ביקורת ספרותית על רגע ברוח מאת אנדרה ברינק
ספר טוב

---

סיפור כביכול מבוסס על עובדות, כביכול לא. קורותיהם של אדם ואליזבט נכתבו בספרי ההיסטוריה של כף התקווה הטובה – הוא רשום בספר העבדים, מצוין מתי נולד, רכושו של מי, מתי ואיך הוצא להורג, היא – בת למשפחה הבאה לעבוד עבור החברה השולטת באפריקה בסוף המאה ה-18 ויומנה נמצא במקרה בארכיון אחת הנציגויות הדיפלומטיות.
אליזבט, אשר חיה מצד אחד חיי נשפים, ומנגד סובלת מתסכולה של אמא אשר לא נולדה בן, קופצת על ההזדמנות הראשונה לתפוס משהו שונה ונישאת לחוקר ארצות שוודי אשר יוצא בסתר לשרטט את מפתה של פנים היבשת. כאשר המסע מסתבך ואליזבט נותרת לבדה בג'ונגל, מוצא אותה אדם – שחור שבצעירותו חי בכף, נכלא ונמלט ומאז חי בבדידות בפנים היבשת.
אנו מלווים אותם במסעם הבלתי אפשרי חזרה לכף – אדם כי כבר אינו יכול לשלוט בכמיהתו לשוב למחוז ילדותו, לחברת אדם ואליזבט כי זו הציוויליזציה היחידה שהיא מכירה.
בשפה מינורית, בתיאורים הנעים ברציפות מעולמם הפנימי לעולמם החיצוני של שני הגיבורים, אנו מלווים אותם במסעם הבלתי אפשרי כאשר ברקע הטבע האפריקאי העצום והמשתנה מעונה לעונה – יד ביד עם גיבוריו. אט אט נרקמת ביניהם הבנה הנקטעת בין רגע כתוצאה מהתנגשות התרבויות השונות.
זהו סיפורם של הנחותים – השחור, העבד, הלא-כלום בעולם הלבן, והאישה, "הגברת", בעולם של הגברים, אשר מוצאים אחד את השני, אבל רק עד שהם פוגשים שוב בציוויליזציה.
מומלץ לקרוא בשלוות נפש ולהתפעם

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על רגע ברוח