“"העלים שנשרו מעץ האדר על שביל האבנים לא טואטאו. הם היו נבולים וקמולים, אבל הגשם שהרטיב אותם שיווה להם ברק מחודש..."
העולם צבעוני, יש נופים מרשימים וטבע עוצר נשימה, יפהפה עד כדי כאב. מה לגבי החיים? מה עם האדם? יופי ונוערים אינם נצחיים, את זה אנחנו יודעים, את זה אמר לורד הנרי לדוריאן גריי הצעיר אז כשנפגשו בפעם הראשונה. הזקנה מכוערת, עצובה וכואבת ורק מחזקת את הבדידות שבחיים האפורים שלנו.
בספרו”