רק עשרים שנה לאחר שקבלה לידיה את יומניהם של סבתא צילה ודוד חנן, מצאה יהודית קציר את תעצומות הנפש להעלות על הכתב את סיפור חייהם !

הסיפור הוא רומן רחב יריעה המתחיל בפוגרום נורא באודסה בשנת 1905 בו נפגעו קשה צילה וארוסה לזר, טראומה שתלווה אותם לכל אורך חייהם. צילה הייתה סבתא רבתא של יהודית קציר. יהודית קציר הייתה נינתה הבכורה, נכדתה של בתה הבכורה – יהודית, שנפטרה מסרטן שנה לפני הולדת הסופרת הנושאת את שמה.

מבולבלים קצת? בקטנה, יש בסיפור הרבה דודים, דודות ובני דודים ולפעמים קצת קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך המשפחתי הנפרש כאן, אך זה אינו פוגם ברצף הקריאה.

צילה ולזר (אליעזר) מרגולין עלו ארצה לאחר נישואיהם והקימו משפחה שלה חמישה ילדים. הם עברו תלאות רבות ויחסיהם עלו על שרטון חדשות לבקרים, אולם לא פרקו את הזוגיות. בשלב מאוחר נכנס לחייהם עולה צעיר ששמו חנן. הוא מתאהב בצילה המבוגרת ממנו בשמונה שנים וכך גם היא. חנן נכנס לגור בבית מרגולין ולזר גולה מחדר השינה ועובר לחדר אחר בבית. נוצר משולש יוצא-דופן : צילה, לזר בעלה ואבי חמשת ילדיה שאותו אינה אוהבת אך מכבדת וחנן, המאהב שלה הדואג לילדים ולחינוכם וגם שומר על יחסים תקינים עם לזר! תודו שזהו צירוף מיוחד במינו!

המצב הזה גורם ייסורי נפש קשים לשלושת הדמויות הללו אך הם לפותים בו ללא מוצא. המצב משפיע בעקיפין גם על הילדים הגדלים בבית המיוחד הזה, אך בכל זאת הם יוצאים אנשים טובים וחיוביים.

בספר שלושה חלקים :
נדודים – אודסה, 1902 – תל אביב 1930
אהבה – תל אביב/ רמת גן – חיפה 1931 – 1933
רמת גן, 1933 – הרצלייה 1967

החלק הראשון הוא המעניין והמרתק ביותר. בחלק השני הביאה הסופרת את מכתבי האהבה של סבתה יהודית (שעל שמה היא נקראת) וסבה עמינדב. חלק זה הוא די מייגע. בתחילה התפעלתי מאוד ונהניתי מן הסגנון אך בשלב מסוים זה התחיל לחזור על עצמו ולשעמם מעט. בחלק השלישי נמצאים יומניו של חנן. גם כאן יש קושי, הן בתוכן הפילוסופי הדיכאוני והן בחזרות, אולם יש סגירת מעגל מעניינת ומרגשת.

לסיכום – נהניתי מהספר וקראתי אותו בשקיקה. לא דילגתי על הקטעים המשעממים על מנת שלא לפגוע ברצף הסיפורי. הספר היה אתי בטיול בפורטוגל. התחלתי אותו ביום הראשון של הטיול וסיימתי ביום האחרון, כעבור שבועיים. היו ימים שבהם ממש חיכיתי לחזור בערב למלון על מנת להמשיך בקריאה!


נ.ב. אהבתי גם את דברי העורך מנחם פרי.

בגיל עשר התייתמה אורה אחימאיר מאמה. במצוות אביה לא דברו בביתם על האם ואף את שמה לא הזכירו. אביה האמין שמה שלא מדברים עליו – לא כואב. כך חשבו פעם. בדיעבד זה גרם להם לא לעבד את האבל ולא להתקדם הלאה.

אורה ידעה על קיומו של סוד הקשור באמה אך לא הייתה פנויה רגשית להעמיק בנושא. רק לאחר כששים שנה, החליטה לחקור את העניין וגילתה סיפור מופלא אותו היא פורשת בספרה בצורה מאוד מעניינת ונוגעת ללב.

