• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכול מואר

הכול מואר

מאת ג'ונתן ספרן פויר

הביקורת של shoshan

תמונה של shoshan
הכול מואר

הכול מואר

מאת ג'ונתן ספרן פויר

הביקורת של shoshan

תמונה של shoshan
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
לימור
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ג'ונתן ספרן פוייר. הכול מואר.
ספר רענן ביותר על נושא [מלחמות עולם ושואה] שהוא או נדוש או בלתי ניתן לביטוי אמיתי. הנער הנוסע לאוקראינה לחפש את האוקראינית שהצילה את סבו מוצא יותר ממה שחשב, על בני אדם, על מוות ועל צורות של זיכרון, איסוף מזכרות והזכרה. ספר טוב וקל לקריאה. צומח סופר מבטיח.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של shoshan

shoshan

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
65 ביקורות•41 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•שירה - מקור
תמונה של shoshan
shoshan
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות65
לייקים שקיבלה41
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת32ספרות מקורית14שירה - מקור6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של shoshan

אהבה

אהבה

טוני מוריסון

טוני מוריסון. אהבה. הקבה"מ. 2004 [ספריה]

הסיפור של הנשים לבית קוזי, משתרע על פני כשבעים שנה. בגיל 81, בשנת 1971, נפטר הפטריארך ששלט בחבל ארץ חופי, בית מלון והארחה ואירועים ומוסיקה ובית גדול. בבית נותרו הנשים הרבות על נחלה ומוניטין ובעיקר ייחוס לאב, סב, בעל , מאהב. שנים רבות התארחו אצלו בורגנות לבנה וא"כ שחורים. אשתו הראשונה (ג'וליה) נפטרה צעירה והותירה אותו עם בן אך אומלל. אל, הגיעה אליו כעוזרת בית והפכה למבשלת אשר שמעה יצא למרחוק. היא עוקבת אחר ההתקדמות המשפחתית ובעיקר מבשלת לאב ובנו מטעמים. הבן הנאה התחתן עם מיי שילדה לו את כריסטין, אך נפטר צעיר. תעבורנה שנים עד שהזקן יישא לאישה את היד, חברתה הקטנה של נכדתו. לקוזי יש גם מאהבת נסתרת, הופיעה בהבלחות של הטקסט. המריבה העיקרית היום, 25 שנים לאחר מותו היא על הצוואה. האם היא קיימת? מי הסתיר/מסתיר אותה? מה יקרה לאהבתן של כריסטין והיד? מה קרה לכריסטין מאז גורשה מן הנחלה כי היד נפגעה ממנה? מי הפוגע? מי הנפגעת? מה תעשה הזרה (ג'וניור) המוזמנת ע"י היד לעזור לה בכתיבת "הממואר" של המשפחה. מי היא סלסטיאל? למה כריסטין חוששת מן הכתיבה? מה קרה למיי ולאל? מי אהב/לא אהב את קוזי? של מי האהבה הגדולה? ישנן מספר אהבות עומק עיקריות בספר הזה.
לקרוא ולחפש.
חובה כמו כל ספריה של טוני מוריסון.
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
סולה

סולה

טוני מוריסון

טוני מוריסון .סולה. כנרת. 1986 פרטי
סיפור המתרחש בעיירת שחורים, שכוחת אל, רחוקה מכל ציביליזציה והעיירה נוגעת בלבנים כדי להיווכח שוב ושוב מה עמוקה התהום הפעורה בין שני הגזעים החיים על אותה אדמה. במרכז הסיפור שתי נערות, שחינוכן שונה אך החברות ביניהן כמעט הופכת אותן לאחת. התבגרותן המשותפת חולקת חלומות ופרשנויות לאירועים, המגע עם הנערים המסורבלים והרפרוף על המוות. נל מתחתנת ויולדת ואילו סולה יוצאת לעולם הגדול אך חוזרת ועמה מגפה של ציפורים אדומות חזה היוצרות שינוי לרעה באקלים, ביחסים ובחיי העיירה. הליכתה השונה של סולה והתייחסותה המוזרה לגברים, למשכב, לנשים ולילדים- פוערת ריחוק בין שתי ידידות הנפש. תיאוריה של טוני מוריסון נוגעים בפנטסטי (גרסיה מרכס) בטבעי ובאנושי באותה מידה של כשרון אדיר.
לקרוא
את טוני מוריסון עוד ועוד
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
האישה שחיכתה

