ביקורת ספרותית על משחק הראיות מאת ליעד שהם
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 בינואר, 2010
ע"י יעקב קליש


ספר קריאה מהנה למי שמעוניין לעשות את צעדיו הראשונים בנבכי המשפט הפלילי ולהתדיינויות בבית המשפט.

שופט נכבד בבית המשפט המחוזי חשוד ברצח. כל הראיות שנאספו בשטח, בידי המשטרה, מובילות לכיוון האשמה ברורה - "תיק קל וסגור", כפי שנהוג לומר.
האם הוא אכן סגור, או שהוא תיק "תפור" ונועד להפליל את השופט בפשע - שלטענתו לא ביצע.
זה לא המקום, והיריעה קצרה מלפרט את כל ה"בונוסים" שהסופר נותן לנו, בכפית קטנה יש לציין, כדי להקל על עיכול העלילה.
כאן תמצאו פרטים בסיסיים הנוגעים למשפט הפלילי, כגון:
* האם שימוש בראיות שנאספו מעבירה אחרת (DNA, כתמי דם, טביעות אצבעות, רוק וכו') חוקי וניתן להכשירן ולישם אותן בעבירה הנדונה, בזירה אחרת (ככל שידוע לי בארה"ב חל איסור שימוש).
ומכאן, האם קבילותן של ראיות - גם אם הושגו בדרך עקלקלה מעט, או באי חוקיות מסוימת - נתונה בלעדית לשיקול דעתו של השופט הדן בתיק?
* האם יכולה המשטרה להתכחש להבטחה שנתנה לחשוד שלא להשתמש נגדו בראיות הנמצאות בידיה, מזירה אחרת?
* באיזה שלב של המשפט יכול החשוד לראות את כל חומר הראיות נגדו.
ומקרה מעניין שקורה בעלילה: האם שופט, שממרום דוכנו רגיל לשמוע טיעוני חשודים על כך שהם לא ביצעו את הפשע, מסוגל - כשהוא עצמו הופך לחשוד - להרגיש את שמרגיש החשוד החף מפשע, הפונה לרחמי בית המשפט, בבקשה להאמין לו ולשחררו?

העלילה כתובה בלשון ברורה ו"בגובה העיניים", היא זורמת וכל החקירות, הראיות וכל שאר הפרטים מובאים בצורה מאד ברורה ויפה - ככל ספריו של ליעד שהם, עד כה.
נהנתי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