הביקורת נכתבה ביום רביעי, 10 בנובמבר, 2010
ע"י אלזה
ע"י אלזה
לא סיימתי את הספר. דיקנס והוגו כתבו בערך באותה תקופה. שניהם חמלו על הילדים והנדכאים למיניהם. אך בעוד דיקנס ליווה את הכל בחיוך ובהומור אנגלי טוב וככזה הפך לאחד הסופרים המועדפים עלי, ויקטור הוגו הולך קשה עם החיים ועל הקוראים הוא לא חומל כלל, התאורים שלו קודרים ללא הנחות. אז פעם ראשונה מזה זמן רב שעזבתי ספר קלאסי אחרי 65 עמודים.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת