ביקורת ספרותית על הריח שלהן גורם לי לבכות מאת מניס קומרדריאס
ספר מעולה

---

"הריח שלהן גורם לי לבכות"

מי לא אוהב/ת ללכת למספרה?
אני בטוחה שכמעט כולם יענו בחיוב?
מתיישבים ברוב טקס על הכסא
שליד הכיור הספר/ית חופפים את הראש
עם שמפו ריחני ונעים, מקבלים עיסוי נמרץ
עם הרבה קצף, הראש נשטף בהרבה מים חמימים,
ולבסוף סיבוב אחרון על הראש עם מרכך
שיער.
מה רע? לאחר מכן מתיישבים על הכסא הנוח, הגבוה
והמסתובב מול המראה שמראה את פניך
ואת השיער הרטוב ועכשו בא הגז.
אישית כשמטפלים בשיערי (אצלי למען הסדר הטוב אציין
ישנו גם תהליך של צביעה, אלמנטרי ווטסון)
אני מרגישה מין רוגע נעים ומפנק.
וכמעט נרדמת אני ממש אוהבת לראות את התהליך
של מספריים הזריזות שציק וצק קוצצות את
מחלפותי. והשיער צונח לריצפה.
בסופו של התהליך ויצירת התסרוקת המבוקשת
הספרית (במקרה שלי ) מייבשת את השיער
ונותנת לו נפח ועיצוב סופי (מכאן באה
המונח מעצב שיער ) ולבסוף מי יוצאת מהמספרה מאושרת
ומיופיפת כנסיכה מהאגדות? המסופרת הטריה.
ברור שאת התהליך הארוך הנ"ל מלווה שיחה ארוכה,
עם בדיחות, צחוק, סיפורים, אקטואליה, גם קצת רכילות
צהובה (נו טוב, אני לא אחת מל"ו צדיקות).
הביקור אצל מעצב/ת השיער משול בעיני כמעט
לביקור על ספת הפסיכולוג מין תהליך של קתרזיס
שכן הרבה פעמים אתה פותח את ליבך כמעיין נובע
וחושף סודות קטנים או גדולים מחייך וחיי קרוביך.
כן זה קורה. הספר/ית הן גם כעין חבר/שותף לסוד/
כומר מוודה/פסיכולוג.
וכל ההקדמה הארוכה והמתישה למה? כי ספר זה נכתב כולו
כסיפורים ששמע אותם ספר בשם אווריפידס במספרה
שלו מלקוחותיו, חלקם קבועים חלקם מזדמנים,
סיפורים שלא ייאמנו, מפתיעים מאוד, מחלקם צחקתי בקול
רם וחלקם העציבו את ליבי, חלקם הזויים לגמרי על
סף הבדיוני. אבל כולם מיוחדים, יפים עם הרבה פיקנטריה.
לסופר קומרדריאס כשרון גדול לספר סיפורים בשפה
עכשוית ופשוטה על אנשים רגילים, כביכול, רק
שעיסוקם, מקצועותיהם, אישיותם והארועים שבהם הם
מתנסים אין בהם שום דבר פשוט.
הנאה אמיתית מספר מרתק ומסופר סופר כשרוני.
זה אינו הספר הראשון והיחיד של סופר יווני כלשהו שקראתי אבל יש לי
משפט אחד לומר: הסופרים היוונים האלו, איך שהם יודעים לספר סיפור!

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על הריח שלהן גורם לי לבכות