האם, חיה לבית קירשנבאום, נולדה בצפת למשפחה חסידית אדוקה. בשל צירוף מקרים מפתיע למדה בבית ספר אליאנס (בניגוד לחברותיה שלמדו ב"בית יעקב" החרדי) ועל כן נפתחה לתרבות המערבית. היא התאהבה (שומו שמיים!) בשוטר יהודי ששרת במשטרה הבריטית בצפת ואף הצליחה, במהלך מתוחכם, לכפות על הוריה לקבל את בחירתה ולהסכים לנישואיה עם השוטר.

לרע מזלה, נרצח בעלה בידי ערבי ארבעה ימים לאחר החתונה! זו הייתה מכה קשה לחיה, למשפחתה ולישוב היהודי בצפת. חיה הייתה צריכה לקבל חליצה מאחי בעלה ולשם כך נסעה עם אביה להונגריה ערב מלחמת העולם השנייה. היו אלה ימים קשים ביותר ליהודים והסיכון היה רב.

כעבור כשנה נישאה חיה בשנית והקימה משפחה. נולדו לה שתי בנות ובן אך הטראומה הקשה שעברה עם רצח בעלה הראשון לא הרפתה ממנה. בגיל צעיר חלתה במחלת לב קשה. שלוש שנים הייתה מאושפזת לסירוגין בבית החולים שערי צדק בירושלים אולם לא נמצא לה מזור. קצרים וקשים היו חייה.

כישרון התיאור של המחברת הוא מעולה! אהבתי מאוד את התיאורים של ההכנות לחתונה והחתונה עצמה בצפת ואת תיאור הנסיעה להונגריה לעיירת הולדתו של השוטר. גם תיאור הגילויים שהובילו לכתיבת הספר היה מאוד מעניין.

לסיכום – ספר מעניין, קריא ועשיר – מומלץ ביותר!

קוויטה וג'אסו חיו בכפר הודי עני ונידח. בכפר זה, כמו ברבים אחרים כמותו, שולטת תרבות של העדפת בנים. כשנולדה להם בת ראשונה, מסר אותה ג'אסו לבן-דודו על מנת ש"יעלים" אותה, או במילים בוטות יותר – יהרוג אותה. הוא עשה זאת מתוך אמונה מוצקה שאין באפשרותו לגדל בת אלא רק בן שבבוא היום יעבוד עמו בשדות. הדבר שבר את ליבה של קוויטה אך היא השלימה עם הגזרה וקיוותה שבלידה השנייה זה יהיה בן.

הגורל רצה אחרת ונולדה שוב בת זהובת עיניים. הפעם החליטה קוויטה לעשות כל אשר לאל ידה כדי שהתינוקת תחיה. היא הצליחה לשכנע את בעלה להשאיר לה את התינוקת ליממה נוספת. וכך, יחפה, עם תינוקת בזרועותיה ועם אחותה הבכורה – הלכו השלוש למומבאי כדי למסור את התינוקת לבית היתומים שאנטי. זו הייתה האפשרות היחידה לתינוקת, אשר קבלה את השם אושה (תקווה) – לשרוד.

הפרידה בבית היתומים הייתה נוראה וקורעת לב אך במעמקי ליבה ידעה קוויטה שעשתה את הצעד הנכון ונתנה לבתה מתנת חיים. לא חלף יום בחייה שלאחר מכן בו לא חשבה על הבת הסודית הזו !

בקצה אחר של העולם, בקליפורניה, חיו סומר וקרישניאן, זוג רופאים. קרישניאן בא מהודו ללמוד רפואה, הכיר את סומר האמריקאית, נשא אותה לאישה והשתקע בקליפורניה. הם רצו מאוד ילדים אולם שלושה הריונות של סומר הסתיימו בהפלות כואבות. הסתבר שיש לה בעיית עקרות בלתי פתירה. רופא הנשים הציע אימוץ. קרישניאן קבל מיד את הרעיון. לסומר לקח זמן להשלים עם המצב ולהיפתח לרעיון האימוץ. כשזה קרה הם פנו למשפחתו של קרישניאן במומבאי בבקשה לעזור להם בנושא ולמצוא עבורם תינוק או תינוקת. המשפחה פנתה לבית היתומים שאנטי.

