ביקורת ספרותית על פצע - ספריה לעם #606 מאת עדי אבלס
ספר מעולה

---

לא כל יום מגלים ספר שמצליח להקסים כל כך, שהקריאה בו היא הנאה צרופה לכל אורכו. במהלך הקריאה ליוותה אותי כל הזמן פליאה על כך שהוא לא זכה לתהודה ונשאר די עלום והדבר נכון גם לגבי הסופר – עדי אבלס - איפה הוא היה עד עכשיו ולמה לא שומעים עליו יותר?! התעוררה בי תחושה שיש פה פספוס אדיר וגם תחושה של אי צדק, שספר כל כך מיוחד וחכם לא זכה להגיע אל כל האנשים שיכלו להעריך אותו ולאמצו אל לבם, במיוחד לאור העובדה שלא פעם ספרים מוצלחים הרבה פחות זוכים להכרה ולחשיפה רבה.

קסמו של הספר נובע לא רק מהעלילה - מה"מה" - אלא ובעיקר מה"איך" – הייתי מרשה לעצמי להפליג ולומר שמדובר פה בלא פחות מאמן. הוא מצליח לנסח אמיתות חיים ולתאר באופן הכי מדויק שאפשר הלכי רוח ומצבים אנושיים – ואת כל זה הוא עושה בהמון חן, במין קלילות וקריצת עין, הומור עדין-עדין, מובלע, מרומז, ובכל זאת נוכח. זו כתיבה מעודנת מאוד, אלגנטית, שבאה לידי ביטוי גם בתיאורי העניינים שבינו לבינה, המנוסחים בטוב טעם מופלא.

גם העלילה והנושאים שהיא מעלה ראויים לציון. בגדול, הספר עוסק בתפקיד של השקר בחיינו. הגיבור, בחור נשוי בן 38, מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא למעשה מתבקש לשקר לאשתו. זו גילתה שצץ לה פצע מכוער על השפה וכשרוחה נסערת היא שבה ומתלוננת בפניו על כיעורו של הפצע ובלי מילים למעשה מבקשת ממנו שיסתור את דבריה. הוא עושה זאת, למרות שהוא מסכים עם דבריה – הפצע אכן מכוער ברמות, אך בשלב מסוים הוא מרגיש שאין מקום לשקר ביניהם ומתקומם בתוכו מכך שגם בקשר הכי קרוב שיש לו, עם אשתו-אהובתו, הוא נדרש לשקר.

הסיטואציה היומיומית הזו מביאה אותו למחשבות על שקרים נוספים שהוא והסובבים אותו נאלצים לשקר, שקרים שהם חלק מההתנהגות החברתית המצופה, שקרים לבנים אך לא רק. הוא מחליט להתחיל לדבוק באמת ויהי מה. בהמשך רואים איך בסיטואציות שונות, עם אשתו, עם חבר קרוב, עם הבוסית בעבודה, עם נשים מושכות שהוא נתקל בהן ברחוב ועוד ועוד, הוא אומר את מה שעל לבו, ללא כחל וסרק. למרבה האימה הוא גם הופך לפוליגרף מהלך בעל חיישנים מחודדים לאיתור העמדות פנים, המוכיח אנשים על התנהגותם הנלוזה. ההלם שאוחז את הסובבים אותו לא מרפה את ידיו, הוא נחוש לבער את המשחק ואת השקרים שטבועים כל כך בהתנהגות האנושית.

מחשבותיו מובילות אותו להעמיק ולחקור גם את רגשותיו שלו ואת כל מסלול חייו והוא נחרד לגלות שייתכן מאוד שאהבתו לאשתו נובעת גם היא משקר שהוא סיפר לעצמו בלי להרגיש. ייתכן מאוד שהבדידות שהייתה מנת חלקו עד שהכיר אותה בשילוב ההתלהבות שלה ממנו והציפייה שלה שיחזיר לה אהבה דחפה אותו להתנהגות אוהבת ולשכנוע עצמי שהוא מאוהב. הוא מרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו – הוא כבר לא יודע מה אמיתי בחייו, אולי כל חייו אינם מה שחשב שהם. כל זה כמובן מעורר מחשבות על מנגנוני ההגנה שלנו, עד כמה הם מסתירים מאיתנו אמיתות חשובות ואם בכלל ראוי להילחם בהם. הרי יש להם תפקיד חשוב. הסיפור מעלה שאלות מעניינות רבות כמו האם באמת אפשר לצפות לכנות מוחלטת בין אנשים? האם הכנות אינה הכרחית כדי להתקרב לבנאדם אחר במלוא מובן המילה, כדי שתהיה משמעות לקשר של אהבה? עד כמה ההונאה העצמית חמורה ויוצרת עיוות מציאות קשה, כזה שאנשים רואים ושומעים רק את מה שהם רוצים לשמוע (על עצמם)?

אחד הדברים היפים בספר זה שהוא רצוף סיטואציות קומיות מצחיקות, ויחד עם זה משלב רעיונות מעניינים ומעוררי מחשבה. הוא לא משעמם אף לא לרגע, וכל השאלות שהוא מעורר משולבות בסיפור ואינן מכבידות כלל על הקריאה. ספר שנקרא עם חיוך גדול. מקסים ומשובח. כן ירבו.

» ביקורות נוספות של איילת
» ביקורות נוספות על פצע - ספריה לעם #606