ביקורת ספרותית על אור הדברים היפים מאת שמעון שלוש
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 14 בפברואר, 2010
ע"י שמעון שלוש


שמונה שירים מתוך "אור הדברים היפים", הוצאת כרמל, 2005:






אצל נודדי הלילה
-------------------

אֲנִי הָאָח הַגָּדוֹל
זְמַן הַמְשׁוֹרֵר שֶׁלִּי
קָשׁוּר לִצְלִילָה בְּחוּט
כִּי בַּיָּרֵחַ
אֶלֶף מִשְׁמְרוֹת לַיְלָה
חָלַצְתִּי אֶת הַטַּבַּעַת
מִן הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם.
אַחֵר מֵאֶתְמוֹל וְיוֹתֵר מִתָּמִיד
לִזְמַן אֲמִתִּי
וּמְצֻמְצָם
בְּשֵׁנָה
קוֹל חָתוּל מְיֻחָם לְפֶתַע.
בַּשִּׁכְחָה כָּל הַמּוּדָע
וּבָאוֹהֲבִים
הַגּוֹלִים
שֶׁיָּצְאוּ חוּצָה-לָאָרֶץ
פְּנִימָה
כָּל הַחַיִּים הָאֲרוּרִים
יְהוּדִיִּים

אֵצֶל נוֹדְדֵי הַלַּיְלָה
נִגְמְרוּ לִי גּוֹרָלוֹת אֲחִיתֹפֶל בְּ
"שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר חוֹלִים
שׁוֹפֵךְ דָּמִים" (ר' עקיבא)
רְפָא נָא לִי
בְּטֶרֶם תֵּעָצֵם בַּפָּמוֹט
עַיִן הוֹמִיָּה

בְּגֹב אֲרָיוֹת
כְּשֶׁהָיִינוּ שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי עֶשְׂרִים:
בַּחוּרָה אַחַת,
זִ'יל וְזִ'ים
הָיִיתִי נֵר לְמֵאָה נְמֵרִים.
הַלַּיְלָה עָנֹג. לֹא קוֹרְאִים לִי

נִנְעַל הַמִּין
לְמַד, בִּכְאֵב הַבָּשָׂר מְנוּסָה
אֵין נִכְנָסִים

רָאִיתִי מְנוּסַת יָרֵחַ.
הַלַּיִל
שָׁמַעְתִּי שִׁמְעוֹן
בְּשוֹטִים
וּבְמַרְאוֹת עִוְעִים,
סוּסִים,
שְׁלוּחִים שֶׁל עֹפֶל
וּשְׁחֹר מְרֵרָתִי

מִי מִמֶּנִּי
שָׂם אוֹתִי לִמְלֹךְ בִּי
וּכְבָר עַשְׂרוֹת פְּעָמִים
לְבַדִּי
גֵּרַשְׁתִּי אֶת הַיָּרֵחַ;
מַלְאָכִים אוֹ מַלְאָךְ אֶחָד
גַּם הֵם אֵינָם אִתִּי.




מלא אור הדברים היפים
----------------------------

אֵין לִי
לְבַד זוּלַת
וְהַזּוּלַת צוֹחֵק
כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתִי
חוֹלֵם.
לוּ פָּגַשׁ אוֹתִי בַּחֲלוֹמִי זוּלַת אַחֵר

מִתַּחַת לָאוֹתִיּוֹת
שֶׁסָפַרְתִּי
בַּגִּלְגּוּל
כָּל הַשֵּׁמוֹת
לְמַעֲנָם
עַל הַגֶּשֶׁר אֶחֱצֶה.

נַפְשִׁי עַכְשָׁו
טִיְּלָה.
אֲנִי מְטַיֵּל
מָלֵא אוֹר
הַדְּבָרִים הַיָּפִים

כִּי מֵאַיִן תָּבֹאנָה
צִפֳּרִים מִקְרִיּוֹת
מִכְּתֵפִי
מְמָאֲנוֹת לִגְבוּלוֹתַי?

מֶרְכָּבָה תּוּפַר בִּדְלַעַת,
סוּסִים - בְּעַכְבְּרֵי שָׂדֶה
סוּסִים בְּהוּלִים שׁוֹעֲטִים -
אֶחָד יֵאָחֵז.
יַהֲלוֹמִים עָפִים
וְלֵיל נוּגֶה
נוֹצוֹת רַכּוֹת.
אֶת מָתְנַי כּוֹפֵת
צֵל שֶׁל חֲלוֹם אַחֵר.




