בשנתיים האחרונות כל מי ששמע את שמי (אנסטסיה) אמר לי - אוי ממש כמו בחמישים גוונים
וכך הכרתי את הספר.
ברשותכם אני אגיב על כל הטרילוגיה וגם על הביקורות שקדמו לי:
קראתי את הספרים באנגלית אז לשפה ולרמת הכתיבה אין לי טענות.
רק התחלתי לקרוא את הספר הראשון ואני מוצאת את עצמי באמצע הספר השלישי ולא יכולה לעצור
לוקחת אותו איתי לכל מקום, וקוראת בכל שניה פנויה.
(הפסקתי לקרוא באוטובוסים אחרי שתפסתי את עצמי מסמיקה ומחייכת לעצמי בצורה מחשידה מדי)

את הספר הזה צריך לקחת כפי שהוא, רומן אירוטי קליל, לשבת בסוף היום,לנוח ולהנות מקריאה בלי לחשוב

ובתור אנסטסיה אני רק רוצה לציין- אני שונאת שקוראים לי אנה!

ואו במה להתחיל? קודם כל לחזור לסניף צומת ספרים ולדרוש את הכסף שלי בחזרה.
מזל שהספר היה במבצע כי "מחיר מומלץ- 98 ש"ח" הצחקתם אותי כמעט כמו דירה ברוטשילד ב6000 ש"ח
שלב שני, אני ממליצה לפטר את העובד שהמליץ לי עליו ולדרוש פיצויים על עוגמת נפש.

אם נתיב הוא דוגמא לגבר ישראלי ממוצע אז מה אני אגיד... פאק איט- מרגע זה אני לסבית!

חלק אהוב בספר:
לילך: מראה חיצוני זה כל מה שמעניין אתכם הגברים
נתיב: לא כולם (היה מוכן להשליך את עצמו מתחת לגלגלי האוטובוס ולחתוך ורידים מהמחשבה של לשכב עם בחורה שמנה)
(היה בשוק מזה שנתנו לבחורה לא יפה במיוחד לעבוד כמלצרית ולא קברו אותה בשטיפת כלים)

לסיכום- מצטערת שנתתי צ'אנס לעוד wanna be אילן הייטנר

תוספת עריכה- אחרי שראיתי תמונה של זיו כהן פה באתר. מסתבר שהוא היה בכבודו ובעצמו אותו עובד צומת ספרים ומכר לי את הספר של עצמו. כל הכבוד זיו.

הטעות הכי גדולה שיכולתם לעשות היא לתייג את הספר הזה בקטגוריית "ספרי נוער"
אז יש לכם את הבחורה, יש לכם את הבחור...אבל לא תמצאו כאן סיפור אהבה חלול.
יותר מזה יש לכם סיפור על איך משפחה, הורים, חברים והאנשים שסובבים אותנו משפיעים על החיים שלנו הם יכולים להפוך אותם לטובים יותר הם יכולים להפוך אותם לגרועים הרבה יותר

זה לא ספר לנוער. הבנתי את זה כשדווקא אמא שלי היא זאת שהמליצה לי עליו.זה ספר לקבל פרספקטיבה חדשה.

תהנו ממנו :)

כמה אני אוהבת את שרלוט ברונטה.. כמה אהבתי כשאמא שלי הקריאה לי את ג'יין אייר לפני השינה.
בערך באותה מידה אהבתי את "וילט". למרות השפה המעט מסובכת, המטאפורות, הציטוטים מהתנ"ך והברית החדשה וההטפה הלא פוסקת של המאה ה-19-
התרכזתי בעלילה, בגיבורה ובמסר.
כמה אפשר לקרוא על הגיבורות היפות, הזוהרות שרק יש חשק לחנוק אותן מקנאה?
גם אני יותר לוסי סנו מפולינה הום- ובדיוק בגלל הספר הזה תופס את מקומו בכבוד על המדף שלי.

ספר עוצר נשימה... חד משמעית.
לא צריך לחכות הרבה, מספיק לקרוא כמה עמודים ראשונים כדי להבין שזהו- נתפסת! ואתה לא יכול להפסיק.
טיפה מאוכזבת שאחרי התחלה כל כך חזקה הסוף לא היה מספיק דרמתי... אבל אני ישלח שושנה לבנה לסופרת על זה

הרבה עליות ומורדות עברו עליי לאורך הספר הזה... השתעממתי, תעניינתי, התלהבתי, התשתעממתי שוב, התעניינתי והתעייפתי הרבה עד שעשיתי זאת- וסיימתי לקרוא.
אני אוהבת מאוד ספרים גדולים (כי הגודל כן קובע) אבל ככל שהסיפור הזה מדהים ומעניין ושונה מכל מה שקראתי עד עכשיו- יש רגעים שמצאתי את עצמי אומרת 'אוי נו באמת'

מסקנה שלי: כנראה שחיפשתי קצת יותר מדי קן פולט באידלפונסו פלקונס... וכנראה שהוא פשוט לא.

במילה אחת- דימדומים!

קשה להגיד שזה מאותם הספרים גורמים לבנאדם להישאב לתוכו, אישית נשאבתי כל כולי רק ב2 פרקים האחרונים.
אז למה הספר טוב?
תתארו לכם שאומרים לכם מראש את התאריך המדויק של המוות שלכם, אתם תבלו את שארית חייכם בציפייה לרגע שיגיע.
כך בדיוק הספר- הסוף ידוע מראש. ואתם בציפייה מתמדת לאיך שיגיע ומתי- ופה טמון היופי שלו.
הספר מקורי ומסופר מנק' מבט לא צפוי- ואני לא מתכוונת למספר שהוא המוות בכבודו ובעצמו (משעשע ומקסים), אלא שמעטים הם ששמעו סיפורי שואה מהצד השני, הצד הגרמני.

ממליצה. וממליצה לא להיכנע :)

הביקורות כאן אמרו הכל אבל לא אמרו כלום. מילים רק יורידו מערכו של הסיפור! ההבדל בין כל ספר לבין ה"ספר" הוא בידיעה- בכל ספר- אתה יודע או לפחות יכול לנחש מה מצפה לך (ובדרך כלל אתה גם צודק). בה"ספר" אתה חושב שאתה יודע- אבל אין לך מושג!