האישה שחיכתה

אנדריי מאקין

אנדריי מאקין. האישה שחיכתה. מטר. 2006 פרטי
זהו סיפור מיתולוגי על זמני אודות אישה שיודעת לחכות לאהובה. שיודעת לאהוב את האחד הבלתי נשכח.
מאליו אנו מבינים שהבלתי נשכחת הגדולה מן החיים היא ורה. האוהבת. "ורה הנהדרת. היא מחכה. היא מחכה " ע'15. מה יותר מיתולוגי ונורא הוד וגבורה מאשר הציפייה של אישה שאהובה יצא למלחמה והיא מאמינה שהוא חי ושהוא בדרך אליה? היו גברים חיים כאן ועכשיו שביקשו לאהוב אותה אך היא לא מצאה בכך טעם. "לאיזו דרגה של יהירות מסוגל להגיע אדם הסבור שהוא מאוהב". האם הכותב אוהב ומעריץ את ורה? האם הוא מטיל ספק באושיות המעשה שלה? במוסריותו? הכותב שלנו כל כך רצה להתעלס עם אישה שחיכתה 30 שנה לאיש אחד. מה עלה בגורלו, בגורלה? נקרא עד הסוף
ספרות מעולה
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
מנגינת חיים

מנגינת חיים

אנדריי מאקין

אנדריי מאקין. מנגינת חיים. כתר. 2002 פרטי
מעקב אחר חייו של הומו-סובייטיקוס אחד שהצליח לברוח כאשר אסרו את הוריו. המצטרף למלחמה כי לבש מסכה של חייל וחזר למוסקבה לאחר כארבעים שנה. הכותב הוא שכנו לרכבת המבין שסיפורי האיש על מוסקבה שייכים לעידן אחר והוא מוצא עניין להתחקות אחר האיש ואהבותיו וכאביו. "בטרם אירדם אני מספיק עוד להבין שידיעת מלות הקסם [הומו-סוביטיקוס ש.ש.] מבדילה אותי מן ההמון". האיש שאחרי מסע חייו אנו עוקבים היה פסנתרן מחונן, והמנגינה שנקטעה מלווה את התבגרותו כבגרותו.
כתיבה יפהפייה של סופר צרפתי ממוצא רוסי.
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
הר הטועים

הר הטועים

יהודית הנדל

יהודית הנדל. הר הטועים. הקבה"מ. 1991 פרטי
כנראה הספר המשובח ביותר שנכתב בעברית על שכול של מלחמות.
מלחמות ישראל מסודרות על ידי חלקות שבהן קבורים הנופלים, לפרקים שכנים לעולם, שלא הכירו בחייהם. גבעת בית הקברות נקראת הר הטועים, לשם באים מי שאיבדו אבדה. והאבדה בלתי ניתנת להחזרה. תאור ההורים כאנשים אינדיבידואלים שלכל אחד/אחת מהם הדרך שלו/שלה לחיות עם הכאב הנוקב, שאינו מקהה עם השנים, שמטריף את הדעת, שמחלה את גוף. שנעלם רק בהעלמם מן העולם הזה ע"י מוות או העלמות הדעת או האלצהיימר המבורך. ההורים המבקרים יומיום או מדי חודש או כל שנה, מתעמתים עם הטבע העומד בגן בית הקברות. הם שותלים ומטפחים צמחים צבעוניים או דווקא קקטוסים וירוקי עד, כותבים מכתבים ליקיריהם או דווקא סורגים לכרית האבן חימום. הצעירים נהרגים במלחמת מגן, ברירה או מצווה וההורים לרוב, לפרקים האישה, נשארים לבכותם. כיצד מבכים את הצעיר לנצח? כיצד חיים עם אי חיותו? האירועים והסצנות של הספר מתרחשים רובם בבית הקברות הצבאי שיש לו גנן קבוע ובכל זאת המבקרים מוסיפים מטעמם האישי או מטעמו של הבן המת. הם פורסים למכר/שכן זה או אחר עוגה טעימה ומכבדים מן התרמוס, כוס קפה. אל תוך ההווה של בית הקברות שוזרת הכותבת זיכרונות מחייה שלה, עת היא ואמירה האם השכולה היו חברות ילדות ונערות ואת משפחת אבי אביה השכולה מבן במלחמת השחרור והשכנה בעלת מספר על היד שאיבדה את בנה במלחמת ששת הימים. והיא מקשיבה לאם ששרה עשרים שנה שיר ערש לבנה המונח מתחת לאבן.
אחד מספרי המקור הטובים ביותר שנכתבו בעברית.
לקרוא שוב
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
אלה שמצילים אותנו

