ביקורת ספרותית על כושיה עם שמשיה - איורים: מרים ברטוב מאת רִנָּה שָׁנִי
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 12 בספטמבר, 2010
ע"י שמעון שלוש


חזרה אל הבית המוגן
--------------------------

כושיה כך "סתם ילדה" בלי שם, אבל עם קשר לשמשיה אדומה של אימא שלה. והיא רוצה לעזוב את אמה ושלושת אחיה ולצאת ממקום צר ומסוגר אל מסע, שבו היא נפגשת עם העולם הגדול והפתוח.
עלה בדעתי ספר שיריה של דליה רביקוביץ "חורף קשה" (שיצא בשנת תשכ"ד, סמוך ליציאת הספר הזה) ומתוכו: "וְשׁוּב הָיִיתִי כְּאַחַת הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,/ בְּצִפָּרְנַיִם שְׁחוֹרוֹת מֵעָמָל/ וּבִנְיַן מִנְהָרוֹת בַּחוֹל./ כָּל מָקוֹם שֶׁנָּחָה עֵינִי הָיוּ רְצוּעוֹת אַרְגָּמָן./ וְעֵינַיִם רַבּוֹת זָרְחוּ כְּמוֹ חֲרוּזִים שֶׁל כֶּסֶף./ שׁוּב הָיִיתִי כְּאַחַת הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת,/ שֶׁנּוֹסְעוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד סָבִיב לָעוֹלָם כֻּלּוֹ" (מתוך השיר "הזמן הניצוד ברשת"), ובכלל, יצירתה המוקדמת (הכוללת את ספרה הראשון "אהבת תפוח הזהב") זמינה לרוח היצירה של רנה שני.

כושיה היא צבע הפדות והניגוד. הכול ממשיך להצטבע עליה בחוץ. כל גוני הקשת של האביב בשפה מומחשת ויצירתית, הן בסיפור, והן בשירה.
זהו ספר על יציאה ושיבה (פתיחת הדלתות היא מוטיב חוזר בשירתה של שני) מן ההתעוררות, וזאת למרות הניגוד, בנוגע לשונות שבה מופגנת הילדה.
הניגוד ממריץ להתעוררות. הילדה עונה לציפורים, שרואות אותה (מבפנים לסטריאוטיפ) עפה: "אני לא מן שמנמנה ושחרחרת. אני כושיה. סתם ילדה. מהכפר הקטן "תושיה".
המקום, תושיה, שאול מספר איוב. העולם, המכיל רוח - שמים - אגם, מניע את הכושיה על שמשיתה, קודם כול, מלפני עצמה, כאחת החווה את העולם השמימי והארצי מתוך עמדה של חיוניות, עצמאיות והגשמה: היא עפה באוויר ונוחתת חזרה לקרקע, נכנסת למים. החוץ נושא אותה בשלום.
היא משוחחת עם העולם שבחוץ, המיוצג על ידי בעלי החיים שבו. מבטיחה, שתחזור להשיב לחתולים ד"ש מחתולים אחרים בעולם. וכשהיא חוזרת, מסתבר, שלא היה חשוב לה, מה שלא היה חשוב לחתולים, מלכתחילה; משום שדי להם עם הידיעה, שהם היחידים בעולם, אך לה חשוב החיפוש והתובנות, שהיא מקבלת מתוך התחושות ומפגינה באחדותה עם הטבע. והשראתה בחוץ, ממלאת אותה בהרגשה של עליצות עד אפיפניה.
היא משיבה לחתולים בצער, שלא ראתה חתולים אחרים. משהו בחיפוש נעצר לבסוף בחלום. החלום הוא כחלק משלים למסעה. העולם נשא אותה בהרגשה של התעוררות גדולה מחלום, שיש עמה לשוב ממנו אל שוויון נפש בחיק המוכר.

הנפש שרה שירים חדשים אל הדרך ונפתחת לדמיון, אך גם משחזרת שיר אחר מתוך הזיכרון: "דוגית נוסעת מפרשיה שניים" ...המלחים בשיר הידוע הזה נרדמו, ו"אם לא ייעורו, ...איכה תגיע הדוגית לחוף". ידיעת השירה משפיעה על הילדה בתושיה.
העלאתה של השירה מן הזיכרון והנחלתה בעולם, שבו גם הצפרדעים שומעים, מאפשרת להניח, כי הילדה העלתה אל המודע את השיר על תובנתו; שהרי היא נמצאת חולמת אחר כך בחוף.
מתוך המרחק, שאליו הילדה נשאבת מכוח רוחניותה, היא חולמת על שבלול. בתוך העולם הפתוח, נעולה בבית מוגן כשבלול. זו ההיפקחות, שבאמצעותה היא שבה מן הסף של החלום אל חיק המציאות: החלום חש אל המציאות כנבואה.
לאלה שחיכו לה, היא שרה את מה שעבר עליה (בסוף הספר).
היא עונה לאמה, שאי אפשר לספר על מה שעבר עליה - אלא לשיר ב"שיר המסע הגדול", שנכתב בו בזמן מן הדרך, וכך מודגש לו עוד ניגוד בין ציפיות הילדה והאם; שהרי בפתח הסיפור הילדה יוצאת לאביב ולמסע הגילוי שלה בסוד.
המחברת משווה ליצירה את תפישתה המתבקשת לערכה האכסיסטנצילי. היא תופשת את עצמה כמשוררת, ואולי, גם מכאן העילה לשונותה מלפני הסובב.
היא יוצאת מלפנים לתת המודע ולהתגלותה על העצמי.
זאת ילדה, שיש לה, מלכתחילה, סודות כלפי הבית - חשיבה של סוד - כלפי תוכניות יציאתה לדרך והתמודדותה בעולם. כאילו, היא מתכננת יציאה ארוכה הכוללת את הרגשת לבדותה.
היא יוצאת לדרכה בצימאון: "אחר כך פתחה את העיניים הגדולות שלה ויצאה לראות את העולם הגדול".
לילדים, זהו ספר יציאה למירוק רגשות יצירתיים ולעידודם בתוך הרפתקאה, שיש ממנה חזרה אל הבית המוגן.

