ביקורת ספרותית על יופי ועצבות מאת יאסונרי קוובטה
ספר מעולה

---

יופי ועצבות – יאסונארי קאוואבטה.

לפנינו הנובלה האחרונה שחיבר קאוואבטה שהתפרסמה ביפן ב 1964.
התרגום העברי נעשה מאנגלית וכרגיל במקרים כאלו, זה כמעט טוב אבל לא מושלם.

הסיפור שנראה במבט שטחי כרומן למשרתות הוא למעשה אריגה של שכבות רבות, עלילה סבוכה וגיבורים מתוסבכים הכמהים לאהבה, כל אחד ואחת על פי דרכו. מי שרוצה יוכל למצוא בדמויות את פניה הרבים והמשתנים של יפן עצמה ובעצם קאוואבטה תמיד כתב על יפן, על מצבה המוסרי ונטישת המסורות הישנות.
אוקי הוא אדם נשוי ואב לילדים בסביבות גיל 50 החי עם משפחתו בטוקיו . כעשרים שנה לפני כן הוא ניהל פרשיה עם קטינה בת 16 אוטוקו. אוטוקו ילדה לו בת מיחסים אלו אולם הבת נפטרה מיד לאחר הלידה. הפרשיה גלויה לאשתו של אוקי, פומיקו המגלה קנאה רבה.
כרגיל אצל המחבר אנו נכנסים אל הסיפור מן האמצע ויכולים להרכיב בעצמנו את החלקים החסרים בפזל.
בהמשך מנסה אוטוקו להתאבד ומאושפזת במוסד סגור משם תצא אחר זמן קצר. לאחר מכן עוברת אוטוקו עם אמה להתגורר בקיוטו בירתה הישנה של יפן שלמעשה מייצגת כל מה שטוקיו אינה. בקיוטו נשמרים המנהגים הישנים, מאכלים מסורתיים וביגוד בהתאם. גם השפה שונה ומעודנת ביותר. המחבר אוהב השוואות כאלו בין הישן לחדש והן פזורות בכל כתביו. אוקי המתפרנס (כמו המחבר) מכתיבה, מפרסם ספר על הפרשיה ההיא, ספר שזוכה להצלחה עצומה ולמעשה מתפרנסת משפחתו כל חייה מהתגמולים על הספר הזה או אם תרצו – מתפרנס מניצולה של נערה צעירה, מעשה שבאותם ימים בהם נכתב הסיפור היה מעורר שערורייה בקנה מידה ארצי.
אוטוקו נהיית לציירת ידועה והיא מתגוררת במקדש עם תלמידתה קאיקו שאינה אלא המאהבת שלה וגם היא עוסקת בציור. קאיקו היא טיפוס בלתי צפוי, נקמני ורכושני המחליטה לנקום באוקי על מה שעשה לאוטוקו.
הספר עוסק באהבה ומעמיד אותה לבדיקות חוזרות ונשנות על ציר הזמן וההתרחשויות:
“אוטוקו עדיין אהבה את אוקי, את התינוק ואת אמה. אך האם אפשר לשמר אהבות חיות ורוטטות של העבר? ואולי משהו באותן אהבות ממש לבש לאטו צורה של אהבה עצמית?”
"...המוות ניתק אותה מאמה ומתינוקה והפרידה הסופית ניתקה אותה מאוקי, אבל כל השלושה עדיין חיים בה.”
ועוד משפט בלתי נשכח על הזמן: “הזמן עבר. ואולם הזמן זורם לו באפיקים רבים. כנהר כזמן – זרם אחד שלו יזרום ביעף במקומות מסוימים ויזדחל בעצלתיים במקומות אחרים. לפעמים גם ייעצר ויקפא. הזמן הקוסמי הוא זמן שווה לכולם, ואולם הזמן האנושי משתנה מאדם לאדם. הזמן עובר באותה דרך על כל האנשים ואולם כל אדם מעביר את הזמן בדרכים שונות".
ספר נפלא המקפל ומסתיר תחת עלילה שלווה כביכול, רגשות עזים ארוטיקה בוטה ובקיצור שום דבר שדומה לחיים שלווים. יש בסיפור קטעים רבים בהם נשמרת עמימות כבדה על מה שהתרחש. זו דרכו של המחבר להראות לנו את כוחה של העמימות כחלק בלתי נפרד מסיפור טוב. (הסיפור עצמו מורכב עוד יותר מאשר משתמע מסקירה זו אך השארתי זאת מחוץ לעניין על מנת שלא לפגום בהנאת הקריאה).

» ביקורות נוספות של עמי אש
» ביקורות נוספות על יופי ועצבות