ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני
ספר בסדר

---

הספר ריתק אותי והיה קשה לי להספיק לקרוא. הוא מכניס את הקורא באופן מאד מוחשי לעולם שרחוק מאיתנו ונכנס עמוק ללב. קשה לטעון כנגד הספר שהוא מוגזם, משום שהמציאות שהוא מתאר מוגזמת ואכזרית. מאד אנושי ונוגע ללב ואף מזעזע. יש לי בקורת ספרותית על הספר - יש בו משהו הוליוודי, יותר מדי סגירות מעגלים צפויות וצדק פואטי מוגזם וסימטרי שלא קיים במציאות (סוהרב קולע בעינו של עאסף את הקלע שחסן אביו נמנע מלקלוע בזמנו, אמיר הפעם עושה מעשה כדי לגאול את סוהרב כדי לכפר על הימנעותו בעבר בנסיבות כמעט זהות ועוד), הדמויות קצת מוקצנות, יש בעלילה אלמנטים שאמינותם מפוקפקת (בגידתו של אמיר מלכתחילה, ואח"כ נכונותו להיכנס לאפגניסטן ולהתעמת עם טאליב בכיר ועוד). לעומת זאת יש גם תיאורים מאד אמינים וריאליסטיים מפעימים ואף מצמררים. קשה למתוח בקורת כזאת כשזוכרים עד כמה המציאות המתוארת עצמה אכזרית ו"לא אמינה". לאור הנסיבות אני מתייחסת בסלחנות ספרותית לפגמים שתוארו - אולי ניתן לראות זאת כנסיון לשזור נופך אגדתי (לאורך הספר מלווה את העלילה מיתוס מהשאה-נמה על אב שרוצח בשוגג את בנו, ועצם זהותו של המספר כסופר גם משמעותית בהקשר זה). בכל אופן, הנופך האגדתי הוא שמקנה לספר את המימד האנושי האופטימי על רקע המציאות הכה מדכאת ואכזרית. כך, למרות שהספר מזעזע וקשה, עדין סיימתי את הקריאה בו עם תחושה של חום בלב.
קשה לי להבין קוראים שתיארו את הספר כ"חביב" או "נחמד". אותי הוא זעזע. מכיוון שמדובר בדברים לא בדיוניים שהתרחשו ומתרחשים, ולצערנו וחרדתנו מן הסתם ימשיכו להתרחש בעולמנו - אין אנו פטורים, לטעמי, מן החובה להיות מודעים לכך. שוב אותו סיפור: מפגש טראגי בין עולם טהור ויפה עם כוחות דורסניים מדכאים ואלימים שבשם דת או פוליטיקה רומסים באכזריות את החיים.
בהקשר זה אני ממליצה למי שזה כן נוגע לליבו לראות את הסרט האפגני "אוסאמה" - על גורלה של ילדה תחת משטר הטאליבן (שבעיני הם גרועים בדיוק כמו הנאצים).
לי הספר הזה (וגם "אלף שמשות זוהרות") פתחו צוהר לעולם שלא היכרתי, העשירו אותי והעמיקו את המודעות שלי לעולם שבו אני חיה.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים