הפי מדיוםשרה אדלר1הספר היה חביבאחרי שקראתי את הראשון שלה, שהיה ממש חמוד ומצחיק, הספר הזה דיי מאכזב.הוא קצת כבד, לא ממש זורם והסיפור ביניהם חביב, לא וואו מבחינת רומנטיקה.הוא ממש ההיפך מהספר הראשון.
לא אהבה ממבט ראשוןמייגן קווין2הספר היה ממש טוב ומצחיקנהניתי מאוד לקרוא אותו, היו קטעים ממש מצחיקים שצחקתי בקול רם, עד כדי כך. הם זוג משעשע ביותר, ואהבתי שאין יותר מדי דרמה ואם יש אי הבנה היא נפתרת מהר כי יש תקשורת טובה ביניהם.ספר מוצלח ואני מתכוונת לקרוא את שאר הספרים בסדרה, מקווה שהם גם טובים
הציידיםיוסי אדלר אולסן3הספר היה טוב ומענייןבניגוד לספר הראשון שעובר כל הזמן בין עבר והווה, כאן הכל בהווה והיא מדי פעם נזכרת מה קרה בעבר, זה יותר נחמד לקרוא על זה ככה.העלילה קשה לקריאה בגלל הסיפור, לחשוב שנערים, ילדים, מתנהגים ככה, מרשים לעצמם וגם התנהגו ככה בהמשך כשהם מבוגרים.הדמות של קימי, לאורך כל הספר קשה לגבש דעה, מצד אחד מרחמים עליה, מצד שני כשמבינים מה רמת המעורבות שלה בכל החבורה הזאת קשה לרחם עליה וקשה שלא לחשוב שכל מה שקרה לה מגיע לה.הסוף היה קצת לא מספק, צריך היה סוג של סגירת מעגל, לפרסם את השמות שלהם, שכולם ידעו מי הם ומה הם עשו.אבל הספר היה טוב ומותח ובגלל הדמות של קימי קשה היה לדעת מתי ייגמר ואיך. אז שווה לקרוא
אישה בכלוביוסי אדלר אולסן2הספר היה בסדר בעיניי.היה מעניין לקרוא בעיקר את דרך החקירה של הבלש איך הוא מוצא פרטים חדשים על מקרה שקרה לפני 5 שנים.אבל קצת הפריע לי המעברים בין עבר והווה, למה אני צריכה לקרוא על מה שעבר עליה לאורך השנים בשבי? מה אמרו לה החוטפים, מה הרגישה? ואז גם מגלים לנו באחד הפרקים האלה מי חטף אותה ולמה.למה להרוס? למה לא לתת לנו לגלות יחד עם הבלש כשהוא חוקר את המקרה, לדעתי בלי הפרקים שמתארים מה קרה לה בעבר זה היה יותר מוצלח.הסיבה לחטיפה והסבל שהיא עוברת קצת מופרכים בעיניי אבל מצד שני, בן אדם שחוטף ומחזיק אדם אחר במשך 5 שנים הוא לא ממש שפוי ונורמלי.יש על זה סדרה בנטפליקס, אני לא קישרתי ביניהם וראיתי את הסדרה מזמן ועכשיו קראתי את הספר וזה גם ביאס אותי שראיתי את הסדרה, קצת הרס לי את ההנאה מהספר כי כל פעם עלו לי סצנות מהסדרה ודיי ידעתי מה הסוף. מה ששונה זה מי שחטף אותה ולמה, בסדרה זו סיבה אחרת לגמרי ואנשים אחרים.
יפהפיות המאפיה 3 - יפהפייה נאהבתסיאל1הספר השלישי הכי אהבתי.הסיפור של סביו וקמילה היה ממש עדין וחמוד בעיניי, הוא נבנה באיטיות והקשר ביניהם היה יפה.שניהם שבורים והם לומדים להכיר אחד את השנייה, לסמוך אחד על השנייה וליצור מערכת יחסים מכבדת ולבסוף גם יש אהבה ביניהם.
