"האישה שחיכתה "הוא לגמרי לא ספר רומנטי, נהפוך הוא. אישה שמחכה לאהובה הנעדר מהמלחמה
שנים רבות הוא ספר על החמצה, על בחירות (שגויות ? תמימות ? ) על גורל מתעתע ("אופיו של האדם הוא גורלו"), על טבעם של נשים גברים ומה שביניהם אבל הוא גם לעולם יהיה תלוי בזמן-מקום-תרבות, ושזור בסיבות ותוצאות .

כדי לתמצת את הרומן אכתוב כמה משפטים מהכריכה האחורית שלו : ורה (בת 46) הגיבורה של הרומן, מחכה לאהובה שלא חזר מ

<mark>אנדריי מאקין</mark>. האישה שחיכתה. מטר. 2006 פרטי
זהו סיפור מיתולוגי על זמני אודות אישה שיודעת לחכות לאהובה. שיודעת לאהוב את האחד הבלתי נשכח.
מאליו אנו מבינים שהבלתי נשכחת הגדולה מן החיים היא ורה. האוהבת. "ורה הנהדרת. היא מחכה. היא מחכה " ע'15. מה יותר מיתולוגי ונורא הוד וגבורה מאשר הציפייה של אישה שאהובה יצא למלחמה והיא מאמינה שהוא חי ושהוא בדרך אליה? היו גברים חיים כ

<mark>אנדריי מאקין</mark>. מנגינת חיים. כתר. 2002 פרטי
מעקב אחר חייו של הומו-סובייטיקוס אחד שהצליח לברוח כאשר אסרו את הוריו. המצטרף למלחמה כי לבש מסכה של חייל וחזר למוסקבה לאחר כארבעים שנה. הכותב הוא שכנו לרכבת המבין שסיפורי האיש על מוסקבה שייכים לעידן אחר והוא מוצא עניין להתחקות אחר האיש ואהבותיו וכאביו. "בטרם אירדם אני מספיק עוד להבין שידיעת מלות הקסם [הומו-סוביטיקוס ש.ש.

מנגינת חיים כתוב בסגנון לירי, מונח מכובס לעיתים לזרם התודעה. על קופסת סיגריות כתוב שהן מזיקות לבריאות, כך צריך להיות כתוב על ספרים: הספר כתוב בסגנון זרם התודעה. זרם התודעה עלול להזיק לנפשות רגישות.
94 עמ' בנובלה זו, המכילה סיפור מקסים, לו הוסרט לסרט בוודאי היה יכול להיות סרט מרהיב בידיו של במאי מוכשר ושחקנים הולמים.
לעניין. הומו סובייטיקוס הוא אדם, בן לעם הסובייטי, שהורגל לסבול הכל. האדם הסובייט

איזה ספר !
איך יכול להיות שנישאר בצל? איך זה שעדיין אף אחד לא קרא ולא שיבח בכל הסופרלטיבים החיוביים שיודעים לשבח פה ?
גם שרכשתי את הספר במבצע של 4 במאה, אבל הוא ממש לא ספר של 10 בלירה. איכותי בכל המובנים .
מזה הרבה מאוד זמן שלא נהניתי ככה מהספר.
שני תקופות שונות של המדינה הבלתי אפשרית הזאת.
הכול בה חזק יותר, גבוה יותר, מהר יותר...
החלק הראשון של הספר מעניין מאוד, אבל הייתי ממליצה לבעלי עני

נובלה לירית קצרה המצליחה לזקק במעט עמודיה (94 במספר) מה שנפרש בספרים אחרים על פני מאות עמודים.
סיפור בתוך סיפור, שתמציתו ביקורת נוקבת על העם הרוסי ועל ברה"מ בתקופתו של סטאלין "שמש העמים".

הנובלה נפתחת בתמונות המתנה לרכבת למוסקבה המתעכבת עקב סופת שלגים.
תחנת הרכבת הקפואה והאפלולית נמצאת בעיר באוראל, שהמחבר מתארה כ"נקודה שחורה אובדת באוקיינוס צח".
בין הממתינים בתחנה, זונה הבוחנת את טורי הנוסע