אלה שמצילים אותנו

ג'נה בלום

בלום, ג'נה. אלה שמצילים אותנו. כנרת זמורה ביתן. 2004 ספריה
האם אלה שמצילים אותנו גורמים לנו להתאהב בהם? האם הם מביישים אותנו? מנצלים אותנו לצרכיהם? האם הם מתאהבים בנו? האם יכול קצין נאצי אכזר להיות מאהב עדין? פתיין בעל דמיון? האם גינוני מיטה משתפרים כאשר אחד/אחת נפחד? כאשר אחד/אחת בעל סמכות רצחנית? האם עלינו לזכור כדי לספר? למי יש זכות לספר, להסביר – לקורבן האולטימטיבי או לכל מי שחש עצמו קורבן של המלחמה ההיא? כותבת בגוף ראשון, בלום מרצה להיסטוריה.
לקרוא
כדי לדעת על התקופה ההיא, בתולדות האנושות
שושן

לפני 15 שנים•
★★★★★
•shoshan
חיים שלמים

חיים שלמים

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. חיים שלמים. כתר. 2007 ספריה
הבת לאם יהודיה ואב אוסטרי, יוצאת בעקות האם שנשלחה למחנה עבודת כפיה. עליה להשלים את המסע כדי לערוך הכרות מחודשת עם מקורות הגידול של האם, הכוח של המוסר היהודי אשר מאפשר לה לעזור לנשים אחרות במחנה, כפי שהן תספרנה על כך לבתה. כוחה של הבת ביכולת הנבואית של חלומותיה. גם כאן, כו בסיפורים אחרים של אפלפלד יש גויים שהם חסידי אומות עולם כיון שהתאהבו בעם היהודי, באדם יהודי יחיד או בטכסטים והלחנים היהודיים. (וראה קטרינה). בחווה של הוריה מי שמקשיב היטב לאמה וחומל אוהב אותה הוא מנפרד איש ההחזקה המרב לשתוק והוא אשר גם ימצאנה לאחר השחרור ויבאנה אל בתה. הבת נכנסת לחנה שבו שהתה אמה כדי להיות עמה או עם רוחה. היא מוצאת עצמה נוטלת תפקידי אמה במעורבות חברתית, עזרה לנצרכים ולמידה חדשה של עברית, אידיש ולחנים עבריים. תוך כדי כך היא פוגשת יהודים שניצלו ובהם מי שהמחנה קפד את רוחם ואחרים אשר שמרו על אצילותם ואליהם היא מתחברת. כמו בספריו האחרים, אפלפלד חוזר ואומר כי עינו לשור על האצילות המחייבת את העם הנבחר אפילו לאחר האסון הקולוסאלי.
לקרוא, בהחלט לקרוא
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
והזעם עוד לא נדם

והזעם עוד לא נדם

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. והזעם עוד לא נדם. כנרת זמור ביתן2008 פרטי
בעברית פשוטה ופעלתנית, מספר אפלפלד את חיי נער גידם ונחוש, שהגדם לוחש לו עתידות ואינטואיציות ומרמז לו מה עליו לעשת. על אף נכותו הוא מצליח להתקיים ולעבוד קשה במחנה ולברוח ממנו אל היערות. דומה שהכי אהובה על הכותב, השהות של הבורחים והפרטיזנים אל היערות וההסתתרות. את היהודים הוא מכנה בני מלכים ומתרה בהם לחזור לנהוג באצילות. מוזיקה וקריאת תנ"ך, יעשו את העבודה. תוך כדי מחפש הגיבור את היכולת להאמין אשר אבדה לרב היהודים לפני המלחמה וגם אחריה, בודק את כשרות הקומוניזם ואת המשמעות הנסתרת לחיי היהודים ברונו הוא גיבור ממשי אשר דווקא העלי ה לא"י נוטלת ממנו את ההשראה. האם זו אמירה על יהדו ישראל? על המפעל הציוני?
שושן

