ביקורת ספרותית על אור הדברים היפים מאת שמעון שלוש

---

חמישה שירים מתוך "אור הדברים היפים", הוצאת כרמל, 2005:






אצל נודדי הלילה
-------------------

אֲנִי הָאָח הַגָּדוֹל.
זְמַן הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁלִּי
קָשׁוּר לִצְלִילָה בְּחוּט
כִּי בַּיָּרֵחַ
אֶלֶף מִשְׁמְרוֹת לַיְלָה
חָלַצְתִּי אֶת הַטַּבַּעַת
מִן הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם.
אַחֵר מֵאֶתְמוֹל וְיוֹתֵר מִתָּמִיד
לִזְמַן אֲמִתִּי
וּמְצֻמְצָם
בְּשֵׁנָה
קוֹל חָתוּל מְיֻחָם לְפֶתַע.
בַּשִּׁכְחָה כָּל הַמּוּדָע
וּבָאוֹהֲבִים
הַגּוֹלִים
שֶׁיָּצְאוּ חוּצָה לָאָרֶץ
פְּנִימָה
כָּל הַחַיִּים הָאֲרוּרִים
יְהוּדִיִּים.
אֵצֶל נוֹדְדֵי הַלַּיְלָה
נִגְמְרוּ לִי
גּוֹרָלוֹת אֲחִיתֹפֶל
בְּ"שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר חוֹלִים
שׁוֹפֵךְ דָּמִים" (ר' עֲקִיבָא).
רְפָא נָא לִי
בְּטֶרֶם תֵּעָצֵם בַּפָּמוֹט
עַיִן הוֹמִיָּה.

בְּגֹב אֲרָיוֹת
כְּשֶׁהָיִינוּ שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי עֶשְׂרִים:
בַּחוּרָה אַחַת,
זִ'יל וְזִ'ים,
הָיִיתִי נֵר לְמֵאָה נְמֵרִים.
הַלַּיְלָה עָנֹג. לֹא קוֹרְאִים לִי.

נִנְעַל הַמִּין.
לְמַד: בִּכְאֵב הַבָּשָׂר מְנוּסָה.
אֵין נִכְנָסִים.

רָאִיתִי מְנוּסַת יָרֵחַ.
הַלַּיִל
שָׁמַעְתִּי שִׁמְעוֹן
בְּשוֹטִים
וּבְמַרְאוֹת עִוְעִים
סוּסִים
שְׁלוּחִים שֶׁל עֹפֶל
וּשְׁחֹר מְרֵרָתִי.

מִי מִמֶּנִּי
שָׂם אוֹתִי לִמְלֹךְ בִּי
וּכְבָר עַשְׂרוֹת פְּעָמִים
לְבַדִּי
גֵּרַשְׁתִּי אֶת הַיָּרֵחַ?
מַלְאָכִים אוֹ מַלְאָךְ אֶחָד
גַּם הֵם אֵינָם אִתִּי.




צל של חלום אחר
--------------------

אֵין לִי
לְבַד
וְהַזּוּלַת צוֹחֵק
כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתִי
חוֹלֵם
לוּ פָּגַשׁ אוֹתִי בַּחֲלוֹמִי זוּלַת אַחֵר.

מִתַּחַת לָאוֹתִיּוֹת
שֶׁסָּפַרְתִּי
בַּגִּלְגּוּל
כָּל הַשֵּׁמוֹת
לְמַעֲנָם
עַל הַגֶּשֶׁר אֶחֱצֶה.

נַפְשִׁי עַכְשָׁו
טִיְּלָה:
אֲנִי מְטַיֵּל
מָלֵא אוֹר
הַדְּבָרִים הַיָּפִים

כִּי מֵאַיִן תָּבֹאנָה
צִפּוֹרִים מִקְרִיּוֹת
מִכְּתֵפִי
מְמָאֲנוֹת לִגְבוּלוֹתַי?

