התא
הוא חזר לחדרם עם זוג מחבטים וקופסת פלסטיק שקופה ובה שלושה כדורי טניס ירוקים - "הזמנתי מגרש לשעה שבע וחצי, עוד רבע שעה!"
היא לא ציפתה לכך והיא אהבה את היוזמה המקורית - "איזה רעיון יפה"
"זה יהיה מרענן" - הוא היה נלהב - "נשחק עד שמונה וחצי, נחזור לכאן למקלחת מהירה ובתשע אנו באוכל רעננים ליום חדש!"
"ממש!" - היא הסכימה - "איך חשבת על זה?"
"הסתובבתי בקומת הלובי" - הוא פתח את המגירה התחתונה של השידה מחפש מכנסיים קצרים - "בדקתי מה אפשר לעשות, את יודעת, חדר כושר, סאונה" - הוא החליף חולצה - "לא יודע איך, פתאום צץ לי לשאול אותם אם יש אפשרות לשכור מחבטים וכדורים למגרש הטניס"
"זה ניראה לך מתאים?" - היא שאלה והראתה לו את החולצה הכחולה,
"זה בסדר גמור" - הוא השיב.
"אז הם השכירו לך?"
"לא צריך לשלם, רק מזמינים את המגרש לשעה פנויה ומקבלים מחבטים וכדורים בהשאלה"
"לא ידעתי על אפשרות שכזו" - הם יצאו מן החדר והוא בדק שהדלת נעולה.
"את יודעת, זה משעמם ככה סתם לרבוץ כל היום, רק אוכל ושום דבר אחר, אני לא אוהב את זה"
למען האמת, נסיונה במשחק הטניס הסתכם בכמה שיעורים בודדים בהם השתתפה עם אחותה בהיותן בגיל תיכון, אך היתה זאת חופשת סוף שבוע שלהם, הילדים אצל ההורים, הכל אפשר והכל טוב יחדיו. היא שמחה על פעילות שונה ומרעננת לתחילת יום. מה גם שפעילות כזו אהובה עליו והיא שמחה בשבילו.
"ניראה לי שאנחנו רצים לקחת את הכדורים מקצה המגרש, יותר משאנו משחקים" - היא צחקה.
הוא צחק גם - "זה לא נורא בכלל" - הוא השיב ממתין לה שתגיש - "את רואה שגם אני לא משחק מי יודע מה"
"אתה בסדר גמור, אתה מצליח להחזיר כמעט כל כדור" - היא הגישה והכדור חלף את המגרש, נחסם בגדר.
"נסי שוב, קחי כמה כדורים יחדיו ותגישי שוב עד שתצליחי" - הוא רץ לאסוף את הכדור ועוד אחד נוסף שנשכח על ידי שחקנים קודמים. היא הגישה שוב, ביתר זהירות. הפעם הכדור הגיע ליעדו - "כל הכבוד!" - הוא חבט את הכדור אל צידה הימני על מנת שתוכל להחזיר בנקל ותוך כדי הביט אל הזוג המצחקק שהתמקם במגרש לידם. לא היה כל קושי להבחין שהאשה יודעת לשחק היטב, תנועותיה היו זורמות, קלילות ואפקטיביות בעוד שבן זוגה לא היה מנוסה כלל והוא התאמץ בתנועות מגושמות להחזיר או להגיש.
"שלום לכם" - האיש פנה אליהם לאחר כמה דקות - "אולי אתם רוצים להחליף?" - הוא התקרב אל הגדר המפרידה בין המגרשים - "אשתי כאן קורעת אותי" - הוא הצביע על אשתו שעמדה מחייכת - "וניראה לי שאתה והיא יכולים לאתגר את עצמכם היטב. אני ואשתך נאתגר את עצמינו ברמה המתאימה" -האיש הביט בה מחייך - "אם זה בסדר מצדכם כמובן".
"אנחנו עוד מעט צריכים ללכת" - היא השיבה בחיוך מאולץ ובקול שניסה להשוות טון מנומס, פניה היו מתוחים - "תודה בכל אופן על ההצעה" - האיש הביט בה רגע ואז הנהנן וחזר לשחק עם אשתו.
"אני רוצה לחזור"
"למה?" - הוא שאל - "רק שמונה, יש לנו עוד חצי שעה"
"ככה, אני רוצה לחזור" - היא פנתה לאסוף את הכדורים.
הוא החמיץ את פניו והביט אל הים הנשקף באופק.
"אני לא מבין..." - הוא אמר בעודם הולכים בשביל אל בית המלון.
"אני לא יכולה. טוב?" - היא פנתה אליו בכעס.
"זה בגללם, כן?" - זה היה ברור לו שכל העניין נובע בשל אותה אשה, אך הוא השתמש בכוונה במלה "בגללם" על מנת למתן.
"זה בגללה" - היא הדגישה - "בגללה. כן!"
"מה את כל כך מתרגשת ממנה?" - הוא נפנף בשתי ידיו.
"אני מתרגשת? אתה מתרגש! כל הזמן אתה מביט לכיוונה, כמעט קיבלת נקע בצוואר בגללה"
"אני לא הבטתי בה באופן מיוחד" - הוא התגונן.
"וכאשר בעלה הציע לך לשחק איתה, אוהו.. כולך קרנת מאושר"
"אוייש זה לא נכון" - הוא הרגיש חוסר אונים.
"היא יפה, יש לה שיער אסוף עם צמה כמו שאתה אוהב, היא ספורטאית כמו שאתה אוהב"
"בסדר אז מה?" - הוא התכעס - "היא יודעת לשחק יפה, זה תמיד מעניין לראות אנשים שמשחקים טוב"
הם המשיכו ללכת.
"אם את היית מביטה על גבר יפה, מסתכלת עליו להנאתך, רק משום שהוא יפה, הייתי אומר לך משהו? הייתי שמח בשבילך!"
"זה בדיוק העניין" - היא השיבה כעוסה - "אתה יודע למה זה לא אכפת לך?"
"נו למה?"
"כי אתה לא אוהב אותי! אם היית אוהב אותי היית מקנא!"
"נו בחייך..." - הוא לא ידע מה לאמר, הוא ידע שיש אמת בדבריה. לא היתה לו אהבה אחרת, אך גם זו כבר לא היתה אהבה, יש להם ילדים, משפחה, אולי האהבה תפרח בעתיד, לא עלה בדעתו להיפרד.
"שיחרב העולם!" - היא מלמלה כמעט בבכי.
"אוף... בשביל מה המילים הללו?" - הוא כל כך היה מיוסר - "תהני, תהני מהעולם!"
"אוי, אלוהים..." - היא בכתה - "אלוהים... מתי כבר תיקח אותי מכאן"
"מתי תיקח אותי מהעולם הזה..."