בתחילתה של היציאה, היא שרה "שיר-אביב קטן", וכבר, מתאוננת, שלא יצא לה שיר מוצלח, מכיוון שלא הצליחה לדמות את האביב עוד אלא כפרח "לילך".
גם מהחיות, הנקרות בדרכה ויוצרות איתה אינטראקציה, היא, בעצם, בורחת לעבר הסוד. ההרפתקאה שלה כוללת רצון להגיע "אל מרחבי המים! אל קצה השמים!".
מה שמציל אותה, היא השמשיה, שמלכתחילה, נאחזה בה; וזו גורמת לה לעוף קדימה כמו מכונית, להגביה בשמים, ועם שוך תנודת הרוח, לנחות עם השמשיה, כמו מצנח אל המים, ושוב, השמשיה מתהפכת כסירה.
שמשיתה של האם, היא, בעצם, הקשר היחיד להצלתה ולחוויותיה בעולם הגדול. מסע לצורך השגת עצמאות על דרך ההפשטה של השמשיה, אשר תביא אותה אל חוף מבטחים.
שם תחלום, שהיא שבלול, ואילו השמשיה, הבית שלה - קונכיה. הילדה בעצמה מגיעה לרמת הסמלה משלה, היוצרת את זיקתה המחודשת אל ביתה.
אימא שלה תזכיר לה, לבסוף, שהשמשיה "שלי שלך". וזה מה שמאשש את הדימוי על האביב, שהיה לה (בתחילת המסע) לא מוצלח "כמו לילך"! לשון האם נופלת על לשון ילדתה כמעידה לשותפות גורל ביחסי הגומלין ביניהן.




11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיה (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
שמעון יקר- תודה על התוספת שבביקורת-נדמה שהתמלאתי במה שהיה חסר בי.
לבטח ספר ילדים מרתק-תוהה אני מה ייקח ילד לעצמו מספר זה-
ונכון הוא לי לרוכשו.
כאם -מצאתי את בנותיי בוחרות להתעלם מסיפורים מסוימים- תוהה אני האם גם ברנה שני -ייקחו את זכות הבחירה להשאירו למבוגרים בלבד.
גמר חתימה טובה-
שלך מיה יהלי.
שמעון שלוש (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
לחלק מהשיר היא לא התייחסה עיניה בסיפור פקוחות גדולות וצמאות מכדי שתתעכב, גם מהחלק שהביאה היא ביקשה לאשש ועל כן הרשתה לעצמה לישון רק על החוף.
אבל השיר עמד לה כמבחן לתזכורת.

בוודאי שזה ספר ילדים שגומא מרחק בכתיבתה - מה שילדים יבינו זה טוב ועמוק ועד איפה שהם יוכלו. - התאים לה לכתוב לילדים. הנה ניחשתי. הספר עשיר בחריזה באלטרציה בדימויים ובביטויי לשון ומצליח לעמוד בזמן משנת 1963-4 ויש שם תוכן האצור בצורה ויש שם שירה טובה והכל גם במשובה.

כן מקום של יתמות והאדרה ממנה
האם והאב קיימים ב"עיר זרה" והיחס אליהם הוא של יתמות מהם ושכול וסבל ואשם

ההמשכיות מעיר זרה שיצא ב1961 הוא לכיוון אופטימי משהו, זעיר של השלמה, אם כי ההכרה גם כאן מורכבת וכלשונה בספר: "מבולבלת" - אבל בילבול משלים ערגה לילדים - ובכלל יש כאן התייחסות לשיוויון נפש.

התייחסותך הייתה לי כדאית.

בהערכה רבה
שמעון
מיה (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
"ילד פעוט הוא ועגום עיניים- שוטפים המים - למרחק אין סוף...
אם לא יעורו כל מלחיה -
איכה תגיע הדוגית לחוף?..

בתמונת הספר -ספר ילדים-
מסעה הנפשי של הילדה נשמע כמסע המבקש מקום מוגן.
מקום של יתמות ,האמנם יש אימא בחייה??
האם לילדים נכתב ???
תוהה אני על הספר- יש בו המשכיות מן השירים שקראתי בה.אותו מסע הנפש-לבטח יפה עד מאוד כתבה אותו כסיפור-
ביקורת מלאת תובנות -יפה ,עשירה כהרגלי בך -מבקשת לעוד.

שלך מיה יהלי.
שמעון שלוש (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
תודה. אמשיך לקרוא בביקורותיך הן רהוטות ומובנות.
אני מאחל לך שנה טובה
ולהשתמע.
אלון דה אלפרט (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
תשמע, הביקורות שלך זה משהו מיוחד





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