• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של boazbm

תמונה של boazbm
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

מאת רנדי פאוש

הביקורת של boazbm

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של boazbm
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:חוכמת חיים
הקודמת
אלי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“הספר הזה הוא לא עוד מדריך טרמפיסט לחיים מאושרים. האיש הזה לא מתעסק בלהראות לכולם כמה שהוא גיבור למרו”

7/38
ביקורות על ההרצאה האחרונה
הבאה
הנסיך הקטן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

"ההרצאה האחרונה" הנו ספר ל"שיפור עצמי" קלאסי. הספר נותן הן השראה והן עצות מעשיות לתפישות ושיטות לניהול חיים נכון יותר, מקדם יותר ובעיקר, נותן פרופורציה לבעיות עימם אנו מתמודדים בשגרת יומנו, בעיות שנדמה לנו לפעמים שהן גדולות, מפחידות ו"טראגיות" ובקריאה על אופן התמודדותו של אדם עם בעיות אמיתיות (גסיסה וודאית מסרטן) נוכל אולי להרפות קצת מההרגל האנושי להגדיל בבעיותינו היום יומיות. הספר נותן גם מבט על אפשרות להתקדם בחיים, ללא ויתור על דעות ותפישות של "נכון"
בעיקר דרך השקעת מאמץ, אומץ ונחישות. הספר נותן "חלון" לאופן התמודדות יוצא דופן עם הפחד האנושי הגדול מכולם -
הפחד מהפסקת הקיום (המוות)
מומלץ לקריאה!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ח
חובב ספרות
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עולם
עולם
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של Hope
Hope
תמונה של גלית
גלית
6קוראים|גיל ממוצע56|67%נשים

על המבקר

תמונה של boazbm

boazbm

ותיק
חבר מזה 17 שנים
105 ביקורות•6 נבחרות•313 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•פילוסופיה - כללי•מדע, מדע פופלארי
תמונה של boazbm
boazbm
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות105
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל313
דירוג ממוצע4.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה16פילוסופיה - כללי7מדע, מדע פופלארי6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של boazbm

זיכרון ילדות יפה במיוחד

זיכרון ילדות יפה במיוחד

חיים שפירא

למי שלא מכיר, ד"ר חיים שפירא הנו אדם, מורה וכותב מרתק. בין ספריו המופתיים, ניתן לכלול את:
"על הדברים החשובים באמת" "קהלת, הפילוסוף המקראי" ו"מחשבות לעת לילה" (יש לי את כולם)

בספרו הנוכחי, אולי האישי ביותר, נותן לנו שפירא מסע מרתק אל הילדות שלו, שורשיו, אופיו ומחשבותיו.
הספר נע בין סיפורי ילדות ומשפחה אישיים, למחשבות, תובנות ודעותיו של שפירא וכן לא מעט מהעדפותיו
ומושאי הערצתו התרבותיים ומאפשר לקורא ממש "להיכנס לראשו" (המעניין, החכם והמרתק)

קצת פנינים מעוררות מחשבה מהספר:
הגדרתו הפרטית למושג "הצלחה" – 1. להיות אדם טוב. 2. לדעת לאהוב. 3. להיות אהוד ואהוב ע"י
האנשים שמכירים אותך באמת. 4. לדעת להיות חבר. 5. לדעת לקבל את כל המר בחיים מבלי להיהפך למר.
6. להיות איש נדיב. 7. להיות במצב רוח טוב רוב הזמן. 8. להיות איש חכם ומצניע לכת. 9. להיות ממש טוב בתחום כלשהו. 10. כשתסיים את חייך, יהיו רבים שיתגעגעו אליך.

מחוכמתו של הרקליטוס – "הדבר היחיד שאינו משתנה הוא השינוי" "דבר לא ישרוד עם היפוכו ייעלם"
"אם כל אדם יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, מצבו לא ישתפר. "היה עשיר" – איזו קללה מצוינת!"
"כל בני האדם חושבים, אך איש אחד שחושב נכון, שווה יותר מעשרת אלפים טועים" "כבה את הגאווה
באותה הזריזות שבה תכבה אש אשר אחזה בבגדיך" "הכול עובר, דבר לא נשאר"

תובנות מהעבר המתאימות לאקטואליה של היום –
על תרבות חוסר הסובלנות כיום בישראל, בארה"ב ובעולם כתב קארל פופר "פילוסוף המדע":
"סובלנות ללא גבולות, תוביל להיעלמותה של הסובלנות. אם נרחיב את גבולותיה של הסובלנות
ונכלול בתוכם את אלה שאינם סובלניים, ואם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מול המתקפה
של אלה שהסובלנות זרה להם, אזי האנשים הסובלניים יושמדו יום אחד, והסובלנות ביחד איתם"
כלומר – לפעמים עלינו להיות "בלתי סובלניים" על מנת להתנגד ולבער את מייצגי חוסר הסובלנות.

על הדמוקרטיה ובעיית הדמגוגיה (טראמפ, נתניהו ודומיהם)
ווינסטון צ'רצ'יל:
"הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, מלבד כל שיטות המשטר האחרות שנוסו עד היום"
קרל קראוס:
"הסוד של הדמגוג, הוא להפוך את עצמו לטיפש כמו הקהל שלו, כדי שהם יאמינו שהם חכמים כמוהו"

על הבלבול העמוק הקיים כיום בין "אמונה במשהו" לבין שימוש בעובדות וחשיבה לוגית כדי לבסס
דעה, תובנה וידיעה כותב שפירא כפרפראזה ל"אנטיכריסט" של ניטשה –
"טיול מקרי בין כותלי בית חולים לחולי נפש מוכיח שהאמונה אינה מוכיחה דבר"

על תרבות דור ה Y ועידן עודף המידע והאפשרויות, כותב שפירא בפרק שלם, דרך המושג FOMO
(Fear of Missing Out) שאף "מתכתב" היטב עם הספר הבא שאכתוב עליו "דור ה-Y" תמר ועוז אלמוג.

רוצו לקרוא! קצת פחות שינה, קצת יותר חיוך דבילי והצקה לאחרים לשמוע תובנות ורעיונות...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•boazbm
הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

הנאום‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬משה

מיכה גודמן

את הספר המעניין ומעורר המחשבה "הנאום האחרון של משה" כתב ד"ר מיכה גודמן,
חוקר מקרא במכון שלום הרטמן בירושלים, ראש מדרשת "עין פרת" וסופר אשר שני ספריו הקודמים "חלומו של הכוזרי" (רבי יהודה הלוי)
ו"סודותיו של מורה נבוכים" (הרמב"ם) הפכו לרבי מכר.

בספר מציג גודמן תפישה מהפכנית של ספר "דברים" בה הוא טוען כי הספר כולו נכתב למעשה על ידי
משה, הנביא והמנהיג הראשון של עם ישראל ובו פורש למעשה משה את משנתו הכוללת את ההיסטוריה
של עם ישראל (השונה במקצת מההיסטוריה שנכתבה בספרי התורה הקודמים לו)
וכן את החזון שלו לאופן בו צריך העם להקים את מדינת ישראל ולהצליח להחזיק בה באופן מבוסס ומאוזן.

