קריאת 530 העמודים של הספר הייתה עבורי חוויה מרגשת. אני נוהגת לקרוא בשעות הצהריים במיטתי ואחר כך להירדם לשעה קלה. מצאתי את עצמי מחכה לשעת הקריאה ומוותרת על השינה כדי להמשיך בקריאה.
הסיפור של מחתרת ניל"י ואבשלום פיינברג השרה עלי קסם עוד מילדותי. הביקורים בבית אהרונסון שבזיכרון-יעקב, כתלמידה ואחר כך כמחנכת עם תלמידים, העצימו את אווירת המסתורין והסוד.
למרות שאת הסיפור, בגדול, אין כמעט אחד שאינו מכיר, קראתי בעניין רב ובשקיקה את הספר. על גב הספר נכתב שהסופרת, נאוה מקמל-עתיר, ערכה תחקיר רחב היקף על הנושא. הדבר ניכר היטב בשפע הדמויות והפרטים המציירים תמונה רחבה ומעניינת של פלשתינה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
אי אפשר שלא להתפעל מדמותו של אבשלום פיינברג, הצעיר יפה-התואר, המשורר הרגיש, הלוחם והחולם הספוג באידיאלים נעלים. אי אפשר שלא לסלוד מהתנהגותם הצבועה של איכרי זיכרון יעקב, מאכזריותם וגסותם של התורכים תאבי הבקשיש (מה השתנה אצלם ?...), מהתעלמותם וחוסר רגישותם של האנגלים שאנשי ניל"י היו מוכנים לסכן את נפשם בעבורם.
הסופרת עטפה את סיפורו של אבשלום במעטפת של סיפור נוסף, בן ימינו, על הגרפולוגית אלמה באך. אלמה, רווקה בת 31, השקועה כולה בפענוח אישיותם וסודותיהם של אלו אשר את כתב ידם היא מקבלת, נסחפת לפתרון תעלומה הנוחתת לפתחה. היא מקבלת את כתב ידו של גבר שחיכתה לו כל חייה- חכם, אמן, רגיש, יודע לאהוב בעוצמות אדירות, והיא נחושה לא לעצור עד אשר תתייצב מולו פנים אל פנים.
אני מודה שבתחילה נראה לי הסיפור של אלמה הזוי ולעתים אפילו מיותר ומסיט את תשומת הלב מן הסיפור העיקרי והחזק של אבשלום. אולם ככל שהתקדמתי בקריאה, ובעיקר לקראת הסוף, כאשר הכל משתלב – שיניתי את דעתי ונהניתי מן המארג היפה שבנתה כאן הסופרת.
השפה העשירה והקולחת שבה כתוב הספר גרמה לי הנאה רבה. יש כאן משלב של שפת ראשית המאה הקודמת ושפת ימינו, יש דימויים מקוריים ומאוד מעניינים ויפים ויש נגיעות באקטואליה המקנות לסיפור נדבך נוסף של אמינות.
על גב הספר כתוב שכתיבתה המרתקת של נאוה מקמל-עתיר מצליחה "להפוך את הקוראים לשותפים מלאים בחוויותיהם של גיבוריה" – אני חותמת על כל מילה !
ולבסוף – נגיעה אישית קטנה. אמי ז"ל ספרה מספר פעמים שיש לה קרבת דם למשפחת אהרונסון. באותם זמנים הייתי טרודה בענייני ולא הקדשתי מחשבה לנושא ולא בררתי עמה פרטים נוספים. היום, לצערי, כבר אין את מי לשאול מאחר וכל הדמויות בנות זמנה של אמי כבר עברו לעולם שכולו טוב. אני מאוד מצרה שאין לי אפילו קצה חוט לחקור את הקרבה הזו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