יפהפיות המאפיה 2 - יפהפייה מורדתסיאל2הספר היה מהנה לקריאההוא בעתם המשך של הספר הראשון, ברונו מגלה את הסוד שלוקה הסתיר ובורח להשתכר, אבל חוטפים אותו לשיקגו.בזמן שהוא כלוא אצל המאפיה בשיקגו הוא פוגש את פיורה.הם מתאהבים לאט לאט, היא מורדת בכל המוסכמות, מבקרת אותו בסתר וגם עוזרת לו לברוח. הספר היה מותח אבל מצד שני אהבתי שלא משכו את החטיפה שלו יותר מדי וגם את החילוץ עשו מהר יחסית.היה חסר לי סגירת מעגל בנוגע להורים שלה, היא גילתה את האמת אבל מעבר לזה לא התעסקו יותר מדי, לא הרגשתי שהיא זכתה להגיד מה שהיא רוצה ולהביע רגשות בנושא.אבל הספר היה מעניין.
יפהפיות המאפיה 1 - יפהפייה פראיתסיאל0הספר היה בסדרלקח לי זמן להתחבר אליו, אבל לאורך כל הספר הדבר העיקרי שהפריע לי זה פער הגילאים ביניהם. היא בת 17 והוא בן 27.וזה לא שהיא בת 17 עומדת להיות בת 18, יש לה עוד שנה שלמה עד שהיא תהיה בת 18, בתוך כל זה היא תלמידת תיכון, יש לה עוד שנה בתיכון ואז היא מסיימת ללמוד.אז זה דיי הפריע לי בקריאת הספר.מעבר לזה הספר היה מעניין, אבל לקח זמן עד שהעלילה זזה, וברגע שכן זה זרם.
האורח המסתוריניטה פרוס2מאוד נהניתי לקרוא את הספרמולי היא דמות מעולה ומגיעה לה שיהיה לה רק טוב.הספר מתרחש כמה שנים אחרי הספר הראשון, מולי התקדמה להיות חדרנית ראשית, היא מלמדת את לילי, מתלמדת חדשה בתפקיד. מולי חיה עם חואן מנואל בן הזוג שלה והחיים טובים.עד שבמהלך אירוע בבית המלון אחד האורחים מת.שוב מולי מסתבכת עם המשטרה, אבל לא רק היא, אבל הפעם היא עוזרת לחוקרת לפתור את המקרה.הספר הפעם סיפר את העלילה בהווה ומדי פעם סיפר על העלילה בהווה, איך מולי קשורה לאורח המסתורי. היה מעניין ללמוד על החיים שלה כילדה וככה מגלים עוד פרטים על המשפחה שלה עד הגילוי היחסית מפתיע, כי אפשר היה לנחש אותו בספר הראשון אחרי שרמזו עליו.מקווה שיתרגמו את הספר השלישי
החדרניתניטה פרוס2ספר טוב ומענייןמאוד נהניתי לקרוא, הספר כתוב מעניין וזורם, הדמות שלה שונה ומיוחדת ורואים את העולם דרך העיניים שלה.מולי בת 25 היא חדרנית בבית מלון, היא אוהבת את העבודה שלה, היא אוהבת שיש לה מסגרת, שגרה ברורה, היא אוהבת ניקיון וסדר.היא חיה עם סבתא שלה אבל היא נפטרה ועכשיו מולי נשארה לבד.היא מתקשה לקרוא מחוות גוף של אנשים, לפרש רמיזות ולהבין מבטים של אנשים.היא מתקשה להבין מתי צוחקים איתה או עליה.אבל היא דמות ממש חמודה, וקל לחבב אותה בספר. בתור קוראת, לקרוא ולהבין שמנצלים אותה היה קצת קשה כי היא לא מבינה והיא חושבת שהיא עוזרת לאחרים, אבל יש לה חברים שאוהבים ודואגים לה ואחרי שמאשימים אותה ברצח, הם מתגייסים לעזור לה ומצליחים בזה.