לפי פרשנות גודמן, על עם ישראל לכבוש תחילה את הארץ, שלב שנראה כי אינו מדאיג את משה,
בהבטיחו שוב ושוב כי אלוהים ייתן למעשה את הארץ לעם ישראל בהתערבות פעילה.
הבעיה של משה לפי גודמן מתחילה לאחר הכיבוש. איך ידע העם לעבוד את אלוהים באופן מאוזן?
איך יידע העם להיצמד לעיקר (אמונה באלוהים) ולא לטפל? (מיני טקסים, סמלים וקורבנות)
איך ידע העם לשלוט באופן מאוזן? בכוח מספיק כדי להגן על הטריטוריה, אבל ללא נפילה
ל"מלכודת הכוח" כפי שניסח אותה היטב לורד אקטון:
Power tends to corrupt and absolute power corrupts absolutely""

בהתאם לחשש גדול זה, מפרט משה את הדרך, השיטה והעונשים הצפויים על הסטייה מהדרך
בה ניתן לעבוד את האלוהים באופן שלא מרומם את הכוהנים עצמם או את המשכן, או אפילו את הטקסים לסדר העדיפות הראשון
(מה שקרה בדיעבד בכל הדתות הגדולות)
בדומה לכך, מפרט משה את הצורך במלך חזק, אבל חכם ומאוזן, מלך שיודע להגן ביד חזקה,
אבל גם נמנע מריבוי עושר וכוח בלי סוף לעצמו, קצת בדומה לתפישת ה"מלך הפילוסוף" שהגה אפלטון
(בפועל, רק דמות מרכזית אחת בהיסטוריה התאימה לדרישה: הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס)

ישנם עוד שני פרקים חשובים בספר הנותנים "אחרית דבר" לחזון משה –
ספר יהושע, שהוא לטענת גודמן הממשיך והמיישם הנאמן ביותר של "חזון משה"
ופרק שלמה המלך, בו למעשה מגיעה ההתרחקות האולטימטיבית של העם מחזון משה
ולמרות הפאר וההדר החומריים שאוסף שלמה בימי חייו, מתפורר למעשה הגרעין המוסרי והרוחני
של העם ולכן מגיע "העונש מאלוהים" בדמות החרבת בית המקדש והגירוש של העם לגלות.

כהרגשה אישית, מצד אחד "נשאבתי" לרעיונות המעניינים שמציג גודמן וכמעט רציתי להאמין לו ללא ביקורת רציונאלית של התוכן...
את דמות משה אני מעריך ומכבד יותר מדמויות אחרות בתנ"ך
והרעיון לדת בה הפולחנים וכוהני הדת אינם העיקר אלא האמונה הפשוטה באל מאוד משך אותי
(למרות שאני אתאיסט בעצמי) וכמו כן הניסיון לשלטון ודת המבוססים על עקרונות מוסריים,
סובלנו וחמלה כלפי אחרים (לגר, לאלמנה, ליתום, לעני וכ"ו) – גורמים כמעט להאמין כי
"הייתה כוונה טובה לדת היהודית בתחילת הדרך"

אבל, מצד שני גם בתוך נאום משה עצמו מופיעים חלקים שונים, הפוכים וסותרים לתפישה זו,
קטעים בהם פוקד משה לחסל את כל בני האדם שיושבים בכנען על מנת להתיישב במקומם.
לא רק לגרש, לא רק לכבוש, לא רק לקחת בשבי או להפוך לעבדים, אלא ממש לחסל את כולם!
כולל זקנים נשים וטף! גודמן מנסה ליישב סתירות אלו ללא הצלחה לדעתי (פשוט כי אי אפשר!)

זוהי בעיה שמבחינתי לא ניתנת ליישוב הדעת (והלב) בדומה למעשה "עקידת יצחק" שלא משנה
כמה ינסו לסובב אותה, לבאר ולפרש אותה, היא בסופו של דבר – אדם העומד לרצוח את בנו
עקב "ציווי אלוהי"! אישית, אינני מסוגל לקבל קיצוניות כזו לא של אדם ולא של "אל חנון ורחום"
(כמו הקטע המוזר, בו דווקא כאשר ארעה טרגדיה כלשהי, אומרים "אל מלא רחמים" - ???)

ישנם עוד קטעים בספר שלא מתיישבים עם "התפיסה והתזה" של גודמן לגבי חזון משה
ובגדול, כאשר קוראים שוב, באופן ביקורתי, הפרשנות שלו נראית יותר כמו
"ציור המטרה מסביב לחץ" או מציאת סיבות וחיזוקים לאחר ההגעה למסקנה...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•boazbm
כוחו של הרגל

כוחו של הרגל

צ'רלס דוהיג

"ספר מופת" (להגדרתי) העוסק באחד מהתחומים החשובים ביותר והשכיחים ביותר בחיינו,
הן בעולם העבודה והן בחיינו הפרטיים – פעולות הרגלים (הן כיוזמה והן כתגובה)

עקב התניות אינסטנקטיביות שמכורן בעבר הפרהיסטורי שלנו, בו פעולות נטולות חשיבה,
"רוטינות אוטומטיות" שנלמדו ו"נצרבו" במוח הפרימטיבי שלנו (לא חשיבה גבוהה וניתוח)
והצליחו להציל את חיינו (בעבר בפועל וכיום בהרגשה) גם כיום, רוב הפעולות בהן אנו מגיבים
לעולם וכן רוב הפעולות אותן אנו יוזמים כדי להתקדם, למזער חששות ולהשיג מטרות בחיים –
הנן מבוססות הרגל, "רוטינה", פעולה אוטומטית שבד"כ עוזרת לנו ומרגיעה אותנו, אך בפעמים רבות,
מובילה אותנו למקומות הרסניים (כגון נזקי השמנה, עישון, חרדות ודיכאונות)

בספר מתאר דוהיג (כתב לענייני מדע וחתן "פוליצר") את המנגנון היוצר את ההרגל (לולאת ההרגל)
כפי שנחקר בהרחבה ע"י חוקרי התנהגות, ואת האופן בו ניתן "לשטות" בה ולהחליף את אחד מרכיבי הלולאה ברכיב אחר.
הרעיון הוא שעם מצליחים לזהות נכון את שלושת רכיבי הלולאה (ה"סימן" או ה"טריגר" לפעולה, הפעולה עצמה והגמול לפעולה)
ניתן להחליף למשל את סוג הפעולה, לסוג פעולה דומה (אבל פחות הרסני) שנותן את אותו הגמול, או את הגמול עצמו לאותה הפעולה
(כך עושים למשל בתחליפי סיגריות עם ניקוטין מוחלש)