לפני 15 שנים•shoshan
כל אשר אהבתי

כל אשר אהבתי

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד. כל אשר אהבתי. כתר. 1999 פרטי
מסופר מפיו של יתום, שהוריו התגרשו והוא מתגלגל ביניהם ללא מרירות אלא עם מין עצב של השלמה וטינה רכה ולא יותר. ילד זקן שרואה בין יהודים לנוצרים, חרדים לחדשים ומשכילים. יש בו את היכולת להקשיב לאביו האמן המיוסר הנוהג להשתכר ולאזור אומץ ולרדת לסוף דעתה של אמו היפה, הנעזבת , הנעצבת. תסבוכת חייו וחיי הוריו אינה יכולה אלא להיפטר עם פטירתם, בזה אחר זו. מה שהיה נסתר מעיני הוריו גלוי לעיני הילד המתבונן בבגרות על נפתולי חייהם המיוסרים מילדות ועד מוות בגיל צעיר.
כמו ברב ספריו של אפלפלד, הסיפור מעיני הילד שבמרכז העלילה. האבות לרב גדולים בגופם אך שבריריים בנפשם. הם נעזרים בשיכר או אשה אחרת או בריחה. הבן או הבת מבינים את אמם כמעט ללא מילים ולומדים ממנה דברי השכלה וחוכמת חיים.
פרויקט חייו של אפלפלד
כבר זכה בפרס ישראל
שושן

לפני 15 שנים•shoshan

ביקורות נוספות על "הכול מואר"

הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

חִשבו על התבשיל המסורתי, האלמותי, הטעים, זה שאין לו תחרות, שסבתא שלכם יודעת להכין מאז שאתם זוכרים את עצמכם, והוא נוגע ומרגש מאין כמותו ורק מעצם היותו הוא. עכשיו, חִשבו על להגיש את התבשיל הזה בתוך הכלי הכי מפונפן שתמצאו במטבח, הכי צבעוני, הכי מנקר עיניים, ותכניסו את הכלי הזה - עם התבשיל בתוכו - לתוך חדר האוכל כשברקע מתנגן פסקול חייכם.

מיותר, נכון? תבשיל טוב, טעים, אלמותי וחזק אפשר להגיש גם בקערת פלסטיק, כשברקע מוזיקת מעליות. סופר שמחזיק בראשו סיפור עוצמתי כל כך על נושא שממילא הוא עוצמתי מעצם טבעו - לא צריך להגיש אותו בשלושה חלקים מקבילים, בפונט מתגוון, בקפיצות בזמן או בפליק-פלאק לאחור - הוא פשוט מספר אותו. הוא מאמין ביכולתו של הסיפור לעשות את העבודה לבדו, בזכות מה שהוא. וכאן, לקחו את הסיפור הנוגע ללב הזה, הכואב והמזעזע הזה, ועטפו אותו בעוד אלמנטים מיותרים ומסרבלים שרק פגעו בחווית הקריאה.

מישור אחד מבין השלושה שתוארו, הוא החיפוש בהווה שמבצע הגיבור יחד עם בני לוויתו הנפלאים והמורכבים. לא בכדי, דווקא בגלל מה שכתבתי קודם, זהו המישור המוצדק והמרתק והמרגש ביותר בסיפוק. במישור אחר, שזורים פה ושם מכתבים שכתב לו אחד מבני לוויתו, לכאורה כדי להעשיר ולגוון את המתרחש במישור השני, ולכאורה כדי להוסיף עוד נופך לסיפור - אלא שבחוויה שלי זה בעיקר מציק וטרחני. במישור השלישי ישנה 'חזרה אחורנית' לעלילות המאות הקודמות באותה עיירה רלוונטית, שאמנם מרגשות וכואבות לפרקים, אבל בעיקר לא מובנות עד תום וכתובות באופן לא מספיק מהודק ומשכנע.

בשורה התחתונה, מסיימים את הספר בתחושה של "וואו, איזה סיפור מטורף, אבל למה, למה, למה לספר לי אותו כ-כ-ה?".

לפני 7 שנים•
★★★★★
•- -
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אני חייבת להודות שהספר היה די משמים, עד הפרק ׳התאהבות׳ (עמ׳ 88-100).

