ביקורת ספרותית על פתאום אהבה מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

בין המשפטים המדודים והשתיקות המהורהרות הממלאות את הספר מסתתרים קווים אוטוביוגרפיים לא מעטים. גיבור העלילה, ארנסט הוא סופר הכותב ללא הפסק אל המגירות שבביתו, שום הוצאה אינה מוכנה להוציא את ספריו אותם הוא כותב בגרמנית. לא אחת גומלת בליבו המחשבה שיש לשרוף כתובים אלו לאחר מותו, משימה שהוא מפקיד בידיה של סוכנת הבית, אירנה. כל משפט, קצר ככל שיהיה פועל אצל אפלפלד לקידום העלילה, שום דבר לא נדפס על העמוד במקרה והכל מדוייק מאד. בין השורות מרשה לעצמו אפלפלד למסור לנו כמה אמיתות הנוגעות למלאכת הכתיבה עצמה: " עתה הוא יודע כי ספרות מתחילה מן הבאר שרכנת עליה בילדותך ומהפחד השחור שניבט אליך ממעמקיה" (עמ' 70)ועוד הוא מוסיף ומחווה דעה על התרבות בכלל במקומותינו: "פליטים לא מטפחים ערכים אסתטיים ולא רוחב דעת, פליטים נשארים פליטים גם אם הפכו עובדי אדמה, תעשיינים או מרצים באוניברסיטה. בקיצור, כאן תרבות של עקורים. מן היד אל הפה, פוליטיקה בגלימת ספרות ודרמה" (עמ' 71). השתיקות של גיבורי העלילה משמשות לסופר פרקי זמן מתאימים לשילוב טקסט "משני" כביכול שלמעשה הוא הוא המבטא את מה שרצה הסופר להעביר אל הקורא. ומה מקומה של האהבה בכל זה? לא אקלקל לכם את הנאת הקריאה מספר מעולה זה.

» ביקורות נוספות של עמי אש
» ביקורות נוספות על פתאום אהבה