ביקורת ספרותית על ארמון הירח מאת פול אוסטר
ספר מעולה

---

אוסטר יודע לספר סיפור. גם אם היה כותב על גידול חסה בשטחים זה היה מעניין. ספר זה הוא ספר הו"ד מושלם.

כרגיל |ספוילר|ים קלושים, שלא יעיבו על הקריאה.

מרקו פוג התייתם מאמו בגיל 11, את אביו לא הכיר מעולם ומדודו האהוב ויקטור "התייתם" בגיל מאוחר יותר, בעודו סטודנט.

מרקו סטנלי פוג, אם. אס. בפי חבריו, לא חושב שמעבר ללימודים ולחיים באפס מעשה יש הרבה מה לעשות, בטח לא לעבוד. ואז כשהוא מוכר את אוסף הספרים של דודו האהוב ונותר לבסוף ללא פרוטה ונזרק מדירתו הוא בוחר בחיים שמשמעותם אפס ומתחיל לטייל ולישון בסנטרל פארק בניו-יורק. שם הוא מוצא מזון חסר משמעות בפחים וחי חיים חסרי משמעות, חסרי אהבה, משפחה וחברים. יום אחד הוא נחלה וכך, בהתקף של הזיות והקאות הוא מתגלה ע"י חברתו לעתיד, שנתקלה בו בעבר פעם אחת בלבד, וע"י חברו איתו גר בעבר. להם הוא בעל משמעות ואלה מצילים אותו. בדרך הוא עובר בלשכת הגיוס האמריקאית, אלא שזו לא מוצאת בצעיר ההזוי, הרזה מדי, שאינו מצליח לעמוד על רגליו מחולשה, כל עניין כחייל בצבא ארצות-הברית. מאחר ויש בעברו השתייכות אופיינית לארגוני שלום למיניהם כסטודנט הצבא אף שמח להיפטר ממנו מאשר לפתוח תיק חקירה אודות עברו.

מחיים נטולי משמעות פוג מוצא עבודה אצל תומס אפינג, אדם עשיר, זקן ועיוור, החי חיים מלאי משמעות ומתכנן את ההספד של עצמו. סיפור חייו, מותו והולדתו מחדש של אפינג מעניינים מאוד ופוג משמש כקצרן הרושם את הסיפור הזה למען ההספד הראוי בו מעוניין הזקן.

לאחר מותו של אפינג יש התפתחויות מפתיעות ביותר ושוב חוזר לו מוטיב ידוע אצל אוסטר שזכה לספר משל עצמו: מוסיקת המקרה. בספר הזה, ארמון הירח, המקריות אמנם גדולה, אבל העולם קטן להפליא. מוטיב שני הוא יצירת מספר עלילות משנה במסגרת העלילה הגדולה.

בסיום הספר מעגלים נסגרים ונפתחים ופעולה זו מצליחה לסחוט יותר מדמעה אחת מעיני. בהחלט אחד הספרים הנפלאים של אוסטר שקראתי.

קשה שלא לראות כאן את הקו האוסטרי הידוע מספריו הנפלאים מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, ליל האוב ולוויתן. גם בארמון הירח נשאבים אל תוך העלילה מיד בעמוד הראשון ומניחים את הספר, על כל התפצלות עלילותיו האופיינית לאוסטר, רק בעמוד האחרון. המתח נשמר באחידות לכל אורך הספר ואין נפילו מיותרות. גם כאן קווי העלילה דומים לאלה הנכתבים בדר"כ אצל מורקמי, כשגיבור הסיפור, הדובר בגוף ראשון, רואה עצמו כשום כלום מבחינת המשמעות שלו בעיני עצמו בעולם, נטול בדר"כ משפחה וחברים רבים, אך בכל זאת משאיר רושם ניכר אצל מי שהוא בא איתו במגע. הבדידות משחקת אצל שניהם תפקיד מכריע, בדידות נואשת שאיכשהו מוצאת איזושהי משמעות קלושה לחיים.

המלצת קריאה חזקה מאין כמותה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על ארמון הירח