תמונה של תינוקת זהובת עיניים בת שנה עשתה דרכה מהודו לקליפורניה וכבשה את ליבם של סומר וקרישניאן. הם הגיעו להודו כדי לאמץ אותה, התגברו על כל קשיי הבירוקרטיה ושבו לקליפורניה עם ילדה בחיקם. בעיית האימוץ נפתרה והחל מסע, לא פשוט, של גידול הבת המאומצת.

מכאן מתפתלת העלילה בין הודו לקליפורניה לסירוגין. כמובן שלא אפרט, את זאת יהיה עליכם לקרוא בעצמכם, אם הנושא מעניין אתכם. אומר רק שהסיפור מרתק, מרגש, יש בו לא מעט הפתעות וגם תובנות חכמות. אני נהיתי מאוד וממליצה עליו בחום.

נכנסתי לפרדס בסקרנות רבה וקראתי בו בשקיקה!

סיפור אהבתם של רחל בת כלבא שבוע ועקיבא, הרועה הבור שהפך לרב וחכם דגול, ידוע לכל ילד. יוכי ברנדס הוסיפה עליו נדבך על גבי נדבך, העשירה אותו ובנתה רומן מרתק.

שמעתי פעם את יוכי ברנדס בראיון אומרת שהדמיון שלה מצומצם ולכן את ספריה היא בונה על עובדות היסטוריות שלהן היא מוסיפה את המגע הספרותי. בכל פעם היא לוקחת תקופה אחרת מתקופות היהדות ומאירה אותה באור חדש ובזווית רעננה. בספר זה התקופה היא תקופת שלטון רומי, לפני ואחרי חורבן הבית, הסנהדרין ביבנה ומרד בר-כוכבא. אין ספק שהיא יודעת לספר סיפור ואני אוהבת את כתיבתה.

שמות כמו רבי טרפון, רבי חנניה, רבן גמליאל ורבי אליעזר בן הורקנוס שמעתי לאחרונה כשלמדתי תושב"ע בתיכון לפני מספר עשרות שנים...והנה כאן הם קרמו עור וגידים והיו לדמויות עגולות. אמנם את מרבית זמנם הקדישו ללימוד והפצת התורה וההלכות אך, כמו כולם, גם הם היו מונעים מיצרים ותאוות אשר לא אחת הכשילו אותם.

רבי עקיבא הוא דמות מופת ביהדות וכך גם בספר זה. רחל, אשר במקורות יש לה מקום מצומצם ורק בהקשר של אביה ובעלה המפורסמים, כאן היא דמות גדולה מהחיים. קשה שלא להעריץ אותה !

הספר נקרא "הפרדס של עקיבא" לא בכדי. במקורות מסופר על ארבעה שנכנסו לפרדס : אחד מת, אחד השתגע, אחד הפך לכופר (אחר, בלשון המסורת) ורבי עקיבא שיצא בשלום. שאלת מיליון הדולר היא מהו אותו "פרדס". אהבתי את הפירוש של יוכי ברנדס והוא נראה לי מאוד הגיוני.

המחברת מביאה מספר הכרעות של רבי עקיבא שעיצבו את זהות העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות וגם בכך מצאתי עניין רב.

ההישג הגדול ביותר של המחברת, לדעתי, הוא בכך שהצליחה לגרום לקוראים חילוניים רבים (כמוני) למצוא עניין בסיפור עצמו ובהיבטים הרחבים יותר העולים ממנו. אני, למשל, לאחר סיום הקריאה בספר, חיפשתי בגוגל נושאים רבים שעלו בו והרחבתי את ידיעותיי בהם ויש עוד נושאים שאני מתכוונת להעמיק בהם.

רעיה לביא, אם וסבתא, טסה את כל הדרך הארוכה למלבורן שבאוסטרליה על מנת לפגוש את בנה ומשפחתו אשר עזבו את הארץ שנה קודם לכן. הגעגועים העזים והרצון לשמור על קשר עם הנכדה, גורמים לרעיה לעזוב את אורי בעלה לחודשיים תמימים, חרף התנגדותו, ולטוס לקצה השני של העולם כדי לא להיות "סבתא של טלפונים, דוא"ל וסקייפ".

