הממשק המתעתע של הזוגיות
אני מכיר בני זוג, שגורמים לי לתהות, ולומר לעצמי, לכול הרוחות, מה בעצם מחבר בניהם ?
מ. איתה חלקתי דירת סטודנטים, סיימה סיפור אהבה מסעיר שהותיר אותה מפורקת. בעיתוי הכול כך שברירי בו היא הייתה נתונה, נקרה במפתיע לדירתנו, נ. ידיד אחר שלי, שאיתו היא יצרה זוגיות שקטה ומנחמת, ללא פרפרים בבטן. בני הזוג למרבה ההפתעה עדיין יחד. לעתים אני רוצה לשאול את מ. מה בעצם מחזיק את הזוגיות שלהם, אבל כמובן שלא שאלתי, ולא אשאל לעולם.
מולינה באמצעות הנובלה שלו בלעדיה, מתחקה אחרי מהות הזוגיות כתמונה חמקמקה רבת משמעויות, שבה מתקיים איזון שברירי בין בני זוג, השונים באופן קיצוני זה מזאת, לכאורה סיפור בנאלי שבו ניתן ליפול בקלות לקלישאה, אך מולינה נע כלהטוטן על קו התפר שבין קלישאה לסיפור מופת כחלק ממשחק מתעתע של זהויות ותיוג בני זוג, באופן שבסופו של דבר הוא יוצר עבורך תמונת ראי הגורמת להביט לזהויות, ולאמת הפנימית שלך.
מריו לופז, מרובע, מבטא יציבות משעממת, חיי בעיירת מחוז נידחת, מתפרנס כפקיד, או שרטט במועצה האזורית, מי שנולד בכפר מסורתי שעדיין אוכלים בו בכף או בידיים. הוא התחתן למרבה הפליאה, עם בלנקה הסוערת וחסרת המנוחה, המהווה הניגוד שלו, כמי שמשתייכת למעמד הבורגני, החושב שמגיע לו הכול, המרגיש אנשי העולם הגדול, הבז לפרובינציאליות הכפרית אותה מייצג מריו. בלנקה נמצאת בפרויקט חיפוש עבודה מתמיד, מבטאת חוסר יציבות, היא מבקשת להיות חלק מעולם האמנות, לצאת למדריד לתערוכה של פרידה קלו - הציירת הסוערת, אבל מריו לא מבין מה יפה בפורטרט של פרידה שיש לה חתימת שפם וגבות מחוברות. היא רוצה ליצור או לכתוב, אך לא ברור עדיין מה. עבור בלנקה האמנות היא החיים עצמם, אך האמנות היא מושג חמקמק ומתעתע.
מריו פגש את בלנקה, לאחר שנבגדה וננטשה על ידי אחד מחבריה האמנים, מכיר במציאות השברירית שלו. חיי את זוגיותו כפלא, כנס יום יומי המתחדש. בשבילו כול יום עם בלנקה הוא היום שבו תלוי גורל המשך זוגיותו. הוא משקיע בכול יום מחדש בתחזוק הזוגיות שלכאורה נידונה לכישלון מראש. אהבה שאין בה שוויוניות, יציבות, או עתיד, היוצרת קונפליקטים בין תפיסות חיים כול כך שונות. מהי בעצם אהבה, שואל מולינה, האם היא פיקציה, או אמת פנימית, או שהיא מעמידה את תמונת האוטופיה שלנו אל מול המציאות, כמבחן יום יומי של מהות הזוגיות ?
מריו לופז חוזר יום אחד מהעבודה ומגלה שהאישה שאיתו אומנם דומה להפליא לבלנקה שלו, אך היא לא בלנקה, יש מספר הבדלים קטנים בין בלנקה הנוכחית לזאת שהוא מכיר. האם היא מתחזה, או שרק מדובר בהזיה פרי דמיונו של מריו ? הספר מציג חידה כפי שמלינה יודע להציג בספריו, אך זאת איננה עומדת בזכות עצמה, אלא מהווה פיגום, לשאלות מהותיות, הנוגעות בזהויות אנושיות, מהי זהות אנושית שואל מולינה, האם יש לה קיום משל עצמה, או שאנו זקוקים לזולת ?
מולינה שמוצאו מעירה קטנה וכמי שלמד אמנות בעצמו, לוקח את יסודות חייו והופך אותם לחומרים מהם בנויה יצירתו, כפי שעשה בספרו האחר הפרש הפולני, ומתמודד איתם, ביחס לזהויות אישיות, לנרטיבים תרבותיים, לזיכרון קולקטיבי, לאמנות כתרבות, לעמדות פוליטיות, ומתחים חברתיים הקיימים בספרד. למרבה הפליאה את כול היסודות האלה מכילה הנובלה של מולינה בצורה אינטנסיבית. מולינה מתאר פרדוקס פוליטי ותרבותי מוכר, השמאל הבורגני, אותו מייצגת בלנקה, הוא עשיר וקוסמופוליטי, ואילו הפריפריה הלוקאלית, אותה מייצג מריו, מקושרת למחסור, לימין, ולעולם שמרני עם תרבות אחרת. האמנים משייכם את עצם בדרך כלל לשמאל, הצד שלכאורה נאבק בעוני, אבל האם הם מכירים את העניים. עולמות הפכים ללא שפה משותפת, כמו גרבוז ומנשקי המזוזות. זהות פוליטית אומר מולינה היא עניין מתעתע, בין אמת להעמדת פנים, בדומה למה שהאמנות בעצם מייצגת.
האין סיפור של מולינה, כתוב בסגנון פשוט, לעומת ספריו האחרים בהם סגננו מתוחכם. הספר הזה הוא כמו רישום מינימליסטי בהשוואה לתמונת שמן עמוסה בפרטים. סגנון שלא מנסה להרשים בחיצוניותו, אלא בפנימיותו, בכתיבה מדויקת ומתוחכמת של הסיפור הנוגע בזהויות אישיות, במהות הזוגיות, בעמדות חברתיות ופוליטיות, הוא למעשה מסע אל תוך הזהות האישית של כול אחד מאיתנו, עד כמה היא משקפת אמת פנימית, או פשרה אל מול מציאות חיים, ואולי היא רק העמדת פנים, האם אנו מסוגלים להפריד בין שלושת המצבים, או שלגבינו הזהות היא תמונה מתעתעת ?