באופן די פרדוקסלי הפרק מדבר דווקא על חוסר היכולת של ברוד, גיבורת החלק ״ההסטורי״ של הסיפור (המתרחש במאה ה-18 וה-19) לאהוב ולהתאהב. הדבר הקרוב ביותר שיש לברוד לאהבה הוא אביה המאמץ יענקל, גבר שיכול להיות הסבא-רבא שלה, בחור בודד בן 84 שמתחיל לסבול מסימני האלצהיימר.
ברוד מגלה סוגים שונים של עצבות, ובעיקר ״עצבות האהבה ללא שחרור״ - יש בה כל כך הרבה אהבה לתת אבל שום דבר לא מספיק מרגש או מספיק יפה כדי לזכות באהבתה.

ולעומתה יענקל, האתאיסט הסנילי, חושב לראשונה בחייו בקטע מעלה דמעות: ״אני חייב להודות על כל מה שיש לי, ולהשלים עם כל מה שאיבדתי ולא איבדתי. ניסיתי מאוד להיות אדם טוב היום, לעשות דברים כמו שאלוהים היה רוצה, לו היה קיים. תודה על מתנת החיים ומתנת ברוד, הוא חשב, ותודה, ברוד, על שנתת לי סיבה לחיות. אני לא עצוב. הוא החליק תחת מצעי הצמר האדומים והביט היישר מעל לראשו. אתה יענקל. אתה אוהב את ברוד״.

מלים כל כך פשוטות שאומרות כל כך הרבה, ולקח ליענקל עשרות שנים כדי לשכנע את עצמו, סוף סוף, שהוא לא עצוב, שיש לו על מה להודות.

החלק העכשווי יותר של הסיפור מתרחש בשנות ה-90 של המאה ה-20, ובו מככבים ה״גיבור״ שהוא למעשה ג׳ונתן ספרן פוייר המגיע לאוקראינה כדי לחפש את כפר הולדתם של אבות אבותיו (ובהם ברוד, הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא שלו), ואת אוגוסטין, הנערה שהצילה את סבו מן הנאצים.

אך הסופר אינו ה״מספר״. המספר הוא אלכס, צעיר אוקראיני דובר ״אנגלית״, שהוא מעין גרסת בטא של אולגה, ה״תורגמנית״ הבולגריה מ״החיים על פי לובקה״. האנגלית העילגת שלו (בתרגום חביב של אסף גברון, שמצליח להעביר את רוב דקויות הטעויות של אלכס), היא בעצם הגיבורה העיקרית של החלק הזה של הסיפור.

חלק נוסף של הסיפור מתרחש בשנות ה-30 ועד 1941, ממש לפני ובשעת פלישת הנאצים לאוקראינה, ומספר את קורותיו של ספרן, סבו של ה"גיבור", מילדותו ועד לטרגדיה הבלתי נמנעת.

ואכן, אני לא מצאתי את מה שמתואר בגב הספר כמסע בנוסח "שלושה בסירה אחת", כמצחיק, אלא דווקא כטרגי. בכל שלושת חלקי הסיפור, המסופרים לסירוגין, משולבים אושר קטן עם צער גדול, כאשר החלק המתייחס למלחמת העולם השניה הוא כמובן המזעזע ביותר.

אף שקיימים בספר חלקים פחות מרתקים, רובו מרגש, חלקו עוצר נשימה, והסוף מחבר יחד את כל הקצוות, ושם קץ לכל...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיכל
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