בשפה עשירה וקולחת מתארת המחברת, יוסיפיה פורת, את הקשרים המחודשים הנרקמים באוסטרליה בין רעיה לבין בנה יונתן, כלתה נילי ובעיקר – בינה לבין נכדתה בת השש, תמרה. רעיה עושה הכל כדי לזכות באהבתה של הקטנה. היא אכן זוכה בה אך יש לא מעט חיכוכים ומשברונים קטנים בדרך, כמו בכל משפחה נורמאלית.

רעיה יוצרת גם קשרים עם הסביבה החדשה אליה נקלעה : עם קלייב , שכנו הבודד של יונתן, עם ראג', בעל המכולת ממוצא הודי ועם ישראלים המתגוררים גם הם בשכונה ואתם היא נפגשת בבית הספר כשהיא באה לקחת את תמרה.

קלייב, השכן האוסטרלי, מעורר זיק בליבה ביחסו העדין אליה. הם כמעט עוברים את הגבול ביחסיהם אך נרתעים בזמן. הדברים מקבלים נופך נוסף מאחר ורעיה חווה מיני-משבר ביחסיה עם בעלה אורי, אהוב נעוריה, המתמודד עם משבר גיל משלו.

דרך אפיזודות יומיומיות (עבודות יצירה, הכנת פיצה ביתית, טיול בפארק ובילוי בגן משחקים), המתוארות בעין בוחנת וברוך, אנו מקבלים תמונה עשירה של משפחת לביא המורחבת (וגם של משפחתה הגרעינית של רעיה). הבעיה המרכזית: בן שלקח את משפחתו ועזב את הארץ, נמצאת כל הזמן ברקע. זוהי בעיה של משפחות רבות בישראל הנקרעות בין הרצון שלילדים יהיה טוב לבין הגעגועים והחמצת הקשר הקרוב עם הנכדים. דור ההורים שראה במדינה חזות הכל ודור הבנים אשר ההשכלה היא מולדתו ומחפש את אושרו במדינות שבהן החיים קלים ובטוחים יותר.

משפט מפתח בסיפור הוא : "אפשר לצאת מישראל אך אי אפשר להוציא את הישראליות מן הישראלים". הישראלים ממשיכים לאהוב את הארץ, לבקר בה ולהתעניין במה שקורה בה, גם אם לא תמיד הם מודים בכך. על זה בונה גם רעיה ומקווה ששהותו של יונתן ומשפחתו באוסטרליה תהיה זמנית ובבא היום ישובו ארצה והמדינה רק תרוויח מזה.

רעיה עוברת במהלך ביקורה תהליך לא פשוט של השלמה עם דרך שאינה דרכה ותהליך קבלת הדברים אשר אין בכוחה לשנות.

אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בשקיקה. קראתי ואהבתי גם את ספרה הקודם של יוסיפיה פורת "פניצילין ועוד סיפורים".

הגיבורה הראשית של הספר היא אם לארבעה שהלכה לאיבוד בסיאול, קוריאה, וילדיה מחפשים אותה בקדחתנות. אמא היא כפרית מבוגרת שאינה יודעת קרוא וכתוב. היא נישאה עוד לפני קבלת הוסת הראשונה, לגבר שלא גילה כלפיה שום סימני חיבה והתחשבות. לעתים קרובות נעלם מן הבית לתקופות ארוכות, ללא כל הסבר. בשובו תמיד נתקבל בכבוד והמשיך לזכות בטיפול המסור והכנוע של אשתו.

היא עבדה בשדות ובמשק הבית, ילדה ארבעה ילדים ללא שום עזרה וגידלה אותם בתקופת מחסור קשה כשהם עניים מרודים. היא הצליחה להאכיל אותם ולשלחם לבית הספר בידעה שזה הבסיס להתפתחותם כאנשים מצליחים. היו לה "ידיים ירוקות" וכל מה שזרעה ושתלה – הצליח.

בבגרותם עזבו הילדים את הבית לעיר הגדולה. המצב הכלכלי השתפר אך אמא המשיכה לבשל ולהכין את המאכלים המסורתיים (שדרשו עבודה מרובה) ולהביא אותם לילדיה כאשר באה עם בעלה לבקרם בסיאול.

באחד מאותם ביקורים איבדה את הקשר עם בעלה ברציף הרכבת (הוא תמיד הלך ראשון ולא טרח להפנות את ראשו ולבדוק אם היא מאחוריו) וכך אבדו עקבותיה.

