ישו/ <mark>דוד פלוסר</mark>
כילדה, דמותו של ישו משכה את ליבי. אני זוכרת שבכיתה ח' אמרה המורה להיסטוריה שישו זה רשי תיבות של "ימח שמו וזכרו" וממש נפגעתי באופן אישי וחשבתי שזה לא יפה להגיד ככה על אדם. בבית הספר כמעט ולא למדנו דבר על ישו וחבל, כי ישו הוא כנראה היהודי המשפיע ביותר בהיסטוריה. תמיד היתה לי תחושה שהוא בכלל לא כיוון לקיום דת חדשה, קל וחומר לא דת דמים, אלא רצה בסוג של קפיצת מדרגה רוחנית לטובת עמו שלו.

ישו הוא יהושע, בימי בית שני נמנעו לקרוא לבנים בשם משה בשל היותו קדוש העדיפו לקרוא יהושע, היו רבים בשם זה.
מכאן יציאה למסע במקורות ששיאם בגילויים שמקורם ב"מגילות הגנוזות"."בספרים החיצוניים" וכמובן בברית החדשה.והספרות המקראית.
פרופסור <mark>דוד פלוסר</mark> בחר להיצמד למקורות שציינתי ומעצב את דמותו של ישו. ישו אינו הדובר הדברים נמסרו מפי תלמידיו למרות זאת קולו נשמע מבין השורות.
מדובר בארץ שסועה שרבים בה הזרמי

דמותו של ישו מנצרת סקרנה אותי כבר בילדותי, כשהתרוצצתי במסדרונות החשוכים, האינסופיים של מנזר "רטיסבון", בשכונת רחביה בירושלים. מראהו של הצלוב עם העיניים העצובות והמבט המיוסר, עצר את דהרתי כל פעם מחדש, ועורר את פליאתי כמו גם את רחמי, נוכח הפער בין העוצמה האלוהית המוקרנת יחד עם חוסר האונים ופגיעותו של משיח בן האלוהים.

אי אפשר להבין את הציביליזציה האנושית מבלי להבין את תופעת הנצרות. דמותו המסתורית

ישו, אולי היהודי המשפיע ביותר בתולדות האנושות וקרוב לוודאי המפורסם ביותר – מה באמת אנחנו יודעים עליו? ועל משנתו? מה היה החידוש בהגותו ועד כמה אפשר לקרוא לו חידוש? האם היה יהודי שומר מצוות או כופר?
מי שהשאלות האלה מסקרנות אותו, מוזמן לקרוא את הספר הזה. כתב אותו היסטוריון בעל שם עולמי בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת הבית השני והנצרות הקדומה. זהו סיכום מחקרו רב השנים בנושא. ואולי פה נדרשת אזהרה

יש לי דבר אחד טוב ואחד רע להגיד לגבי הספר . נתחיל מהטוב , הספר מעניין והנושאים שהוא מכסה מרתקים והביאו כמה זוויות חדשות שלא ידעתי על קיומן בהקשר לידיעותי על הנצרות והיהדות .

הדבר הרע - הספר חסר ואני מתכוון : רק 64 עמודים לכתוב על כל הנושא ?