ביקורת ספרותית על אם יש גן עדן מאת רון לשם
ספר בסדר

---

על הספר הזה קצת קשה לי לחוות דעה כי סיימתי אותו בתחושה שלא הבנתי על מה ולמה כל המהומה. נשאר לי רק להניח שהספר לא התאים לי אישית, בעיקר בגלל ההתלהבות הגדולה שהרוב הגדול של מי שקרא אותו חוץ ממני הרגיש.

יש משהו יפה ברגש שנגלה פה ושם בהלך החיים הקדחתני והשוצף של המלחמה, בין הקרבות, הקללות והמון הגברים הכאילו קשוחים. פה ושם נעים לקרוא על ארז המספר על לילך החברה, על ריבר המתאהב בהודיה ובעיקר על השיחות הקטנות אך המשמעותיות שמתנהלות בתוך המוצב עצמו ובין הפצצות, בתוך כותלי הבופור.

ועדיין אולי זו העובדה שהספר נראה לי קצת מפוזר, שלא מצאתי בו עלילה של ממש או פואנטה, או שהפואנטה היתה חלשה מדי. יותר מדי קטעים קשורים-לא קשורים, פחות מדי סיפור ורגש, למרות שאולי הייתי אמורה לחפש ולמצוא את הרגש דווקא באותם תיאורי קרב וגבריות מתפרצת. אז כנראה שלא מצאתי.

אישית אפשר לומר שזו לא כוס התה שלי, אבל בוודאי יתאים הרבה יותר לאחרים.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על אם יש גן עדן