מכל מה ששמעתי הציפיות היו גבוהות וממש לא התממשו.
העלילה מתרחשת לסירוגין בעיקר בשתי תקופות- סוף המאה ה-18 בה נולדה ברוד (וסיפור די משוגע ברקע)- הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של מי שיצוץ בהווה – ג'ונתן ספרן המזוהה גם כ'הגיבור' בפי המספר אלכס. ה'גיבור' מגיע מארצות הברית לאוקראינה לחקור את שורשיו ולמצוא את אוגוסטין שלידיעתו הצילה את סבו מציפורני הנאצים. אלכס כמתורגמן מחורבן וסבו כבד הראייה על תקן נהג מלווים אותו.
סגנונו של אלכס הוא תערובת של מצחיק, מוגזם ומטורלל לחלוטין. בפי אמו הוא 'אלכסי-תפסיק למרר-אותי', עוד מפניניו-הופעתו הרביצה לי בתדהמה, לייצר נחירות (לישון), התבושש, להזיז מהתנומה, לא נקרתה (קרתה)- וזה ממש אפס קצהו. מכתביו לג'ונתן חתומים 'ללא מרמה' והכלבה שלו נקראת סמי דייויס ג'וניור, ג'וניור (לא טעות) ומוזכרת שוב ושוב עד לזרא.
גם "הסבתא של הסבתא של הסבתא..." חוזר יותר מדי.
סגנון זה והדמויות מהעבר ( כגון יענקל ד' המלווה בריבית- אביה של ברוד, בּיצְל בּיצְל סוחר הגפילטע פיש, שלוים ופרוידה י' סוחר הממתקים) גודשים את הסיפור. משעשע עד הנקודה בה מתחיל לייגע. האפקט הקומי מתחיל להתפוגג אחרי כך וכך פעמים.
"נסיעת הרכבת סיפקה אותך"?
"הו, אלוהים" הוא אמר. "עשרים ושש שעות, איזה ז** "
"הצלחת לחרררר"?
"מה"?
"ייצרת נחירות"?
"אני לא מבין".
"תנומה"?
"מה?"
"נמת"?
"אה, לא. לא נמתי בכלל".
הגעתי בערך לשליש הדרך והרגשתי שזהו, איבדתי עניין. דפדפתי קדימה ועיינתי פה ושם וברור לאן הרוח נושבת.
לאותו כיוון שלא התחברתי אליו כלל בסגנון הכתיבה שמבחינתי חשובה לא פחות ולעתים יותר מהסיפור. וכשאין חיבור, זה פשוט לא זה.
(המחבר כתב גם את 'קרוב להפליא ורועש להחריד' על פיו נעשה הסרט).

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ראובן
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

"הכל מואר" הוא כמו אגוז קשה לפיצוח. שווה לצלוח את ההתחלה המשמימה במקצת כדי להגיע להמשך המענג. ספרו הידוע ביותר של ג'ונתן ספרן פויר הוא "קרוב להפליא ורועש להחריד", אך ספרו הטוב ביותר הוא דווקא זה, ספר מרגש, עצוב, ספר שנוגע בכל אחד איתנו כיהודי, וקושר את הקורא לדמויות העמוקות שלו. הסיפור מתקדם באופן שונה לגמרי משמתואר על גב הספר, ואל תתנו למה שכתוב שם לבלבל אותכם - "הכל מואר" לא דומה בשום אופן ל"שלושה בסירה אחת". הוא כמעט ולא מצחיק, והוא לא סיפור מסע. הוא משהו שונה לגמרי. והוא מעולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עידו
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

דבר ראשון שתפס את תשומת לבי היה ההשוואה ל"שלושה בסירה אחת", חשבתי לעצמי מה יכול להיות רע בכמה ימים של שעשוע. למה שקרה אחר כך לא ציפיתי בכלל וזאת בעיקר התחושה של אגרוף בבטן.

כתיבה מדהימה, אם כבר להשוות לסופר אחר הייתי משווה לשלום עליכם, הצער שמשתלב עם ההומור היהודי משאירים חותם בלתי נשכח.

בקיצור צריך לצרוך לאט ובזהירות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

לפעמים אני נכנס למין מחסום ספרים.אני יכול לקרוא 3 ספרים בשבוע,אבל אף אחד מהם לא יגרום לי למשהו,אף אחד מהם לא יגרום לי להגיד "וואו,איפה הספר הזה היה עד עכשיו!".ואז קראתי את הספר הזה.

למרות הביקורות המהללות על הספר שבדרך כלל גורמות לי לאנטגוניזם לספרים כאלו,החלטתי בכל זאת לקרוא.
ג'ונתן ספרן פויר כותב על דמות בשם ג'ונתן (צירוף מקרים?) שבוחר לעשות מסע שורשים לאוקראינה כדי לגלות עוד על האישה שהצילה את סבא שלו מהנאצים.הספר בעצם מורכב משלוש דמויות מרכזיות-ג'ונתן,אלכס המתורגמן,וסבא של אלכס שמתפקד כנהג.וכמובן,יש גם כלב.הספר משלב מכתבים מאלכס לג'ונתן,קטעים שאלכס כותב על המסע מנקודת המבט שלו וקטעים על משפחתו של ג'ונתן בעבר הרחוק,ב"שטעאטל".כל השילובים האלו דווקא לא פוגמים בקריאה,אלא נותנים נקודות מבט שונות (ולא מבלבלות).
הדמויות משעשעות במיוחד,ומצאתי את עצמי ממש צוחק מספר (אמא שלי עברה במסדרון ושאלה אם הכול בסדר...).