מֶרְכָּבָה תּוּפַר בִּדְלַעַת;
סוּסִים - בְּעַכְבְּרֵי שָׂדֶה.
סוּסִים בְּהוּלִים שׁוֹעֲטִים -
אֶחָד יֵאָחֵז.
יַהֲלוֹמִים עָפִים
וְלֵיל נוּגֶה
נוֹצוֹת רַכּוֹת.
אֶת מָתְנַי כּוֹפֵת
צֵל שֶׁל חֲלוֹם אַחֵר.



נפש רוחצת אש
------------------

רַבְנוּ בַּיָּמִים
וְכָל הַזְּמַן הִגִּיחַ שׁוֹר.
הַמְּאוֹרוֹת זָרְמוּ -
בָּאנוּ בַּנְּפָשׁוֹת וְכִבִּינוּ אוֹתָן.
פָּתַחְנוּ דֶּלֶת -
רִצְּדוּ כּוֹכָבִים
מִזְּמַנִּים רְחוֹקִים.

פָּרְצָה תְּכֵלֶת -
גּוּפֵינוּ הֻסְתְּרוּ בָּרַבִּים.
אָמַרְנוּ יָם,
דִּבַּרְנוּ בַּשָּׂדוֹת,
יָדַעְנוּ לְהַגִּיד.

עָסַקְנוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת
וְכָל הַזְּמַן הִגִּיחַ שׁוֹר.

גַּם אַחֲרֵי הַשְּׂרֵפָה
אֲנִי רוֹשֵׁם אֱמֶת
צְרוּפָה
עַל טַבַּעַת צְנוּעָה שֶׁהִתְיַתְּמָה לִי מֵאִמִּי.
בְּנֵי עוּף סוֹקְרִים אֶת יָדִי.
אוּלַי הַלְּבַדִּיּוּת שֶׁלִּי פֹּה מְבַלְבֶּלֶת אוֹתִי.
זֶה מִמֵּילָא לֹא זְמַן בִּשְׁבִילִי לְאַהֲבָה.

נֶפֶשׁ רוֹחֶצֶת אֵשׁ
מְכַבָּה
בִּכְוִיָּה שֶׁל אוֹר.




גם כשהשמיים מתמעטים
-----------------------------

תֵּן לִי אֶלֶף לַיְלָה
וְאַל תִּתֵּן לִי אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה
הַשּׁוֹמֵר הָרֵיקָן
הַנִּבְזֶה.

חָלְפוּ שׁוּרוֹת
חַיִּים שֶׁאִיַּנְתִּי -
תֵּן לִי אֶת הַתְּכֵלֶת
שֶׁאֵינִי מַסְפִּיק לוֹמַר שֶׁהִיא שֶׁלִּי;
תֵּן לִי
אֶת הַבַּיִת הַשָּׂכוּר,
מִשְׁכְּנוֹת הַהֶעְדֵּר
שֶׁל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה
וְגוּפִי עוֹמֵד לִי גַּם כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מִתְמַעֲטִים
בְּדָלֶת אַמּוֹת.
מִבַּעַד לְדֶלֶת חֲרִישִׁית שׁוּרָה שֶׁל מַרְאוֹת.




צמא לכוח המדמה
----------------------

עָמֹק בַּלַּיְלָה הַקִּרְבָה
לְקוֹל צָלוּל וְשׁוֹתֵק
וַאֲנִי צָמֵא לְכוֹחַ הַמְּדַמֶּה.
הַמַּגָּע אֶל הָאִישִׁי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט -
קָשֶׁה לַחְזֹר
לַמַּיִם הַקָּשִׁים לִשְׁתּוֹת גַּעְגּוּעִים.

הַרְבֵּה מִתְבּוֹסְסִים בִּכְאֵב:
אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ
כָּל מָה שֶׁשָּׁתַקְתִּי.

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על אור הדברים היפים