הספר מחולק לשלושה חלקים:
הפן ההתנהגותי האישי, בו מובאות דוגמאות רבות למקרים בהם זוהו לולאות ההרגל ומקרים בהם הצליח שינוי בלולאה לשנות את ההרגל כליל.
החלק השני, בו מורחב העיקרון לארגונים עסקיים ומתוארים מקרים בהם, הרגלים לא מודעים,
גרמו לנפילות עסקיות ולעומת זאת ארגונים שהצליחו להשתמש בהבנות אלו להצלחה כלכלית
גדולה (למשל ארגוני מכירות המנתחות הרגלי קנייה של קונים ומציעות את המוצרים המתאימים ללקוחות המתאימים בזמן המתאים)

החלק השלישי דן באותן ההבנות והעקרונות בחברות האנושיות ככלל (בקצרה)
והוא קצת "מפוספס" בעיני. בחלק זה יש דוגמא לשימוש בהרגלים להקמת תנועת "מרי אזרחי"
ופתיחת שאלה "קלאסית" לתחום זה – האם אנו בכלל אחראים למעשינו? (האם אנו בשליטה מודעת)
אבל חסר דוגמאות לחברות אנושיות שהרוויחו (למשל מקרה עיירת "רוזוטו" בפנסילבניה)
או נפלו (קיבוצים שלא ידעו להשתנות בזמן?) עקב לולאות קיבעונות הרגלים.

שאלות פתוחות העולות מקריאת הספר: במישור האישי - עד כמה ואיפה אנו פועלים מכורח
"לולאת הרגל"? איזה מההרגלים אותם זיהינו, למעשה מקבעים אותנו ומובילים אותנו לכיוונים הרסניים,
ו/או לכיוונים בהם אנו לא מתפתחים ולא ממשים את עצמנו? איזו "לולאה" פוגעת בפוטנציאל האושר האישי שלנו?

במישור המשפחתי ומעגל החברים הקרובים לנו – איזה "לולאות" אנו מזהים אצלם?
האם הם מודעים להן? מה אנו יכולים לעשות בנידון? (והאם עלינו בכלל להתערב?)
בעולם העבודה שלנו – איזה "לולאות הרגל" הוטמעו כ"תרבות ארגונית עמוקה" בעבודתנו?
אילו מהן מקדמות את העסק (למשל ע"י רצף פעולות אוטומטיות הנותנות מענה מהיר ויעיל)
ואילו מהן פוגעות בו? (למשל פעולות בהן אין "חשיבה מחדש" או "חשיבה אחרת" לפתרון/שיפור)

בחיי הקהילה – מהן "לולאות ההרגל" הקיימות בקהילה בה אנו חיים? מבחינה עסקית, מבחינה חברתית,
האם פעולות מתוך הרגל (שהן הרבה פעמים יעילות יותר) חשובות יותר מפעולות הדורשות חשיבה נוספת?
מהי "טובת חבר הקהילה" איזה אופן התנהלות של "המערכת" ומנהליה יביא מקסימום רווחה ואושר?

הרבה מקום למחשבה, בחינה עצמית ובחינה של חיינו בכלל.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•boazbm
מדע רע

מדע רע

בן גולדייקר

"מדע רע" הנו ספר מעולה, העוסק בניתוח והפרדה בין פרסומים מדעיים מבוססים
לפרסום "מדע רע" שהוא פרסום שמועות, סילופים, הגזמות, מחקרים בעלי בסיס עובדתי רעוע,
מחקרים בעלי מתודולוגיה רעועה, מחקרים בעלי פרשנות ו/או סטטיסטיקה שגויים (או מוטים בכוונה)
ושאר מיני "מידע זבל" פסאבדו-מדעי (כאילו מדעי) המוצף ברשת על ידי בעלי אינטרסים
(השפעה על הרגלי צריכה, אג'נדות פוליטיות/דתיות/"בריאותיות" ועוד)

גם חברות תקשורת המחפשות "סקופים" פיקנטיים במירוץ התמידי להגדלת הרייטינג מהוות חלק גדול מהבעיה
(גולדייקר מחלק כתבות אלו לשלוש קטגוריות: סיפורים מטורללים, סיפורי "פריצת דרך" ו"סיפורי אימה")
המקור השלישי והגדול ביותר להצפת הזבל הזה ברשת הנו הגולשים עצמם.
בלוגים, פורומים, רשתות חברתיות ואתרי "חדשות רשת" מקומיים, "אוכלים" בתיאבון כל שמועה הזויה יותר ופחות, כל קונספירציה וכל "מחקר"
מפוברק או רעוע ללא בדיקה, ללא אימות, ללא בחינה וכמעט ללא פקפוק וה"אייטם" מתפשט ברשת בדיוק כמו וירוס בגוף האדם.

כמה נושאים שמקבלים התייחסות מיוחדת בספר: הומיאופתיה- "תרופות" מבוססות 99.999999% מים
+ 0.000001% רכיבים אחרים די הזויים לפעמים שמטולטלים (כמו בשב"כ) כמה פעמים ואז,
אך ורק באמצעות "אפקט הפלאסבו" הם אפילו עוזרים לפעמים
(כאשר המטופל מאוד מתרשם ומאמין בטיפול- יש תוצאות של שיפור)

הונאות ציבור בקנה מידה גלובאלי ע"י חברות תרופות (גם "אלטרנטיביות") –
כיצד חברות תרופות עושות הון ממכירת תרופות שלא עוזרות וכן תרופות מזיקות (עד כדי גרימת מוות)
החיסון המשולש - בהלות ציבוריות בלתי מבוססות בקנה מידה גלובאלי – טרגדיה של האופי האנושי,
בו רגש הפחד גובר בקלות על החשיבה הרציונאלית ומועצם ע"י תופעת העדר בהמון.

מאות אלפים של ילדים שמתו או נעשו נכים עקב מניעת החיסון ע"י הוריהם, בין היתר מפחד קשר לא קיים בין החיסון ואוטיזם.
לא מעט ממקרי האוטיזם מופיעים בגיל בו מחסנים את הילד, ביניהם מקרים רבים של "רגרסיה" עקב אי יכולת של המוח לתקשר ולהבין את העולם והאנשים מסביבו
(כלומר קשר נסיבתי בלבד) ישנם המון מחקרים גדולים, מבוססים ואמינים ששללו קשר זה ואף מחקר אמין אחד שאישר את הקשר
(מחקר "וויקפילד" המפורסם היה מבוסס על הונאה והמפרסם הודה בכך)

לסיכום, אנו חיים בעידן בו לא חסר מידע, אלא יש עודף שלו. עודף של מידע סותר, ברובו לא אמין, שטחי, לא מבוסס מדעית ומצד שני "סנסציוני" או "מפחיד"
(ובכך הוא מתפשט מהר יותר)
ולכן יש מאוד להיזהר מלהאמין ולהפיץ מיני "שמועות" מייל ורשתות חברתיות וכן להיזהר מאוד בפרסומי חברות החדשות (בהחלט כולל Y-NET)
על מיני "מחקרים" בהן הבסיס דל והכותרות גדולות.