הטוויסט בסוף היה ממש מעניין וגורם להסתכל על מולי בצורה חדשה, היא לומדת איך להבין סיטואציות חברתיות שונות והיא מתפתחת חברתית.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס23נתקלתי בשמו לראשונה דרך פרסום ברדיו: עד היום אני זוכרת את הצחוק המלאכותי, שהיה אמור לצמרר אבל היה פתטי...אז החלטתי שהספר הזה כנראה לא בשבילי. עבר זמן, קיבלתי המלצה, הישגתי אותו ואז היתה הכריכה: לא שהיא לא יפה, אבל אותי היא דחתה מלקרוא. ספרים, מסתבר, הם כמו אנשים: הרבה פעמים אנחנו קובעים עליהם דעה עוד לפני הקריאה בגלל דברים לא ממש רלוונטיים... אריאל מנטו היא צעירה אינטליגנטית מאד וגם מופרעת: היא פליטה של ילדות איומה, עם אם מזניחה ולא מתעניינת, שגדלה להיות אשה הנוטה לפגוע בעצמה, מוכנה לעשות הרבה כדי לרָצות (הרבה) גברים, עושה דוקטורט בנסיונות מחשבה וחיה בדלות עם מעט מדי כסף ויותר מדי חודש. והעיקר - היא מכורה לידע ומוכנה לדלג כפרפר מפיסת ידע אחת לשנייה מנסה לבלוע את כל הידע שתוכל להכיל. יום אחד היא נתקלת במקרה (או שלא. חלק ממה שהספר טוען הוא שאין מקריות) בספר נדיר ביותר, שהיא זקוקה לו לצורך התואר. הספר כתוב נפלא, מלא ברעיונות - רבים מהם חדשים ויצירתיים - מתבסס על פיזיקה (קוואנטים, קוורקים, תורת היחסות) שאין לי מושג בה, אבל מתבסס גם על מציאות חלופית, על אפשרויות של עולם אחר משלנו, עם הסברים אחרים משלנו. לפני שכתבתי ביקורת עליו עברתי על הביקורות שנכתבו. מצאתי פערים עצומים בין הקוראים - מ"בזבוז של זמן" ועד "ספר מעולה". מאנשים שהתפעלו מהיצירתיות הנשפכת ממנו - עד קוראים שאמרו עליו "גועל נפש" ו"לא הצלחתי לקרוא מעבר למספר עמודים". אהבתי אותו מאד. לפעמים הוא גרם לי מחנק ברעיונותיו, כך שהייתי צריכה לעצור ולנסות להבין מה קראתי עכשיו. בתור מי שמכירה אישית (כמוכם, כנראה...) את ההתמכרות לידע, הסקרנות לגבי כל נושא חדש, הצורך לבדוק את גבולות התבונה, נהניתי לגלות סופרת אינטליגנטית (לא טריוויאלי) שמצליחה להעביר את חשיבתה המופשטת לאחרים. אז מי שעוד לא קרא - שווה לנסות. אולי אתם מאלה שיאהבו ואז הרווחתם. ואם לא - אכזבתכם עלי.