נפש רוחצת אש
------------------

רַבְנוּ בַּיָּמִים
וְכָל הַזְּמַן הֵגִיחַ שׁוֹר
הַמְּאוֹרוֹת זָרְמוּ
בָּאנוּ בַּנְּפָשׁוֹת וְכִבִּינוּ אוֹתָן.
פָּתַחְנוּ דֶּלֶת
רִצְּדוּ כּוֹכָבִים
מִזְּמַנִּים רְחוֹקִים

פָּרְצָה תְּכֵלֶת
גּוּפֵינוּ הֻסְתְּרוּ בָּרַבִּים
אָמַרְנוּ יָם
דִּבַּרְנוּ בַּשָׂדוֹת
יָדַעְנוּ לְהַגִּיד

עָסַקְנוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת.
גַּם אַחֲרֵי הַשְּׂרֵפָה
אֲנִי רוֹשֵׁם אֱמֶת
צְרוּפָה
עַל טַבַּעַת צְנוּעָה שֶׁנִּתְיַתְּמָה לִי מֵאִמִּי
בְּנֵי עוּף סוֹקְרִים אֶת יָדִי
אוּלַי הַלְּבַדִּיּוּת שֶׁלִּי פֹּה מְבַלְבֶּלֶת אוֹתִי.
זֶה מִמֵּילָא לֹא זְמַן בִּשְׁבִילִי לְאַהֲבָה

נֶפֶשׁ רוֹחֶצֶת אֵשׁ
מְכַבָּה
בִּכְוִיָּה שֶׁל אוֹר.




מכל השיירים של שירים רחוקים
-------------------------------------

וְהָיְתָה נִשְׁאֶרֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה שֶׁהֵם שׁוֹטְחִים בְּפָנֶיהָ
תִּקּוּנִים
כְּאִלּוּ אַחֵר מִתְפָּרֵשׁ מִמֶּנָּה
לְנַסּוֹת אוֹתִי יְחִידִי.
כִּי אַתְּ מַה יְּדוּעָה מִשְּׁנָתִי, הָאוֹר
בֵּינֵינוּ, דִּבּוּר קַל אֵינֶנּוּ
אֶלָּא מִתְעַרְפֵּל כָּלִיל

אֲנַחְנוּ אֵיךְ שׁוֹנִים הָיִינוּ בִּשְׁנָתֵנוּ
מן האור

אֲנִי בֵּן הוֹלֵךְ עֲמָקִים בַּיָּרֹק הַקַּר
קָרָאת אוֹתִי לַעֲלוֹת
הָיִיתִי הוֹלֵךְ אֲפָרִים.
ניחוחי לילה
הָיִינוּ הוֹלְכִים קוֹלוֹת בַּלַּיְלָה
חַסְרֵי הֲבָנָה
מִכָּל הַשְּׁיָרִים שֶׁל שִׁירִים רְחוֹקִים.




גם כשהשמים מתמעטים
------------------------------

תֵּן לִי אֶלֶף לַיְלָה
וְאַל תִּתֵּן לִי אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה
הַשּׁוֹמֵר הָרֵיקָן
הַנִּבְזֶה

תֵּן לִי אֶת הַתְּכֵלֶת
שֶׁאֵינִי מַסְפִּיק לוֹמַר שֶׁהִיא שֶׁלִּי
תֵּן לִי
אֶת מִשְׁכְּנוֹת הַהֶעְדֵּר
שֶׁל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה
וְגוּפִי עוֹמֵד לִי גַּם כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מִתְמַעְטִים
בְּדָלֶת אַמּוֹת
מִבַּעַד לְדֶלֶת חֲרִישִׁית שׁוּרָה שֶׁל מַרְאוֹת.




צמא לכוח המדמה
----------------------

עָמֹק בַּלַּיְלָה הַקִּרְבָה
לְקוֹל צָלוּל וְשׁוֹתֵק
וַאֲנִי צָמֵא לְכֹחַ הַמְדַמֶּה.
הַמַּגָּע אֶל הָאִישִׁי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט
וּבְאֵלוּ מִלִּים,
קָשֶׁה
לַחֲזֹר
לַמַּיִם הַקָּשִׁים לְשְׁתּוֹת גַּעְגּוּעִים.
הַרְבֵּה מִתְבּוֹסְסִים בִּכְאֵב
אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ, כָּל מַה שֶּׁשָּׁתַקְתִּי.




