זורבה היווני
הוצאת עם עובד
308 עמודים
הסיפור הוא בראש ובראשונה על חברות. חברות בין המספר, איש בעל אמצעים שרוצה לבנות מכרה פחם באחד החופים בכרתים ואלכסיס זורבה, פועל מלא שמחת חיים אך חסר השכלה אקדמית כלשהי.
המספר יושב לו באיזו טברנה בפיראוס לפני שהוא מתכנן להפליג לחוף בכרתים ולהקים מכרה פחם. לפתע ניגש אליו זורבה ומציע לו לקחת אותו לכל מקום שאליו הוא נוסע, כתשובה לפליאתו של המספר הוא אומר "לא יכול הבן אדם לעשות פעם אחת משהו בלי למה? ככה, בשביל הראש שלו. הנה, תיקח אותי, בוא נגיד, טבח; אני גם יודע להכין איזה מרק או שניים..." (עמ` 17-18).
המספר מסכים וזוהי כמובן תחילתה של ידידות מופלאה עם האיש הנפלא הזה שקוראים לו זורבה. גם למספר וגם לנו, הקוראים.
כבר בדפים הראשונה של הספר הסופר עורך השוואה:
"הומרוס היה בשבילי העין השופעת אור, הרוגעת, כמו גלגל השמש, שמאירה את הכל בבוהק פודה. ברגסון הקל עלי את משאן של חרדות נפש פילוסופיות לא פתורות, שרדו בי בשחר נעורי. ניטשה העשיר אותי בחרדות חדשות ולימד אותי להמיר את האומללות, את המרורים ואת אי הודאות בגאווה, וזורבה לימד אותי לאהוב את החיים ולא לפחד מהמוות" (מתוך הפרולוג).
אפשר להגיד שהסופר פשוט מתאהב בזורבה. הוא ממנה אותו למנהל העבודה שלו ובעצם, כמעט לא עושה כלום, רק יושב על החוף ומחכה שזורבה יחזור מהעבודה והם ישוחחו עד השעות הקטנות של הלילה.
אין ממש עלילה, יש סיפור מסגרת שהוא העבודה במכרה וכמה ארועים קטנים שקורים בעיר, אבל עיקר הספר הוא השיחות בין השניים והמונולוגים של הסופר עם עצמו.
לזורבה יש הרבה מה להגיד על הרבה דברים, כגון דת, קידמה, נשים ונישואין אבל עדיין הוא משתדל לחיות את החיים בכיף. הוא התגלמות החופש.
לי, אישית, תחילה נראו דיעותיו על נשים שוביניסטיות משהו, אך ככל שהספר התקדם התחוור לי שהוא לא חושב את הדברים האלו מתוך רוע, לפעמים הוא נראה אפילו מעריץ את המין הנשי, בדרכו הקצת מעוותת... הוא בעצם נענה לרצונות שלהן וממש לא "מנצל" אותן.
זה מסוג הספרים שגורמים לי לחשוב על הדרכים הרבות שבהן אדם נחשב "חכם" והאם יש בכלל קשר בין להיות חכם ולהיות משכיל, במובן של ללמוד בבית ספר או באקדמיה.
אהבתי מאוד את הספר, הוא ליווה אותי עוד ימים אחר כך במחשבות; על החיים, על זוגיות, על אהבה וכמובן של חברות.
למי שעוד לא הבין - מומלץ.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
"הרבה פעמים בחיי התביישתי כאשר תפשתי, שהנשמה שלי לא מעיזה לעשות את מה שטירוף הדעת העילאי - תמצית החיים - צועק אלי לעשותו; אבל אף פעם לא התביישתי כל כך בנשמה שלי כמו לפני זורבה". (מתוך הפרולוג)
"פרידה איטית מהאנשים שאתה אוהב כמוה כרעל. יותר טוב לחתוך מהר, ושוב להישאר לבד באקלים הטיבעי של הבן אדם, הבדידות".
עוד ציטוטים וביקורות בבלוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1565667
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