כיצד ניתן לבצע? – קודם כל לא להעביר הלאה מידע לא בדוק/מבוסס.
שנית, ישנם אתרים בהם ניתן לבדוק מיני שמועות ופרסומים. לגבי שמועות במייל – ממליץ על בדיקה ב"לא רלוונטי" של חנן כהן,
לגבי שמועות ו"מחקרים" – אפשר לבדוק ב"מדע גדול בקטנה" (פייסבוק)
או באתר "מכון דווידסון" או באתר MNT (Medical News Today) גם חיפוש GOOGLE אפשרי לבדיקת שמועות,
בתנאי שמקפידים על בדיקת המפרסם והמקור לפרסום (מומחיות בפני עצמה...)

מומלץ מומלץ מומלץ!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•boazbm
אנטי שביר

אנטי שביר

נסים ניקולס טאלב

למי שלא מכיר את ניסים טאלב, מחבר "הברבור השחור" -
מדובר בסוחר בורסה/סופר/פילוסוף מאוד מקורי, חריף, אנטי ממסדי, מבריק וקצת שחצן
שבספרו "הברבור השחור" מסביר את הסיבות למשבר הכלכלי הגדול (נפילות שרשרת עצומות בבורסות העולם) ב 2008
ותולה את עיקר האשמה בהתנהלות דוגמתית של כלכלנים, בנקאים וסוחרי בורסה,
המתנהלים כל הזמן בהתאם ל"רוב הברבורים הם לבנים, אז אין/לא חשוב ברבור שחור"
או דוקטרינת "מה שהיה אתמול יהיה גם מחר" שהנה אחת התפישות/הרגלים הכי הרסניים לכל ארגון חפץ חיים/המשכיות
ומצד שני - תפישה מאוד מושרשת ושכיחה בניהול וההתנהלות הארגונית (ואחת הסיבות העיקריות לשלב הדעיכה הבירוקראטי של ארגון)

טאלב טוען, שלמרות שאירועי "ברבור שחור" הם נדירים (ואולי אף עקב זאת) -
הם בדיוק האירועים שמשפיעים הכי הרבה על יכולת הארגון לשרוד כלכלית (היות שהוא לא ערוך לכך)
בספר הנוכחי "אנטי שביר" הולך טאלב שלב נוסף ברעיון ומציג את תפישת החלוקה של כל התנהלות/ארגון
ל"שביר" "יציב" ו"אנטי שביר" כאשר ההתנהלות השבירה כמובן תתרסק בעת הופעת "ברבור שחור"
הארגון היציב מסוגל לשרוד את האירוע והארגון ה"בלתי שביר" - משגשג כתוצאה מהמשבר!
יש לציין שטאלב עצמו אכן שגשג בעקבות המשבר העולמי ותולה זאת בתיאוריה שהציג.

לדעתי למי שיצלח את הכתיבה הקצת חוזרת על עצמה, מתנשאת ועמוסה בדימויים חצי פילוסופיים
(את ספרו הפילוסיפי "מיתת סדום" לא סבלתי והוא עמוס באמיתויות לצד שטויות הסובלות מיהירות הגובלת בנרקסיזם)
יקבל הבנה מועילה לעקרונות התנהלות שעל פניו נראים הגיוניים וברי השגה,
במיוחד למי שיש לו עסק עצמאי או הוא חלק מרכזי מעסק/ארגון גדול ורוצה להימנע מהדוגמטיות המנוונת
השכיחה בכל מקום ומונעת יכולת גמישות (תגובה למשבר) וצמיחה מחודשת.

לסיכום - מעצבן ומעניין/מועיל באותו הזמן...
מומלץ לחובבי אתגרים ומחפשי פתרונות לדוגמטיות ארגונית מנוונת.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•boazbm
כתבי הגות

כתבי הגות

ל.נ. טולסטוי

ספר הגות של הסופר, המשורר ואיש הרוח לב טולסטוי
שנותן לקורא "הצצת עומק" לנבכי נשמתו ואופן חשיבתו של אדם מוכשר, מעניין, מעמיק ובעל חשיבה מקורית ביותר (לזמנו)
בספר ישנם כמה חלקים/מאמרים שונים במהותם, לחלקם "התחברתי" יותר ולחלקם פחות -
החלק הכי מוצלח/מעניין בעיני הוא "וידוי" בו טולסטוי מספר על חייו לפני ואחרי משבר ה"משמעות" החריף שחווה בגיל 50-55 (עד כדי מחשבות אובדניות)
בחלק זה הוא מתאר את חייו ה"ריקניים" (אבל עם הצלחה יצירתית וכספית גדולה) לפני המשבר,
מפרט את מהות המשבר הקיומי שלו ואת ה"מסע" בו הלך עד שמצא/הגדיר לעצמו משמעות חדשה לחיים.
מרתק, מעניין ומעורר מחשבה (למשל בעקבות הפרק התחלתי לחקור מה טולסטוי חשב על משנתו של שפינוזה)

לפרקים "אמונתי מהי" ו"על החיים" פחות התחברתי, די מהר הבנתי את הבסיס והפירוט והחזרה על העקרונות קצת מעייפת...
"מכתב לרוזנבלום" מעניין ומקורי (שוב, לזמנו)
"על שייקספיר ועל דרמה" - לא קראתי הכול (לא כל כך אוהב ביקורות קטלניות כאלה)
ו"אי-עשייה" "אינני יכול לשתוק" והשאר - מעניינים בפני עצמם וממשיכים לעזור לנו "להיכנס לראשו" של טולסטוי
את "טולסטוי והשאלה היהודית" טרם קראתי ומשאיר קצת סקרנות ומתח לעצמי ולקוראים לעתיד...
ממליץ! (אבל רק לאנשים סקרניים וחושבים..)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•boazbm
רעש

רעש

יעקב בורק

ספר מצויון ו"חובה" לקריאה למי שמנסה לקחת יותר שליטה על חייו, החלטותיו ומחשבותיו.
הספר הנו מתחום "הבנת הגורמים המפעילים את תת המודע שלנו ומכאן -אותנו" בדומה לספרי דן אריאלי ופרופ' כהנמן.
למי שכבר הבין שהאופן בו אנו מגיבים לחיים וגם יוזמים מהלכים בחיים אינו מבוסס על "הגיון רציונאלי"
אלא "מופעל" ב 80% מהזמן (בממוצע) ע"י תת המודע שלנו, הכולל מנגנונים פרימטיביים חזקים ועתיקים (קודמים למוח האדם החושב/מנתח)
יעזור להבין ולהגדיר (ופה גדולתו של הספר) איזה גורמים ישנם המשפיעים עלינו ומפריעים לנו (גורמים ל"רעש") לחשוב באופן רציונאלי
וגם להשיג מידה של שלוות נפש בעולם אץ-רץ, רועש, תובעני ומבלבל של המאה ה 21.