הסיפור מסופר מפי ארבע דמויות שונות, בגוף שני, והוא פורס בפני הקורא מערכת יחסים מורכבת ורבת עוצמה בין אם לילדיה. יש כאן אהבה, הקרבה, כעס, קרבה ותחושת אבדן. האם הקריבה את חייה למען ילדיה ומצאה אושר שקט וסודי בהקרבתה.

המבקר, או המבקרת, של הוושינגטון פוסט כתב "הרבה לפני שהגעתי לעמוד האחרון הרגשתי צורך עז להתקשר לאמי". זה בדיוק מה שחשתי גם אני! הסיפור גורם לקורא לבדוק ולחזק את הקשר עם אמו. חבל שאצלי זה כבר מאוחר מדי...

למרות שהספר נכתב בתרבות ובמנטליות זרה, למרות שמוזכרים בו פעמים רבות מאכלים מוזרים ובלתי מוכרים – הנושאים הרגשיים שהוא מעלה הם כלל אנושיים ומדברים ללבו של כל אדם בעל רגש.

הספר הוא תיאור מסעה של מלי מועלם עם החוקר הפרטי כנען גרוס, בעקבות אחיה יזהר שנעלם בהודו. הסיפור פוסע צעד אחד קדימה לתיאור המסע ושני צעדים אחורה כדי לתת לנו את הרקע ואת הסיבות שהביאו להיעלמותו של יזהר.

בקווים כלליים בלבד הסיפור הוא כזה : יזהר ומלי הם שני ילדים שנולדו בברזיל למשפחות עניות ביותר ואומצו כתינוקות על ידי בני הזוג אסתר וחיים מועלם מהדר-יוסף, ישראל. מאחר ובני הזוג מועלם היו כבר די מבוגרים התרגלו הילדים לקרוא להם סבא וסבתא. סבא חיים נפטר וסבתא אסתר ממשיכה להשקיע את כל-כולה עבור שני ילדיה הבוגרים.

יזהר ומלי יוצאים להודו בראש קבוצה קטנה אשר מטרתה לעשות את המכה ולחזור ארצה עם סכום כסף גדול שייתן להם פוש רציני בחיים. הרעיון הוא לייצר סוג מסוים של סם שמוכנס לתוך מסטיק עטוף ונמכר לתיירים. הנוסחה לייצור הסם בידיהם והם הקימו מעבדה קטנה והחלו במכירות. אך, לרוע מזלם המשטרה עלתה עליהם, פרצה למעבדה ועצרה מספר אנשים, ביניהם מלי. יזהר הצליח להתחמק. מלי הוחזרה ארצה באזיקים אך שוחררה כעבור זמן קצר. היא חוזרת להודו עם החוקר הפרטי כנען גרוס ששכרה סבתא אסתר על מנת למצוא את יזהר.

במהלך מסע החיפושים מתגלים דברים חדשים, קורות הפתעות ויותר אינני רוצה לכתוב ספוילרים. העלילה מעניינת אם כי לפרקים חשתי גודש מוגזם בפיתולים ובדמויות שהוכנסו לתוכה. אפשר היה לדעתי לקצץ כחמישים עד שמונים עמודים ולהדק את העלילה.

קהל הסטלנים וחובבי עישון הגראס ימצאו כאן שלל מושגים מעולם זה, אשר עבורי היה זר לחלוטין ונאלצתי לא אחת לחפש הסברים למושגים בגוגל...

ניכר שהמחברת ביקרה פעמים מספר בהודו ואוהבת את נופיה ותרבותה אשר מככבים בספר. דמותה של מלי מאוד עגולה והיא מספרת את סיפורה בגוף ראשון. הספר עכשווי ופונה לקהל צעיר. בני עשרים עד שלושים שבקרו בהודו בודאי ימצאו בו עניין רב.

מי שאוהב הומור בריטי שנון וציני ייהנה מן הספר הזה כפי שאני נהניתי !

רמפול הוא פרקליט פלילי בלונדון. נשוי ל"זאת שיש לציית לה" ואב לבן יחיד. עם בנו היה לו קשר טוב עד שזה קם, נשא אישה ועזב לבוסטון.

