ביקורת ספרותית על רזה מאת סטיבן קינג
בזבוז של זמן

---

הספר, מבחינתי, בהחלט תופס "מקום של כבוד" בתחתית רשימת הספרים שקראתי.

קללת צועני זקן, שנכדתו נדרסה למוות ע"י נהג, שנאמר בעדינות, היה עסוק במשהו אחר עם אשתו... רק לא בנהיגה.
אותו צועני, בעצם נגיעתו בפניהם של האובייקטים - הנהג, השוטר והשופט, שניסו לטייח את המקרה, ולא לטפל בו, הופכת את האחד לרזה, את השני לבעל קשקשים כשל דג, או בעל עור דומה לתנין, ופניו של השלישי נאכלים...

נו, אם בסיפורי קללות המוטלות על אנשים, ש"לא היו בסדר" חשקה נפשכם - ייתכן ותמצאו עניין בספר.
אם הרעיון והסגנון נראים לכם, ואתם בעלי אמונה שאכן, דברים כאלה קיימים - הספר נועד לכם.

כמובן, שכמעט מכל ספר ניתן לדלות תובנות - שאליהן, אולי התכוון המחבר.
ואולם, לא הרגשתי צורך לנסות לדוג אותן בים העכור (מבחינתי), שבו ייתכן והן שוחות.

מצטער,
אחד הספרים הגרועים שקראתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על רזה