ייחודו וגדולתו של הספר כאמור, הוא בקטלוג הלוגי והמסודר של הפרעות ה"רעש" השונות ומטרתו (כמו ספרים אחרים בתחום)
לתת לנו "כלים" במלחמה על השליטה במחשבותינו, מעשינו וחיינו (בה בד"כ אנו מפסידים ללא יודעין)
האם עצם ההבנה והידיעה של "האויב" מספיקה כדי לגרום לנו להתנהל יותר בשליטה רציונאלית? -
לא ידוע (אין מחקרים שאני מכיר שנותנים תשובה ברורה) אבל הן ההגיון אומר שזה מה שאמור להתרחש,
והן עצם הצעד שאנו נוקטים בעצם הראיה (וההבנה) - עדיף על השארות במצב הבערות הרגיל שלנו,
בו תת המודע "מספר לנו סיפורים" שונים להצדיק חשיבה, פעולות ואופן התנהלות אי-רציונאלי ואי-רגוע ביותר!
מומלץ!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•boazbm
לכל אדם יש שביל

לכל אדם יש שביל

אורניה יפה-ינאי

מעבר לעיצוב תמונת השער הנוראית, למי שבכל זאת ייקח לקרוא את הספר בגלל עניין בתוכן... -
הספר מעניין מאוד, מלמד ו"פותח צוהר" לעולם הטיפול הפסיכולוגי בו תחילה מופיע הסיפור האישי
ש"מעל פני השטח" ולאט לאט מתגלות השכבות שנמצאות מתחת, קבורות בתת המודע ומשפיעות על דפוסי פעולתו של האדם ללא ידיעתו המלאה (לפעמים חלק מזה הוא מזהה, תלוי ברמת ההתבוננות הפנימית שלו) השילוב של הניסיון האישי של המחברת נותן מצד אחד, מקור להבנת בעיית המטופל ומקרב בין הקורא לסופרת/פסיכולוגית מטפלת, אבל מצד שני גורם לקצת יותר מדי "כאוס" במבנה הספר והיכולת לעקוב אחר המתרחש. בדומה ישנן "קפיצות" רבות בין מקרים/מטופלים שונים שמפריעות להתרכז במרה מסוים, להבין את הרקע והשלבים ו"לראות" אותו באופן מלא. עושה רושם שהכותבת סובלת מ ADHD (מאובחן? לא מאובחן?) וייתכן שקוראים שהם בעצמם קצת כאלה, יחושו בנוח עם המבנה הזה וקוראים אחרים (כמוני) יסתבכו ויתקשו בקריאה/מעקב אחר המתרחש.
דבר בולט נוסף בספר – כמעט לכל המקרים/דמויות/מטופלים בו יש כישרונות גדולים חבויים/מעוכבים.
נראה לי שזה אינו משקף את המציאות האמיתית "בשטח" רק מקרה אחד שאני זוכר מהספר היה יותר "צנוע" ביכולות, יותר "עמך ישראל" (יגאל) ייתכן שהמקרים שנבחרו הנם עקב היותם מעניינים, מוכשרים בפוטנציה ובעלי "סוף טוב לטיפול" וצריך לזכור שזאת אינה המציאות בחיים.
ממליץ לקרוא את הספר – למטפלים ומתלמדי טיפול מכל הסוגים (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אימון ותראפיות שונות ומשונות) כמו גם לאנשים המרגישים "תקועים" בחייהם (בעיקר בתחום התעסוקה/קריירה) וייתכן שיקבלו הן "כלים" להתחלת קבלת עזרה ליציאה מה"תקיעות" ואף אולי עצם הפרספקטיבה למקרים אחרים (קשים יותר?) תעזור.
וככלל למי שמתעניין במקרים אנושיים מציאותיים

לפני 10 שנים•
★★★★★
•boazbm
אפלטון ואתון נכנסים לבר...

אפלטון ואתון נכנסים לבר...

תומס קתקרט

לקרוא לקרוא לקרוא!
אמנם הגרסא המקורית נראית טוב יותר ונקראת טוב יותר (plato and platypus walk into a bar)
אבל תרגום התוכן "עובר" בגדול! הקריאה עוברת בנעימים בין הלצות, ציטוטים, הסברים לעקרונות של תפישות פילוסופיות להדגמות מעולות באמצעות בדיחות (שמחלקן "נשפכים לריצפה"...)
ולאט, לאט מתחילים ללמוד ולהבין על מה התווכחו כל אותם פילוסופים כבדי ראש לפני מאות ואלפי שנים! לא לפספס את הבדיחות על משה, ישוע וזקן שמשחקים גולף (דטרמיניזם), על הולמס ודר' ווטסון ב"קמפינג" (לוגיקה אינדוקטיבית) על הקאובוי והלסבית בבר (לוגיקה דדוקטיבית) על תרגיל הקטגור בבית המשפט (אפיסטמולוגיה) ועל 4 הפסיכולוגים שחזרו מכנס (אתיקה יישומית)

הנאה מובטחת!
או בגרסה למשפט הפתיחה מאת גרוצ'ו מרקס – עם לא תיהנו, יש לי גם הבטחות אחרות...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•boazbm

ביקורות נוספות על "ההרצאה האחרונה"

ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

פרופסור למדעי המחשב מגלה שנותרו לו חודשים ספורים של בריאות טובה ולאחר מכן הידרדרות עד למוות מסרטן. זה מוביל אותו לשאת הרצאה אחת אחרונה שהתמה שלה זה כיצד להגשים את חלומות הילדות שלנו, אבל באמת הוא מנסה להסביר לקוראים/לשומעים כיצד לחיות את החיים בצורה נכונה וטובה יותר (לדעתו כמובן). סיפור אמיתי ועצוב מאוד. הספר מעניין מאוד, מלא באנקדוטות יפות וכתובות היטב, מרגש ומחכים. כל אחד יכול לקחת ממנו משהו. מומלץ בחום.

לפני שנה•
★★★★★
•Cantona
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הנה רשימת חלומות הילדות של רנדי פאוש:
*להיות באפס כבידה
*לשחק בליגת הפוטבול העליונה
*לכתוב ערך באנציקלופדיה של וורלד בוק
* להיות קפטן קירק
* לזכות בבובות פרווה ביריד
* להיות דמיונאי של דיסני

את כולם הוא הגשים במידה זו או אחרת עד גיל 47. בגיל 48 הוא נפטר מסרטן הלבלב.

הנה רשימת חלומות הילדות שלי
*להקיף את כדור הארץ כמו יורי גגרין
*לכתוב ספר
*להיות שרלוק הולמס
*להתחתן ולעשות שלושה ילדים: בן, בת ובן
*ללמוד באוניברסיטה
*להיות פוליטיקאית ולהביא שלום עולמי

ברוך השם אני בריאה למדי ומקווה לא לסיים את חיי בגיל 47. בניגוד לרנדי, הגשמתי רק חלק מהחלומות הילדות שלי ואני מקווה להמשיך ולנסות להגשים אותם.

