ביקורת ספרותית על הסמל האבוד מאת דן בראון
ספר לא משהו

---

הסמל האבוד הלך לאיבוד בדרך?

כמה זמן חיכיתי לספרו החדש של בראון... והנה, הוא הגיע לחנויות לפני ימים מספר. כמובן שלא היו לי הרבה התלבטויות, טסתי לסניף "צומת ספרים" וקניתי אותו בלי לסתכל אפילו על התקציר בגבו. ישר כשבאתי הביתה, כיביתי את הטלוויזיה, המחשב, האורות - והתיישבתי ליד מנורת הקריאה הקטנה שלי, משתוקק לפתוח את העמוד הראשון ולהתחיל לקרוא. ואכן, עשרות העמודים הראשונים היו נפלאים. כתובים בצורה מסתורית ומלאת מתח, תיאורים מרהיבים ווירטואוזיות יוצאת מהכלל. אך ככל שהתקדמתי בעלילה, גיליתי סימני עייפות וחוסר רצון להמשיך. זה נראה כאילו בראון כתב קטעים גדושים בפרטים לא מעניינים כדי "להכביד" את כובד המשקל של הספר. באיזשהו שלב כבר הפסקתי לספור את מס' הפרקים שנגמרו במשפט "פתאום צץ במוחו רעיון מבריק".

ולסיכום, "סמל אבוד" מתיימר להיות ספר מתח, בזמן שהוא ממש לא. קשה להאמין שהסופר כתב את "מלאכים ושדים" ו"דה וינצ'י קוד" הנפלאים.
אני חושב שזאת הפעם הראשונה שגודל האכזבה עולה על גודל הציפייה. אני מאוכזב, פשוט כך.

» ביקורות נוספות של LightOne
» ביקורות נוספות על הסמל האבוד