ביקורת ספרותית על במערב אין כל חדש - כריכה קשה מאת אֵריך מריה רֵמַרְק

---

קראתי את הביקורת של רג'י ונזכרתי בספר.

מגיל 17 עד גיל 22 בערך קראתי את כל ספרי רמרק שמצאתי זמינים - אולי 5, 7 ספרים. אז עוד קראתי ברוסית.
זה התחיל מהספר "שלושה חברים" שהוא ספר אדיר שאין כמותו, לא הרבה ספרים מאז ריגשו אותי במידה שהוא הצליח, ואף הצליח שוב הרבה מאוחר יותר, בגיל 25 בערך. ספר אנטימלחמתי שמשלב חברות הדוקה, רומנטיקה מדודה בדיוק-בדיוק, הומור יבש ומעולה. התאהבתי בסופר מספיק חזק בשביל למהשיך לספריו הבאים עוד ועוד.

אין ספק שהוא סופר אדיר בעיני. ביכולת התיאור החזק, היבש והמצמרר. אין רגשנות. אין מתיקות יתר. אין דרמות. יש תיאורים יבשים ומחשבות בעקבותיהם, שהופכים את הנשמה. כך הספר "שלושה חברים" מתחיל מכמה משפטים יבשים בסגנון "היה לי יומהולדת. נזכרתי שלפני מספר שנים בדיוק ביום הזה אחד החברים נפצע בבטן. כל היום הוא הקיע את נשמתו הקעות מדממות ובערב מת". זה לא ציטוט מדויק בכלל. אבל כמעט כמעט. קראתי את זה ואני זוכרת את המשפט כבר 14 שנים. עדיין פעורת פה.

התחלתי לקרוא את הביקורת ומיד עלתה בי אסוציאציה לספר הזה - משפט שזכרתי במדויק גם כאן. התחלתי לקרוא ביקורות נוספות בשביל להיזכר עוד. לא הבנתי כלום - איך יכולתי להתבלבל - זכרתי במדויק שהספר מדבר על מלחמת עולם שניה, ופה כתוב ראשונה. בדקתי ובדקתי ומצאתי.. הספר התבלבל לי עם ספר אחר , חזק לא פחות "עת לאהוב ועת למות" - על מלחמת עולם שניה, במבט של חייל גרמני שתוהה מה הוא עושה שם. ספר מדהים.
התחלתי לחפש את הציטוט שם - אבל הוא לא היה.
האסוציאציה הייתה מדוייקת הרבה יותר, הרבה יותר מכל עלילת הספר. מצאתי את השורות, אכן בספר הזה "במערב אין כל חדש".
תיאור של שבויי מלחמה רוסים, אכן מלחמת עולם ראשונה, מורעבים, מוחלשים, גונבים נוזלי אשפה בשביל לאכול אותם ( את הנוזלים).. עם בגדים מוכתמים בדם משלשולים..

אני באמת חושבת שאין סופר שיודע להעביר את המסר הפציפיסטי כמוהו.. את חוסר הפרופורציה של המלחמה.

סופר אדיר.

» ביקורות נוספות של ג'ניה
» ביקורות נוספות על במערב אין כל חדש - כריכה קשה