קראתי את הספר בתרגום משנת 1982 ומאוד נהנתי ממנו. נהנתי מהעברית ה'ישנה', מעושר השפה ומכך שהייתי צריכה להוריד את מהירות הקריאה ולהתעמק בכל שורה.
גם איכות בניית הספר binding)) היתה טובה. הדפים נתפרו והיה ניתן לראות את החלקים הפנימים שמחברים את הספר לכריכה- טכניקות שהיום כבר לא קיימות בהוצאות הגדולות. עם זאת איכות ההדפסה עצמה לא היה טובה כמו היום- אותיות היו מחוקות ובדף אחד היו חסרות כמה מילים בכמה שורות, והייתי צריכה לנחש אותן מההקשר.
אריך מריה רמרק היה חייל במלחמת העולם הראשונה, והוא ביסס את הספר על חוויותיו האישיות ומה שבאמת קרה בחזית. הספר יצא רק עשר שנים אחרי המלחמה והוא ניפץ את התדמית שהייתה לאנשים על הלחימה והצבא ושיקף את הזוועות שקורות במלחמה.
היה מעניין לקרוא על כלי הנשק, הטכנולוגיה ואסטרטגיות הלחימה הישנות ולדמיין איך נראתה הלחימה אז. לחימה ברובה עם חנית (ביונט), חמור ספרדי (אסטרטגיית הלחימה של הגרמנים- הנחת טייל בחטף בלילה), הפצצות מתותחים ופצצות גז (שהן פשע מלחמה היום). ניתן לראות כמה הטכנולוגיה השתנתה במהלך השנים, אבל האנשים, הרגשות והחוויות הנשארו זהות.
ספוילרים לעלילה
הספר מדגיש את ההבדל בין התפישה האימפריאליסטית שהייתה קיימת אז ובין המציאות בחזית. את התמימות, גאווה ותעמולה שהייתה לגבי מיהו חייל וההגנה על המולדת ומי שעומד בראשה. הספר מנפץ את התדמית הזאת תוך שאלת שאלות לגבי למה בכלל מתקיימת המלחמה, למה מי שאויב נחשב לאויב, מי מרוויח מהמלחמה, מי מאבד הכי הרבה, מי נלחם בפועל ומה עולה בגורלו של מי שמצליח לחזור מהמלחמה. למיטב ידיעתי אלה שאלות שלא נשאלו בקנה מידה רחב עד לצאת הספר, ולכן הוא היה מהפכני.
בספר הדמות הראשית- פאול מתנדב לצבא ונשלח לחזית להילחם עם בני כיתתו. הוא מקבל חופשה מהחזית וחוזר לביתו ומשפחתו. ניתן לראות את ההבדל בהיעדר התמימות ובבגרותו כשהוא חוזר.
הוא רואה ונזכר במי הוא היה לפני שנים אחדות, מה חשב שיקרה במלחמה- איך הוא יחזור גיבור מוערך. לעומת מה הוא מרגיש בפועל- בעיקר אשמה על כך שהוא בבית כשאחרים מתים בחזית, וניכור רב משאר האנשים שלא חוו וראו אבדות כמוהו. הוא מרגיש שלא יכול לספר ולהדאיג את קרוביו, ומרגיש שלא יכול לספר למכרים כי הם אינם מבינים. המורים שהטיפו לו להתנדב לצבא, מדברים על אסטרטגיות לחימה, איזה שטחים יש לכבוש וכו'. כשפאול מנסה להסביר להם כמה רעיונות אלה דמיוניים, הם מפקפקים ושוללים את דעתו וחוויותיו. הוא גם נחשף לפרופגנדה שיש בעורף כדי להצדיק את המלחמה ואת הסבל של כולם. כמו התפיסה ש"האוכל הכי טוב מגיע לחיילים" ולכן יש רעב וחוסר בקרב האזרחים. כשבפועל בחזית החיילים גם רעבים לפת לחם ויש תיאורים נרחבים על הרעב והניסיונות להשיג אוכל.
אריך מריה רמרק הבין והראה עוד אז את מה שידוע ונחקר היום לגבי פוסט טראומה, רגשות אשמה ואשמת השורד. היום ידוע שחיילים שחוזרים מהקרב לחופשה בביתם עם משפחתם וחבריהם- חווים פוסט טראומה באחוזים גבוהים יותר מאשר חיילים שיצאו להתרעננות בבסיסים רגועים ועורפיים יותר.
בנוסף ישנן שיחות מרובות על ההיררכיה בצבא והאנשים שמרוויחים ממנו. כשחיילים אחרים משתמשים בכח ובדרגה שלהם כדי לשלוט ולהעניש אחרים. חוסר ההבנה שלהם בנוגע לחזית ומציאות החיים שם- שמוסכמות חברתיות והיררכיה אינה חשובה כשהלוחמים רעבים, עייפים, פצועים ומורעלים מגז.
הרגשת הזמן משתנה בספר באופן שממחיש את תחושות החיילים. בהתחלה הזמן עובר לאט, כשכל קרב הוא מפחיד, חדש ומסעיר. לקראת סוף הספר השנים עוברות מהר, שגרת הלחימה הפכה לרגילה, התנאים הקשים כבר מוכרים, הקרב והלחימה שוב חוזרים, המוות קורה כל כך הרבה סביב פאול כך שיש צורך בפחות ופחות מילים. עד לכך שמותו של פאול עצמו הוא חלק מהשגרה הרגילה ולכן דווח כי "בגזרה המערבית אין כל חדש".
דירוג 5/5
