"מחיצת דמים ואלם ויגון ובדידות" מפרידה בין פליטי השואה שהגיעו לארץ ישראל ובין ילידי הארץ- הצברים השזופים, הנועזים והחביבים. שורדי מחנות ההשמדה הגיעו לארץ ישראל- מקום שבו דמותו של היהודי בכלל ושל הילד היהודי בפרט היתה כבר קבועה, נוקשה, וחסרת פשרות: ישראלית, צברית, ראש מורם, וקרבין ביד..
"אחד משלנו" ריגש אותי בגלל הרצון הפשוט שבו- לרפא מישהו ע"י אהבה, ואני מורידה את הכובע בפני ימימה טשרנוביץ שהיתה הראשונה שהביאה אל ספרות הילדים את הנושא הכאוב הזה. ומצד שני... אני מתפלצת !! עד כמה המיתוס הצברי שצמח לנו כאן היה נוקשה, ומרוצה מעצמו, וחסר אינטליגנציה רגשית אמיתית. שכח, תהיה אחד כמונו..רק כך תהיה "אחד משלנו"..
רשימה על הספר "אחד משלנו" מתפרסמת בבלוג שלי "אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlkido




![אל תגע (תיגע) בזמיר [מהדורת 1964]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers6/63767.jpg)