רנדי פאוש היה פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון היוקרתית, מומחה למציאות מדומה. באוניברסיטה שלו, כמו בחלק מהאוניברסיטאות בארה"ב, חברי סגל לפני פרישה לגימלאות נותנים הרצאה אחרונה, שמסכמת את פעילותם המקצועית ואמורה לתת השראה לחברי סגל צעירים וסטודנטים. רנדי פאוש לא זכה לצאת לגימלאות, אך זכה להעביר הרצאה אחרונה מול אולם מלא עד אפס מקום וצילום ההרצאה זכה למעל 16 מיליון צפיות ביו טיוב. ספר זה הוא סיכום של ההרצאה האחרונה והרחבה של נקודות אותן ראה כראויות ביותר.

קראתי קצת ביקורות על הספר כאן בסימניה. כמעט כולם התייחסו לאוסף העצות שלו כאל קיטש אמריקאי מזוקק שלא חידש כלום מעבר לספרי ה"סוד" למיניהם. אני לא יכולה שלא להסכים חלקית. אכן, לפעמים הספר (בניגוד אגב להרצאה עצמה) גולש קצת למחוזות הקלישאה, אך בעיניי העצות הן לא החלק החשוב בספר הזה ובעיניי גם מובן. פאוש היה אב לשלושה ילדים כאשר שלושתם היו מתחת לגיל 6 בעת גילוי המחלה. לדבריו, גם ההרצאה האחרונה וגם הספר היו המורשת שהוא ניסה להעביר לילדיו, לכן הוא מתייחס לחלק מהנושאים בכפפות משי ממש ומתחמק מלהתעסק בסוגיות כבדות באמת.

בעיניי עיקר הספר הוא האיש עצמו, האיש שבעט בכל חומות הלבנים שעמדו בפניו עד שהגיע לאותה החומה שהכניעה אותו. בחייו הוא כנראה היה אחד האנשים האופטימיים והמחושבים, היהירים ונעימי ההליכות, החזקים והרכים, החכמים והתמימים, דהיינו איש מלא ניגודים, אך מעורר השראה.
גם בתוך העצות ה"קיטשיות" שלו יש כמה שאני מוכנה לקחת איתי לחיים.
למשל כאן, בהתייחס לחלומות שיש לו לגבי הילדים שלו, הוא מבהיר: "הורים שיש להם חלומות מוגדרים לילדיהם עלולים לשבש להם את החיים. כמרצה ראיתי סטודנטים חדשים רבים לא מאושרים, שבחרו ללמוד דברים שלא מתאימים להם כלל. הוריהם העלו אותם על רכבת שנוסעת לכיוון הלא נכון, ואם לשפוט לפי הבכי ששמעתי במשרד שלי, לעיתים קרובות הרכבת יורדת מהפסים... ילדים, אל תנסו למצוא מה רציתי שתהיו. רציתי שתהיו מה שאתם רוצים להיות. כמי שסטודנטים רבים כל כך עוברים בכיתות שלו, למדתי לדעת שהורים רבים לא מודעים לכוחם של דבריהם. הערה שאב או אם אמרו כבדרך אגב עלולה, בהתאם לגילו ולמודעותו העצמית של הילד, להתקבל כדחיפה של דחפור." עמ' 200-201

אהבתי גם את האמירה שלו לגבי הניסיון "ניסיון הוא מה שאתה מקבל כשאתה לא משיג את מה שרצית." עמ' 148
ויש עוד כמה דברים, למשל לבחור אם אתה טיגר או אי-יה, להנצל בצורה נכונה וכו'.

אם אתם לא מתכוונים לקרוא את הספר, קחו שעה ותצפו בהרצאה האחרונה ותצטרפו ל- 16 מליון הצפיות.

http://www.youtube.com/watch?v=ji5_MqicxSo

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מכירים את זה שאתם נכנסים למשבר קריאה? לא משנה איזה ספר תקראו אתם פשוט לא תתרכזו. לא יהיה לכם חשק בכלל לגשת אל הספר ולהשקיע זמן ולצלול אל תוך העלילה, לא אכפת לכם מאף דמות וכמות הספרים שנקטעים באמצע היא אין סופית...
זה היה המצב שלי בחודשיים האחרונים. התגייסתי סוף סוף לצבא, ומה לעשות טירונות זה לא המקום האידאלי לקרוא בו.

וכך בחודשים האחרונים חיפשתי נואשות ספר שיחזיר לי את התשוקה לקרוא, שיזכיר לי איזה התרגשות יש בסיום כל פרק, משהו שיזכיר לי את הכיף שבלשכב ולצלול לתוך עולם לא מוכר. ואז ברגע הכי לא צפוי, שתי דקות לפני יציאה למסע הספר הזה הגיע לידי. חבר שלי לחדר שכח אותו לפני שהוא עזב, ואני כמובן במסע חיפושי הסתכלתי בכריכה האחורית, ומשהו שמה סיקרן אותי אז אמרתי יאללה למה לא, וכך תוך פחות מיממה סיימתי את הספר.

על ההרצאה האחרונה יצא לי לשמוע רבות, ואמרתי הנה הזדמנות להתוודות להרצאה ששיגעה את העולם.

אז לרנדי פאוש התגלגלה הזדמנות להרצות את ההרצאה האחרונה - פרויקט שבו כל מרצה, חושב איזה מסר הוא היה רוצה להעביר במקרה וזאת באמת הייתה ההרצאה האחרונה שלו. האירוניה היא שבתקופה שבה רנדי קיבל את ההזדמנות להרצות התבשר לו שנותרו לו 6 חודשים לחיות, בעקבות סרטן הלבלב, מה שהופך את ההרצאה האחרונה לאחרונה בהחלט.

בספר, רנדי מרחיב יותר על החיים שלו, על מה גרם לו באמת לשאת את ההרצאה ועל דרכי ההתמודדות שלו ושל אישתו עם המחלה. הוא פורש בפנינו את חלומות ילדותו,טיפים והצעות לאיך באמת לחיות את החיים.
זה ספר קיטש, אבל רנדי דוגל בקיטש ומאמין שהוא מעורר מוטיבציה והשראה.
אז כן בכל עמוד שתעברו. הרים של קיטשיות יעופו עליכם, אבל אתם יודעים מה? בספר הזה זה לא מפריע!
הספר הזה הוא מסוג הספרים שכולנו חייבים לקרוא מפעם לפעם, כשקשה ואנחנו שוכחים לפעמים להסתכל על הטוב שבחיים, אז מגיע הספר ופשוט מזכיר לנו לחייך!

הדמות של רנדי מעוררת השראה, והתפקיד שהוא לקח על עצמו, להעביר את מורשתו הלאה, ובמיוחד לילדים שלו שידעו מי היה אבא שלהם מעוררת אהדה!