מכאן מתחילה העיר
--------------------------

אֲנִי יוֹתֵר שָׂמֵחַ
אֲבָל לֹא פָּחוֹת בּוֹדֵד
וְלֹא קָרָאתִי לְגַבְרִיאֵל,

הִסְתַּכַּלְתִּי בִּתְמוּנוֹת בּוֹנָאר.
זֶה מְלַמֵּד אוֹתִי לְצַיֵּר אֶת נוֹף הֶהָרִים,
מִכָּאן מַתְחִילָה הָעִיר
אַחֲרֵי שֶׁרָוִיתִי אֶת גּוּשֵׁי הַבִּנְיָנִים שֶׁל מַנְהַטֶּן
טוּרֵי הָאֲנָשִׁים כֻּלָּם.

אָסוּר לִי לְתַרְגֵּם עוֹד
עָשִׂיתִי חֶדֶר.
לָמָּה בְּרַבִּים נִסְגָּרִים חֲדָרִים

הַבְּלוֹקִים שֶׁל נְיוּ יוֹרְק
לְמָשָׁל?
כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאתָ אוֹתִי אֶל אֶדוּאַרְדּוֹ
הָשֵׁב
אוֹתִי אֶל אַחַד הֶהָרִים.




משהו בי אינו יודע לשתוק
-----------------------------

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ שְׁתִיקָה
אִם תַּעַזְבֵנִי
מִחוּץ לַגּוֹרָלוֹת.

גֶּשֶׁם עֲשָׂבִים רָטֹב
קְצָת לִפְנוֹת מֶרְץ,
בָּאִיִּים אִידִילְיָה שֶׁל חֲצוֹת
אֵצֶל הַתּוֹשָׁבִים
שֶׁרָחֲקוּ מֵאוֹר עַצְמָם.

אֲנִי יָמִים מְאַבֵּד אֶת אֱלֹהֵי הַמַּחְשָׁבָה

חִבַּרְתִּי שֶׁבֶר לְשֶׁבֶר
נָפַלְתִּי בֵּין הַבְּתָרִים.
חָזַר הַגֶּשֶׁם וְאִתּוֹ נָסוֹג הָאוֹר
עַנְנוּת כְּבֵדָה בָּאָה אֶל אֲחוֹרֵי הָאִיִּים

אֲנִי חַיַּת עֲבוֹדָה
בָּטֵל קָרְבָּנָהּ.
פָּרַת יָם אֲבוּדָה
כְּתָמֶיהָ וְרֻדִּים
רְעֵבָה,
יַמֶּיהָ אֲרֻכִּים

אֲנִי חַיַּת מַיִם קְדוֹשָׁה
שֶׁאֲחָזוּהָ צִירִים
שׁוֹבֶרֶת גַּלִּים

מַשֶּׁהוּ בִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁתֹּק.




7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שמעון שלוש (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
איזה יופי כיף למצוא את זה.
להשתמע
חני (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
שמעון כשהייתי "בתמול שלשום" לפני כחודש נתקלתי בספר הזה שלך
שתינו קפה
קראנו
והתמוגגנו...
המילים הרי לא מתכלות
ההפך
הן נשמרות
לתמיד...
אהבתי מאוד!
שמעון שלוש (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
מאוד מעריך אותך
Mr. Vertigo (לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
כתוב נפלא ... אהבתי מאד , שירייך עצומים בצניעותם , חפים מפלצנות
המילים מדוייקות כמו נתפרו ביד אמן ... אהבתי במיוחד את "מלא אור הדברים היפים" נגע בי ...
שמעון שלוש (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
אני מאוד מעריך את התגובה שלך יהלי ואני גם שמח שיש לך הזדמנות להציץ בשיריי. בעתיד הקרוב אעלה עוד מיתר הספרים שלי כאן בסימניה
ושוב בהערכה
שמעון.
מיה (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
"אני מספר לך כל מה ששתקתי" שהתחלתי לקרוא אותך ,נדהמתי איך לקחתי ממך כל כך הרבה משפטים שלא ידעתי להגיד.נדהמתי איך שירתך שלא ידעתי בבית (וזה דבר נדיר מבין אלפי הספרים שחייתי ונשמתי אותם)חדרה אלי בעצמה .
שאימי נפטרה הפסקתי לדבר.
רבים ראו בי כאילמת .והניחו לי.לא ידעו שכבר אז חוויתי את המילים שאינם נשמעות אלה עוברות ללא געת וחוזרות אלייך ללא מענה.
"אני נושא עמי את צער השתיקה"
היש מילים להסביר את יגונה ,
היש מילים להסביר כמה מוות שוכן בה.
גם היום שכבר חזרה בי יכולת הדיבור,ולעתים נדמה שהרבתי במילים שלא כמנהגי-עדיין לא הצלחתי
"לספר את כל מה ששתקתי"
עדיין מחפשת את המקום הזה.
שלך מיה יהלי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