אנגליה הויקטוריאנית, כשהיא מוצגת מנקודת המבט, נקודה ערכית ושיפוטית, של מי שחי במאה ה–21, אין בה שום דבר רומנטי. מתחת לכל חצאית נפוחה מסתתרים מחוכים מסורבלים וכריות התפחה לישבן, מתחת לכל מיטת אפיריון מסתתר סיר לילה מלא הפרשות, החיים הקשים הם קשים באמת ואפילו החיים הטובים הם לא משהו לקנא בו.
זה עולם שיש בו שיגרה קבועה ומוחלטת. יש ארוחות בוקר וצהרים שמוגשות בדיוק בשעה היעודה עם אותן מנות מסורתיות, יש שעת תה בה ניתן לארח את נשות החברה הגבוהה, ישנה השעה בה יוצאות הזונות לרחוב והשעה בה חוזרים השיכורים הביתה. אבל פייבר, עם שהוא מתאר את הכסות הזאת, מתעניין במה שנמצא תחתיה, בהפרות של "הסדר הטוב", במחשבות החתרניות, במעשים שלא מתיישבים עם המותר והאסור הכה נוקשים.
הסיפור פשוט. הנרי, בנו הנשוי של תעשיין אמיד, פוגש בשוגר, זונה מדופלמת ומשכילה בת 19, ורוכש בלעדיות על שירותיה. חייה נכרכים בחייו ובחיי משפחתו, כשאשתו, אחיו ואישה צעירה, פעילה חברתית, שהאח מאוהב בה, גם הם גיבוריו של הסיפור הזה.
סיפור, כל סיפור, אפשר לספר בכל כך הרבה דרכים וזו בחירה, את מה לספר ואת מה לא, מה נדרש להסביר ומה הוא מובן מאליו. גם האיך, איך לספר את זה, זו בחירה. ופייבר, שנראה שהוא מכיר היטב את הקורא שלו, נוקט פה גישה שיווקית ישירה שמדגישה את ההבדלים שיש בין הרומן הזה לבין רומן ויקטוריאני כפי שנכתב בזמנו. הוא מספר אותו בפרוטרוט ולא רק מאיר את הפינות של אותה התקופה אלא גם כדי מבהיר שיש שאלות שהן רלוונטיות אפילו כאן, אצלנו, ועל אף שהמנהגים השתנו והידע נפוץ והשיח הוא אחר, אנחנו במידה רבה שבויים תחת תפיסות חברתיות ומעמדיות שלא תמיד אנחנו ערים להן ושיש להן היכולת לסרס את הפוטנציאל האנושי שיש בנו.
לפייבר יש המון מה להגיד על נשים. אני לא יודעת אם הוא פמיניסט אבל הספר שלו הוא ודאי כזה. פמיניזם ויקטוריאני. הוא מתייחס לצורך לרצות את הגברים, צורך שהוא כורח, כדי לשמור על מעמד ועל אפשרות להיטיב את החיים. הוא בוחן את המחיר שיש לזה וגם את האלטרנטיבות. בסופו של יום הנשים, כפי שפייבר מציג אותן, הן כולן קורבנות של חברה גברית ויצרית שמאפשרת להן קיום כזה המשרת את טובתה. ויכולה להיות להן גם היכולת להתחמק מזה, כל אישה בדרכה.
הוא גם מתעסק לא מעט באימהות ובהורות בכלל. כל הגיבורים ברומן הזה סבלו מהעדרה של הורות יציבה וקבועה והיא נבחנת אצלו מזוויות שונות, כל אחת מעלה תהיות שונות ביחס לקשר הזה ולפוטנציאל ההשפעה שלו על החיים.
ואת הכל הוא עושה תוך שהוא מניח שאנחנו יודעים קצת יותר ממה שידעו הגיבורים שלו, לא מפני שאנחנו חכמים מהם, סתם מפני שהידע והנסיון שנצברו מאז מאפשרים לנו להבין את מה שעדיין לא הבינו בזמנם. וגם זה מצביע במידה רבה על המגבלות שיש לנו היום כשאנחנו חיים את החיים שלנו.
הקריאה בספר הזה היתה חוויה לא מאד שכיחה. הרבה פעמים כשאני קוראת, גם ספרים טובים, אני סופרת עמודים. פה, למרות שהיו לי הרבה מאד הזדמנויות, לא עשיתי את זה אפילו פעם אחת.