רמפול מבלה את עתותיו במשרדו, "אולד ביילי" (בית המשפט הלונדוני) ובפאב הסמוך אליו. בהגיעו למשרד הוא רגוע ונינוח ואילו בהגיעו הביתה, בתום יום עבודתו, הוא מתוח ועצבני במקצת.

מבין מאות התיקים שבהם טיפל כסנגור במהלך הקריירה הארוכה שלו, בחר להביא בספר את סיפורם של ששה תיקים. לא בכולם הצליח להביא לזיכויו של הנאשם אך יש לכולם מכנה משותף : כישרונו של רמפול למצוא את הנקודה שהטיפול בה הופך את התיק על פיו ושומט את הקרקע מתחת לטיעוני התביעה.

מבין דפי הספר עולה השקפת העולם האומרת שמערכת המשפט והפושעים תלויים אלה באלה והאחד מבטיח את קיומו של השני. לולא היו בעולמנו רוצחים, גנבים, שודדים, אנסים, זייפנים ושאר פושעים לא היה קיום לשופטים המכובדים, לתובעים, לסנגורים, לפקידים, לקלדניות ולשאר עובדי מערכת המשפט!

רמפול גורס שכל אחד ממלא את התפקיד שייעד לו הגורל ומשתבץ במשבצת שעלתה בחלקו. הוא מלגלג על צדקנותם של חבריו המשפטנים המנופחים מגאווה עצמית.

לרמפול יש חולשה לשירתם של שייקספיר וורדסוורת והוא מרבה לצטט ממנה, דבר שלרב אינו מובן לשומעיו ואינו מוצא חן בעיניהם.

רמפול הוא שועל קרבות ותיק שאינו נרתע מלהילחם על הצדק ואינו חושש מעבריינים מסוכנים. בקרבם שמו הולך לפניו.

ספר זה הוא הראשון בסדרת ספרים באותו שם אשר זכתה גם לעיבוד טלוויזיוני מצליח מאוד ששודר גם בישראל.

לסופרת שרה דוננט התוודעתי בקריאת ספרה האחרון "לבבות במנזר" אשר למדתי ממנו הרבה וגם נהניתי. אהבתי את כתיבתה והלכתי לחפש את ספריה הקודמים. כך הגעתי ל"הולדת ונוס" אשר גם הוא גרם לי הנאה מרובה.

שרה דוננט היא סופרת בריטית המתגוררת לסירוגין בלונדון ובפירנצה. ספריה מתמקדים באיטליה של הרנסנס, סוף המאה החמש עשרה וראשית המאה השש-עשרה. בתקופה סוערת זו, שבה שלטה הכנסייה שלטון כמעט ללא מצרים, התרחשו מאורעות רבים וחשובים אשר חלקם מופיעים בספריה.

"הולדת ונוס" כתוב בגוף ראשון כיומנה של אלסנדרה צ'קי, בתו של סוחר בדים עשיר בפירנצה. הסיפור נפתח עם הגעתו של צייר לבית המשפחה. כדי להפגין את עושרו ומעמדו, בנה האב קפלה משפחתית והביא צייר ממנזר בצפון איטליה על מנת לעטר את קירות ותקרת הקפלה.

אלסנדרה בת ה-14 היא נערה גבוהה, לא יפה, דעתנית, מלומדת ואחוזת תשוקה גדולה לציור. בואו של הצייר ועבודתו מושכים אותה אליו בחבלי קסם. זה, כמובן, מתנגש עם מוסכמות וחוקי התקופה שהחמירו מאוד עם נשים וצמצמו את חייהם להקמת משפחה והולדת ילדים בלבד. אלסנדרה אינה מוכנה להשלים עם יעוד זה ומחפשת דרכים לממש את כישרונה.

בפירנצה זהו סוף שלטונה של משפחת מדיצ'י המפורסמת. פלישת הצרפתים ושלטונו של הקנאי הדתי סברונלה מחוללים טרגדיות רבות, גם במשפחת צ'קי.

הגיבורים הראשיים בסיפור הם אלסנדרה ובני משפחתה, המשרתת החכמה שלה ארילה, הצייר, כריסטופורו ואנשי המנזר.

למרות שאין זה ספר מתח במובן המקובל קראתי אותו בשקיקה וממש לא יכולתי להניחו מידי עד לסיום המעניין והלא-צפוי. אני ממליצה עליו בחום.