אז הספר דבר ראשון הזכיר לי למה אני כ"כ אוהב לקרוא והוציא אותי מהמשבר שהייתי תקוע בו זמן רב.
אבל גם העלה חיוך ענק על השפתיים, ואין דרך יותר טובה לפתוח איתה את השבוע!
אז תעשו לעצמכם טובה,קחו לעצמכם כמה דקות כדי להיזכר כמה טוב לחיות ולהיות ליד האנשים שאתה אוהב.

"חומות לבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן. הן שם כדי לעצור אחרים, לא אותך" רנדי פאוש.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•On The Road
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

אם הגעתי למימוש עצמי, אין לי בעיה למות בגיל חמישים. ברור שאעדיף ללוות את ילדיי, לשחק עם נכדיי ולהזדקן עם אהובת לבי. ליהנות מכל שנייה טובה ורעה שנותרה. אבל אם הגשמתי את עצמי, אפרד בשלווה מהעולם.

רנדי פאוש, חולה סופני, מציג בהרצאתו האחרונה את רשימת המשאלות שערך בילדותו, ומתאר כיצד אחת אחר השנייה, מימש אותה. אם הייתה זו פרוזה, תכף הייתי סוגר את הספר, מתנער מחוסר האמינות הספרותי של הכותב. להגשים את כל המשאלות, זהו הרי תסריט דמיוני. אבל מדובר בסיפור אמיתי, ולא חולקים על אדם על ערש דווי. האם היה זה המזל, האופטימיות או הנחישות שסייעו לו? כנראה שילוב של שלושתם.

תחילה הרגשתי שהדובר מתאר את דבריו במין לקוניות רובוטית, תוצאה בלתי נמנעת של שימוש בצד שלישי (הספר עובד על-ידי עיתונאי). אומנם אט אט הבנתי שזוהי רוח הדברים, להתמקד בעיקר, ולא בתפל, בחיים ולא במוות. בכל זאת מעניין היה לדעת כיצד פאוש היה כותב את ספרו, באילו דימויים היה משתמש, ואילו פרטים היה מוסיף או גורע.

פאוש שם לו למטרה, לסייע לאנשים להגשים את חלומם (כפי שסייעו לו), ברמה האישית והקבוצתית. אני חושב שגוף הפועל לאפשר לאנשים יצירתיות חסרת מעצורים הוא יוצא מן הכלל. היצירתיות נוטה לכיוון הנפש וחושפת בפנינו את תשוקותינו. בלי שנשים לב, נצלול אל נבכי נפשנו ונערוך היכרות אמיתית עמה ("הטעיית ראש" קלאסית כפי שהיה מציין).

הרעיון להותיר עיזבון רגשי לילדים בדמות הרצאות, ספרים וסרטונים קסום בעיניי. הנוכחות שלו כמורה רוחני עבורם, עתידה להיות משמעותית לא פחות מנוכחות פיזית של הורים רבים, ולמרבה הצער, אף יותר. בשלב מסוים (בדגש על הסוף), מצאתי עצמי, באופטימיות פאושית טיפוסית, מתפלל שארע נס, ורנדי עדין בין החיים, מגדל ומחנך את ילדיו. אבל כפי שתיאר באחד מפרקיו, לא לכל האגדות יש סוף טוב.

החלק האחרון מגולל את תובנותיו של פאוש אודות החיים, לא באופן מטיף וטרחני, אלא בכנות מעוררת השראה. מהבולטות בעיניי - האומנות האבודה של מכתבי התודה, הכרה עצמית, פשטות הבקשה וטוב לבו של האדם.
גם אם רוב המסרים לא היוו עבורי חידוש או תאמו את השקפת עולמי, עדין נחמד להיחשף לתובנותיו של הדובר. חלקם הציתו בי מחשבה, וחלקם חידדו את מה שכבר הסקתי בעצמי.

באחת מתבונותיו חילק את האנשים לשניים, טיגר אוהב השעשועים ואיה העגמומי (שתי דמויות מ"פו הדוב"). אין ספק שפאוש הוא טיגר קלאסי, אופטימי ונמרץ. בתור איה קלאסי, אני מעריך את דרכו, משכיל ממנה, אך ממשיך לצעוד בדרכי שלי.

הספר לא חוסך בקלישאות, אך הן אינן מייגעות, אלא תואמות את האופטימיות של רנדי, תכונה שהיא חלק בלתי נפרד המורשת שלו. הוא אדם מיוחד, חשים זאת מהרגע הראשון. ריאלי אך חולם, קשוח אך רגיש, גוסס ומאושר. לא בכדי סיפורו הכה גלים.
זוהי הזדמנות נדירה להציץ לעיזבונו הרוחני של אב לילדיו, לא באופן עמום וקודר, אלא בפשטות וישירות שובה.

שש משאלות ילדות פאוש הגשים, וסביר להניח שאף יותר. ברשימת "דברים לעשות לפני המוות" שערכתי בחטיבה, מצאתי שש משאלות גם כן. בינתיים הגשמתי רק אחת (לשמוע בגרמופון את The Dark Side Of The moon). כמעט עשור חלף, ושני חלומות משמעותיים נוספו ועיצבו את חיי. ועדין הרשימה של הנער המתבגר ההוא, רלוונטית היום, כפי שהייתה אז. ומי יודע, אולי אם קצת קסם פאושי טיפוסי, אוכל להגשימה.

מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אור שהם
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

לא רבים הם האנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם בחייהם ועוד פחות ופחות הם האנשים שיודעים מה הם רוצים לפני מותם. רנדי הוא מרצה וככזה הוא רוצה לסיים את חייו. הוא מתבקש להכין הרצאה שנקראת ההרצאה האחרונה אך לאו דווקא על מחלתו הקשה. הוא בוחר לדבר דווקא על חייו כצוואה לילדיו קודם כל ואחר כך כדרך חיים אפשרית לאחרים. מעין סמן, נקודת שאיפה. הוא מבין שילדיו הקטנים יזכרו יותר את מה שכתב או את צילום ההרצאה מאשר את היותו איתם בימי ילדותם והוא מכוון את ההרצאה אליהם. מעין שיחת אב (שכבר לא יהיה) לילדיו המתבגרים בעתיד.
מה שהכי תפס אותי זה שלפני מותו כשהמחלה כבר ללא מרפא ונשארו לו חודשים ספורים לחיות הוא מדבר על החיים שהיו ולא על המוות או על המחלה.
רק אדם שניצל את חייו במלוא המשמעות יכול ללכת מהעולם הזה ללא חרטות וללא הרגשת פספוס.ישנה הרגשת געגוע אבל זה קורה גם בגיל תשעים. אין ספק... גורם לך לחשוב!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

הספר הזה הוא לא עוד מדריך טרמפיסט לחיים מאושרים. האיש הזה לא מתעסק בלהראות לכולם כמה שהוא גיבור למרות הגורל שנפל עליו. הספר הזה הוא ירושה שכל הורה ירצה להוריש לילדיו בין אם הוא נאלץ לעזוב אותם בעודם קטנים ובין אם הוא מלווה אותם עד בגרותם. קריאת הספר מעלה למחשבות אדם שמדבר אליך, מספר לך סיפורים שלו מהעבר ולכל סיפור מוסר השכל. האיש הזה שבחייו הקצרים הספיק לא מעט מעביר לנו שיעור באיך לאהוב את החיים. קראתי את הספר הזה לראשונה לפני מספר שנים, וכעט משגילו אצל חמתי את המחלה הארורה, הספר קיבל תפנית וקריאתו המחודשת עוררה בי את הילדה שהייתי, את החיים שכדאי לטרוף, את האהבה והרצונות לגדול למשהו. אין ספק שאמליץ עליו עוד המון בהמשך.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

מהספרים הטובים שקראתי

רנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב בן 47-8, חולה במחלת סרטן קשה ועומד למות, הוא מתכבד לשאת הרצאה בפני חבריו.

