ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 באוגוסט, 2009
ע"י
ע"י
ספר המתאר תאור מאד נוגע ללב, את ימיו החרונים של רנדי פאוש. כתוב בהומור נוגע ללב. עצוב מאד. אבל יחד עם זאת
יש בו מידה מסויימת של נחמה השלמה עם הגורל.
מאחר ואנו נפגשים בימי חיינו (ולצערנו רבים מאיתנו נפגשו או יפגשו עם הדברים שאותם מתאר המספר).
נראה לי שהספר ספר ראוי. לא לקחת לחופשה, ראוי לקריאה
כחלק מההכנה שאנו חייבים לעשות לקראת הבילתי נמנע.
אין בספר תובנות גדולות.
יש בספר תאור אנושי מאד, ראוי להדגיש שהכותב מתייחס לחשיבות הרבה של בני המשפחה והחברים התומכים.
ראוי שנלמד דבר או שניים על החשיבות שבתמיכה.
חשוב לנתמכים וחשוב לא פחות לחוש שאנו עושים זאת.
אנושיות זו מילת המפתח, המאה 21 "מצטיינת" באיבוד המימד הזה. לא צריך לערוך מחקר מספיק לצאת לרחוב כדי להבחין בכך
0 הקוראים שאהבו את הביקורת