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס19וואו! מבט ראשון על הספר - כריכה קשה, מנוילן (מהספריה). איור מסתורי בעיצוב עתיק על הכריכה. אווירה גותית, דפים שחורים וספר מקולל (לפחות לפי הכתוב מאחור). למה אני מכניס את עצמי? מה לי ולסגנון הזה? איך לעזאזל הגעתי לספר הזה? אז דווקא לשאלה האחרונה יש לי תשובה - ניר חצרוני... לאחר קריאת כל ספריו, מצאתי ראיון עימו ובו הוא מספר שהספר הזה גרם לו להתחיל לכתוב. והוא שאף להגיע לרמת הכתיבה הזו. הכתיבה של ניר כל כך מקורית שהייתי מוכרח לראות מה זה הספר הזה שהתחיל את קרירת הכתיבה שלו... מבט שני - 429 עמודים, טוב, נצא לדרך. הספר מתחיל כסיפור מסתורי, משולב בקרעי פילוסופיה ומדע, מתגלגל לכיוון הפנטזיה. דווקא די מעניין. ממשיך בחלוקה שווה בין ספר פילוסופיה לפנטזיה. האמת, שהסופרת מראה בקיאות רבה וידע במגוון תחומים שונים ומעוררת חשיבה בחלקים רבים של הספר. בהחלט מעורר הערכה. תוך כדי קריאה שבה נחשפתי לכל מיני תיאוריות ופילוסופיות על התודעה, החומר, הבריאה, המחשבות וכו, עלתה בי המחשבה (לא ברור אם נשתלה בי או עלתה מעצמה), שזו דווקא דרך מקסימה לכתוב ספר פילוסופיה או כל ספר עיון שהוא על ידי שילובו בספר עלילתי ולא כספר עיון פר סה. במיוחד לקוראים צעירים יותר. לדוגמא, ספר הסטוריה דרך סיפור אישי, עלילתי ולא כספר יבש עם עובדות בלבד (כמו שמצליח לעשות רן לוי בפודקאסט עושים הסטוריה). נראה כאילו לסופרת התגלגלה מחשבה ורצתה לחלוק השקפת עולם פילוסופית על חיינו והדרך (המדהימה) שבה בחרה לעשות זאת היתה על ידי כתיבת ספר פנטזיה/מתח ובו לשבץ את ההשקפה כחלק מהעלילה ולא לכתוב ספר עיון בנושא. במקרה זה העלילה והשקפת העולם מתחברות היטב זו לזו ויוצרות ספר ייחודי שלא נועד (כמצופה מהכריכה) כפנטזיה לבני נוער, אלא ספר עיון מורכב, שדורש מחשבה והשקעה בקריאה מאנשים שכבר ראו דבר או שניים במדעי הרוח או מדעים מדויקים. מבט לפני אחרון - (אחרי ארבעה ימים) מה, כבר נגמר? אבל רק התחיל... היה ממש כיף, מיוחד שונה ומקורי. מבין את ניר חצרוני (אבל עוד לא רץ לכתוב את הספר הראשון שלי). מצד שני, מה זה הביקורת הארוכה הזאת... מבט אחרון - טוב. זהו. אני חושב שהבנתי מה שרצתה הסופרת להעביר. דווקא אהבתי את הסוף (הצפוי?). ... אבל אם חשבתי שהבנתי, אז חזרתי לתחילת הפרק הראשון ושם ראיתי איך הוא נפתח (נועד במיוחד לאלה שכבר קראו את הספר וחשבו שהבינו) - ציטוט: ״יש לך אפשרות אחת.. יש לך, אני נשענת החוצה מחלון משרדי... כשלפתע נשמע קול שלא שמעתי קודם...״. עוד פריטי טריוויה על הספר. שם הספר - מי זה מר y? באנגלית the end of mister y או the end of mistery... שם הגיבורה - אריאל מאנטו. זוהי אנאגרמה. באנגלית i am not real... תם ולא נשלם. המחשבות ימשיכו לעבוד עוד הרבה אחרי... ממליץ לכל מי שהתחבר למה שכתבתי. יכול להבין את אלה שנתנו כוכב אחד ולא התחברו לספר. תיהנו!
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס12קוראיו של ספר זה מתחלקים בבירור לשנים, אין אמצע. או שאתה אוהב את הספר או שלא. (ואין לי מושג למה לא) אני נמנה מאלו שאהבו את הספר. מאוד. לא אפרט את פרטי העלילה, כי אפילו התקציר שעל גבי הספר מועט- ויש לכך סיבות לא מעטות וטובות. להישאב לספר, זה לנסות לרצות לנסות את המעשים חסרי ההיגיון של גיבור הספר. לקחת את הכרטיס הלבן, לצייר עליו עיגול שחור ולהמשיך.. למרות שאתה יודע (או שלא) שלא באמת יקרה משהו להישאב לספר זה באיזשהו עמוד כבר לא לדעת מה דמיון ומה מציאות, מה יכול לקרות ומה לא. זה להיטשטש בין הקו הדק הזה אחורה וקדימה-עד העמוד האחרון של הספר. הקו הזה אגב, נשאר מקווקו גם אחרי שתסיימו לקרוא אותו. ולכן, אני אפילו לא מקטלג אותו כספר "פנטזיה". מה שכן, הוא פשוט פנטסטי!!
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס11ללא ספק ספר יוצא דופן. לפני שבכלל התחלתי לקרוא אותו הייתה לי ממנו תחושה של ספר ילדים/נוער. אבל ברגע שהתחלתי לקרוא הבנתי שטעיתי. זהו ספר שמבוגרים ונוער בוגר כאחד יכולם להינות ממנו ומהפילוסיפה שבו. עם כל העלילה המעניינת שמתהפכת ומשנה לפתע את הסגנון של הסיפור (מה שעוד יותר מלהיב במהלך הקריאה), הספר הזה גם מלא בידע. אפשר לקרוא לזה ידע כללי. הוא כולל בתוכו מדעים מדוייקים, פילוסופיה ודת, ומה לא? מאוד נהניתי לקרוא אותו, בעיקר כי הספר לא רק מותח ומסקרן עד מוות, אלא שהוא גם הרחיב את הידע הכללי שלי, את הפרספקטיבה שלי על החיים והקיום האנושי, והציג לי פילוסופיות שמעולם לא חשבתי עליהן - חומר למחשבה. מאוד ממליצה על קריאת הספר, בעיקר אם אתם אוהבים שילובים מיוחדים של ז'אנרים, מסתורין, הרפתקאות, ומד"ב/פנטזיה(?) נ.ב. עד עכשיו לא הצלחתי להחליט לאיזה ז'אנר הספר מתאים יותר.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס11ווואו. פשוט וווואוו. בהחלט ניתן לומר שלא ידעתי לתוך מה אני מכניסה את עצמי, איזו חוויה פילוסופית פורצת גבולות עומדת בפני, כאשר עמדתי מעל דוכן פגומים ב-20 שקלים והרשיתי לעצמי לקנות את הספר עטור השבחים. קניתי אותו בעיקר מפני ששני חברים קרובים שלי סיפרו שלאחר קריאת הספר הרגישו דחף עז לרוקן בקבוק סליבוביץ', וזה נראה לי סיבה מספיק מסקרנת לקריאת הספר, על אף סלידתי מרבי מכר. התבדיתי. לא מדובר ברב מכר סטנדרטי. מדובר בספר המאפשר קורס מזורז בזרמי הפילסופיה המודרנית, בקונסטרוקטיביזם (או כפי שנוהגים לקרוא לו "גישה פנומונולוגית"). הציטוט הפותח את הספר של סמואל באטלר מיד הרשים את תודעתי, ומכניסתי אל תוך הספר ועד יציאתי ממנו הרגשתי מסוחררת, מלאת רגש ומסוקרנת עד מאוד. לא מדובר בקלאסיקת מופת. מדובר בספר אשר כתוב בשפה סטנדרטית, עם קו עלילתי מותח וסטנדרטי. אלא מה? החשיבה שמאחורי העלילה, ההסתמכות על דרידה, היידגר וניטשה. העיסוק הבלתי פוסק במכניקת הקוואנטים שליטרלי- "בלו מיי מיינד", רוממו את הספר הרבה מעל המצופה ממנו. מדובר בספר הגות. כמו "המסות" של מונטיין. מין סיכום פרטי של סקרלט תומאס, את הבנתה את המציאות. בין שחבור מחדש את הרעיון של המטריקס המפורסם. מדובר בפנינה. לא גדולה. אבל יפה. מעוררת כבוד. ממליצה בחום. ספר נהדר לקריאה בסופ"ש, שמעורר חשק עז לקרוא דברים הרבה יותר סבוכים ומעוררי מחשבה. (:
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס9אני חייב להודות, שלולא נמצא הספר הזה בביתי, מעולם לא הייתי קונה אותו, או אפילו שואל אותו מהספרייה... אם לא אחשיב את ספרי המדע הבדיוני שקראתי בתקופות מסוימות, הרי שלא קראתי ספרים כאלה מאז הילדות. מדובר למעשה בפורמט עתיק מאוד של פנטזיה. רק שפה מדובר בפנטזיה למבוגרים... הספר מכניס אותנו ואת הגיבורה הראשית שלו לעולם אחר שחוקיו שונים לגמרי ממה שאנו מכירים. זה מזכיר לי ממש לא במקרה, קלאסיקות לילדים, כמו למשל "אליס בארץ הפלאות" שבה הגיבורה אליס עוברת במהירות בעקבות ארנב כלשהו, לעולם אחר מוזר ונהדר או להבדיל "הקוסם מארץ עוץ" וכו... אתם בוודאי מבינים למה שאני מתכוון... אלא שפה בכל מיני השערות "כאילו-מדעיות" מפציץ אותנו הספר בשלל שמות ידועים של פילוסופים ומדענים כמו היידגר או דרידה וגם פיזיקאי כמו אינשטיין כדי "להסביר" לנו שאותו עולם עם חוקיו המוזרים יכול בתנאים מסוימים אכן להתרחש. בעלילה מדובר על כך, שבעקבות סוד מדהים, שהמרשם שלו מופיע בספר עתיק, מצליחה אריאל הגיבורה שלו, לעבור מהעולם המציאותי שבו היא סטודנטית באוניברסיטה, לעולם אחר שבו אין משמעות לזמן ולמרחק והיא עושה זאת בעזרת מחשבותיה שמתאפשר להן להיכנס למוחות של אנשים וגם של בעלי חיים... אלא שאת הסוד המדהים הזה, מגלים עוד אנשים שנמצאים בעקבותיה ומנסים להרוג אותה... וכך כשהיא מבצעת את המעברים בין העולם המציאותי לבין אותו עולם פנטזיה שנקרא כאן "טרופוספרה" הופכת העלילה לסיפור מתח קריא ומותח למדי. אלא שבעיניי דווקא עניין "המעבר" בין שני העולמות, הוא כל כך מופרך ומגוחך, עד שהוא מחליש בעיניי מאוד את העלילה. מבחינתי לו כל העלילה הייתה מתרחשת באותה "טרופוספרה" הייתי יכול לקבל זאת בקלות! בדיוק כמו שקורה בפנטזיות של מדע בדיוני. אבל דווקא הניסיון להביא את שני העולמות ביחד, איננו עולה יפה ומעמיד את כל העלילה שההיגיון איננו הצד החזק שלה - באור מגוחך. מה שכן מצליח הספר להזכיר לנו כמה מעט אנחנו אכן יודעים על העולם בו אנו חיים וכמה "אמיתות" שלמדנו בבית ספר הם עדיין יותר אמונות מאשר אמת מדעית. ודי אם נזכיר למשל את תיאוריות הקוונטים והמפץ הגדול שאולי הן נכונות אבל יש בהן דברים שעדיין איננו מבינים וגם כל מיני תופעות על-טבעיות כמו למשל רוחות רפאים שאפשר להאמין בהן או שלא... בכל אופן דווקא היומרה "המדעית" כביכול עם ציטוטים של פילוסופים ופיזיקאים היא זו שמחלישה בעיניי את הספר... ועם זאת קראתי את הספר הדי ארוך הזה (430 עמודים) מתחילתו עד סופו! ובקטעים מסוימים אפילו במתח! וזה בכל זאת משהו!
