הקיסרות הצרפתית האחרונה. שלא לדבר שאפילו הרעיון לכתוב ספר שישא את השם "מונטה כריסטו" עבר בין משפחת בונאפרטה לדיומה.
עוד על הספר, מלחמות ואהבות בין שושלות, על "דת דיומה" ואפילו קצת פילוסופיה על נקם ברשימה: "על הנקמה או לחכות ולקוות"
http://blog.tapuz.co.il/girlkido
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