ועכשיו ברצינות רגע,הסופר מצליח להתמודד פה עם נושא השואה בצורה קומית,שכאילו מרככת את הנושא והופכת אותו לקליל.נושאים כמו הפוגרומים שחוו היהודים או השתיקה של האוכלוסייה האוקראינית (ואפילו העזרה שלהם לנאצים),מגלים חזות קלילה כשהם נאמרים באותה נשימה יחד עם שיחות הטלפון שבור בין הסופר,אלכס והסבא.

הדבר היחיד שפוגם בקריאה זה התרגום,שלמרות העבודה הנפלאה שעשו (באמת כל הכבוד),עדיין לא היה אפשר לשוות לאנגלית של אלכס את הדיבור העילג של עולים חדשים.לכן אם כבר לקרוא את הספר,עדיף באנגלית.

בקיצור,כביכול ספר שנקרא קליל אבל בעצם עוסק בנושא משמעותי..

לפני 12 שנים•
★★★★★
•omers
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אתחיל בסוף דווקא: אל תעיזו לצפות בסרט שמבוסס על הספר הזה!

והספר הזה הוא חתיכת יצירת מופת.
הבחירה של ספרן-פויר לספר את כל הסיפור בשלושה אופנים שונים (הכתיבה של אלכס לקוראים, ההתכתבות בין אלכס לג'ונתן, והחלק על טרחימברוד) גאונית.
היא נותנת הצדקה לצורת הכתיבה של אלכס ולנוכחות של כל דמות בספר.
המסע עצמו שהדמויות עוברות הוא גם פיזי וגם אישי, ונדמה שאף-אחד מהם אינו זהה למי שהוא היה בתחילת הדרך.

יש בספר הזה משפטים שגורמים לך לצחוק בקול רם, משפטים שגורמים לך להנהן ולרשום אותם בצד ("כמה כסף ארוויח על זה? -"פחות ממה שאתה חושב שאתה צריך לקבל, ויותר ממה שאתה באמת צריך לקבל") ומשפטים שגורמים לך לעצור את הנשימה ולתפוס את הבטן מכאב.

יצירת מופת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עמיר
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אחרי תקופה די ארוכה של בחירות ספרים לא ממש מוצלחות, סוף, סוף ספר שכבש אותי בסערה...
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה הייחודי שמשלב כביכול שני סופרים, כל אחד בסגנונו הייחודי (מאוד!), את שלושת התקופות השונות שבהן מתרחש הסיפור שעל אף שהן מרוחקות בזמן הן שלובות זו בזו בצורה הדוקה לכל אורך הספר וכמובן את העלילה הנוגעת ללב והמרגשת, אם כי כאן אני מתכוונת בעיקר לעלילה שמתרחשת בהווה ובעבר הקרוב ואני מוכרחה להודות שעלילת הסיפור הקדומה בתרחימברוד לא תמיד היתה מובנת לי וקצת הלכתי שם לאיבוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שמרית
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

ספר מבריק שמומלץ לקרוא בשפת המקור(אנגלית). ההשפעה הגדולה ביותר של התרגום היא כמובן על אלכס מתרגמו של הגיבור בסיפור. הסיפור מורכב משלושה סיפורים ומעניק לקורא מעברים חדים בין הומור לעצב. לא להתייאש מהבלבול בהתחלה כי די מהר הכל מתחיל להתבהר ובסוף "הכל מואר".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•aceventura
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“היו כמה קטעים שצחקתי בקול רם...כיף לקריאה, היה מרגש”

34/43
ביקורות על הכול מואר
הבאה
eyal.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“לדעתי תמיד רצוי לקרוא את הספר בשפת המקור שלו, אך במקרה של הספר הזה - חובה לקרוא אותו באנגלית. התרגום”