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס9ספר גאוני שמשלב בין היסטוריה, פילוסופיה, פיזיקה ושפה. אריאל מנטו, חוקרת צעירה שאוהבת לכתוב על ניסויי מחשבה מפורסמים שביצעו פיזקאים כגון ניוטון, איינשטיין ועוד. מהרגע שהיא מוצאת ספר שכל מי שקורא בו- סובל מקללה חייה מתהפכים והקורא יוצא יחד עם אריאל למסע שכולו מסתורין, שפה והמווווון דיונים פיזקאליים. הספר גאוני ומתאים בעיקר למי שלא מפחד מדיון פילוסופי ארוך.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס8זה הספר הראשון שקניתי בהמלצת קוראי "סימניה" לא התאכזבתי, אך גם לא התלהבתי. התרחיש נכתב כבר לפני כ-4000 שנים על-ידי חנוך בן ירד. שליש מדע, שליש תיאורים דמיוניים, ושליש יחסים עם אנשים. ובתוך זה גם יחסי מין אלימים. כמו שכתב קהלת: "אין כל חדש תחת השמש". באופן אישי, אני מאמינה בתורת הקוונטים, ומאמינה בכלל שהכל וכולם עשויים אטומים זהים ורק אופן החיבור הוא שמשנה את האחד ממשנהו. מה שמביא גם אותי למחשבה שיתכן ויום אחד המכונות שאנחנו מייצרים יפתחו תודעה. והתודעה לא נצמדת ליחיד - היא מרחפת בחלל, עשויה חלקיקים - חלקיקים, וכל אדם יכול לשאוב ממנה כמשאת נפשו. העניין הוא שאני לא חושבת שכדי להיכנס לעולם התודעה צריך לשתות שיקוי מורכב מפחם ומים קדושים. כל אדם, לדעתי, יכול לעצום עיניים ולחלום על עולמות שמתחשק לו לחלום עליהם, ולרחף היכן שהוא רוצה. ככלל, מה צריך אדם יותר מחלום: הרי לרוב כשאנחנו מתארים משהו טוב שקרה לנו - אנחנו משתמשים בביטוי 'זה היה כמו בחלום'. ואיזו סיבה יש לנו להיכנס למוחות של אחרים? לא חסרות לנו בעיות משלנו אז למה עלינו להעמיס גם בעיות וצרות של אחרים. וכן, אצל רוב בני האדם האושר הוא נקודתי, ומה שמעסיק אותנו רוב שעות היום הם דברים בטלים או מחשבה על פתירת בעיות. אז למה שלא נחיה את החיים שלנו בשקט. ועוד נושא שמרגיז אותי כל פעם מחדש כשאני קוראת ספר של סופר מקורב לנצרות. איכשהו הכנסיות שלהם והמנזרים תמיד מחוסנים בפני כניסה של רוע. כאילו שהכל שם בפנים טהור. עובדה היא שגם הסופרת כותבת על סלידתה מהכנסיה הקתולית ומנמקת את הסיבות, אבל כנראה שלצורך הסיפור היא החליטה בכל זאת להשתמש בקלישאה של הגנה. בקיצור, ספר עם נושא מאוד מעניין, רק חבל שהוא 'נמרח' שלא לצורך.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס8תחילה משכה אותי כריכת הספר המרתקת. אי אפשר להתעלם מהגרפיקה ומהדפים השחורים. עם זאת, הייתי מוותרת מבלי לחשוב פעמיים על מאה העמודים הראשונים שמטרתם, מלבד שיטת הרדמה נהדרת, אינם משרתים שום תועלת. אחרי שמסיימים את תנומת אחר הצהריים הקלה, מתחילה העלילה האמיתית. שילוב של פילוסופיה, פנטזיה והומור חד. עולם תת מודע יחד עם מציאות כימית שיוצרים מחשבות עמוקות גם בתום הקריאה.