באוניברסיטת קרנגי מלון היה מקובל לכבד ב- "הרצאה אחרונה" פרופסורים שונים. בהרצאה הם מהרהרים על מותם ונושאים את "ההרצאה האחרונה" שלהם, זו שהיו נושאים אם זו הייתה ההזדמנות האחרונה שבה יכלו להרצות.

במקרה של פאוש המשמעות היא אמיתית ומצמררת אך הוא מחליט להעביר הרצאה שכזו, כאשר הוא באמת נוטה למות. בהרצאה, שארכה כשעה ורבע, נכחו כ-450 סטודנטים, חברי סגל וחברים אישיים של פאוש.

ההרצאה, שנקראה "להגשים באמת את חלומות הילדות שלך", סיכם פאוש את חייו והציג את השקפת עולמו. בין השאר קרא לומר את האמת ולחיות את הרגע, הדגיש את חשיבותם של חלומות הילדות ודיבר על "השתאות ילדותית מיופיו של הקיום". הוא אמר שההרצאה נועדה להשאיר למשפחתו זיכרון מצולם ממנו. מטרתו העיקרית הייתה למעשה להעביר כך את מורשתו לילדיו.

ההרצאה הועלתה ל-YouTube והפכה ללהיט כשנצפתה על ידי מיליונים. ההומור, האופטימיות, התעקשותו לחיות את הרגע ושמחת החיים שהפגין הפכו את פאוש לכוכב אינטרנט. בעקבות הסרטון, ג'פרי זאסלו, עיתונאי מה-Wall Street Journal, עזר לפאוש לעבד את ההרצאה לספר, "ההרצאה האחרונה".

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אבי
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

נראה לי שזה הספר הקלאסי בשביל ספר מתנה.
נכון שזה נראה בעיקר קודר - ספר של ד"ר במדעי המחשב לפני מותו (רק לחשוב על חבורת מהנדסים שכזאת מהטכניון מעביר לי צמרמורת בגב) אבל הספר עוסק בעיקר בחיים ובאיך אנחנו נוכל לנצל אותם טוב יותר ולא בדכאון שלפני הסוף.

הרבה אנשים התייחסו פה לפן הקלישאתי של הספר, אבל מה לעשות אמיתות מסויימות בחיים ידועות לנו כבר אלפי שנים, והן עדיין נכונות, לפעמים קצת חבל שאנחנו לא מתייחסים אליהם ביתר רצינות.

לסיכום: הספר הוא מעורר השראה ונותן פוש לפחות לשבוע של מחשבות בסגנון אני אשנה את העולם (:

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
ההרצאה האחרונה

ההרצאה האחרונה

רנדי פאוש

תנ"ך ממש כך
עם כל הכבוד לכול סיפרי הניו אייג' הרוחניות ההבראה הבריאות פיסית נפשית שיש בזמן האחרון רווי ממש רווי אז הנה עוד תנ"ך אחד שמצרפת ל"מסר האנשים האמיתיים" להתקדשות וקרלוס קסטנדה והנבואה השמימית וברכות סבי וזה, לא אוהבת ספרי עשה ואל תעשה בכלל ממש מתעבת, והנה פה כנרא שבגלל שניכתב כצוואה ועל סף מוות, קרוב לליבי... כתוב כל כך עסיסי מלא מיצ מעניין מסקרן רכילותי מעורר השראה מרגש ומפעים ולכן ספר חובה , כתוב מרתק, ממש כדאי, ואכן היצלחתי ממש בכמה ימים ספורים להשתלט עליו ברוח הספרים שקראתי לאחרונה וברוח השפעת דלקת גרון שנחה עלי ובעידודה של שונרא החתול, אז מוסיפה פה את ביקורתי מספר אמריקאי קאקי מלוקק שכמובן שאם לא היה הסיפור מאחוריו כאילודע היה נחשב לקלישאה , נו טוב לא בעיני כיוון שאופן הכתיבה והסיפור כל כך עוזר שזה פשוט חובה ומעולה, מדי פעם לחזור ולקרוא, לעיין כמו ספר כזה שבוחרים ככה איזה עמוד עכשיו מתאים כמו קלפים... אז את האמת שכשיצא לאור אמרתי נו טוב, עוד יגיע חזון למועד, לא עכשיו , טרם היגיע הזמן, כך גם היו טיוב... לפני שנה ושמונה חודשים קיבלתי אותו מאחותי שרצתה להיפטר מערמה, השם של בעלה כתוב עליו בפינה למעלה, אולי אני הבאתי לו מתנה ליומולדת, כמדומני, חושבת שכך, ובכל זאת עדיין לא ניגשתי אליו, חידשתי ניסיונותי וקרבתי אותו לאלו מעל המיטה אחרי ש"בנזוגי" so called 'לא באמת, חבר יקר וטוב, קיבל אותו מחברים יקרים וטובים ליומולדת מתנה, שיו איזה חמודים כל כך יפה להם ההשקעה הזו, אז זה גירה אותי, אם הם טרחו , יודעי הספר האלו לשקנות לו את זה וחשבו שזה יתאים לו שהו אפחות קורא מאיתנו, אז וואלה גם אני כדאי לי לטרוח, והופה היגעתי למנוחה ולנחלה סיימתי עכשיו= קראת את הספר מיום ראשון 02/03/14 עד יום רביעי 25/11/15, לא באמת רק ביומיים האחרונים, ותודה רבה לכל המעודדים בדרך, ריפרפתי פה על הביקורות ולא מצאתי משהו מרגש בריפרופ מהיר, שתבוא על כולנו הברכה ועימה הבריאות והשימחה, באהבה לכולנו, בוקר צח וזיו נאה ויומקסם עם המשך שבוע מבורך, עוד מעט סופ"ש קסם. למי שתוהה לא אמכור אותו בשלב זה

לפני 10 שנים•
★★★★★
•איור וודה
דירוג
1.0
לפני 15 שנים

“ספר פסיכולוגיה בגרוש שלולא כתבו אדם הנוטה למות לא היה עולה על שולחנן של הוצאת הספרים”