שיר השירים - אלבוםשרגא וייל7אלבום שיר השירים של שרגא וייל מציגה את עבודתו היפהפיה של האמן, בחיבור צמוד לטקסט המקראי. הפסוקים זוכים לאיורים חיננים, זורמים וארוטים הממחישים את יופי הפסוקים. הספר נפתח במגילת שיר השירים, עם איורים קטנים בצמוד לפסוקים, וממשיך לכ-30 עמודי איורים, המהווים את עיקר הספר. צדו השני של הספר כולל תרגומים לאנגלית וספרדית של שיר השירים. רישומי הפחם ושיטת איור הצללים השטוחה מעניקה תחושה ארכאית ומעט מצרית לאיורים. אני ממליצה בחום להיכנס לאתר של האמן ולהתבונן באיורים המוצגים שם, בין אם הם מהספר הנ"ל או משאר רפרטואר העבודה המרשים של וייל. http://shragaweil.com/
שגיונו של אלמאירג'וזף קונרד5קונרד לעולם לא מאכזב. במהלך ההיכרות שלי עם כתיבתו של קונרד, הסופר רב הכשרונות תמיד הצליח להשאיר בי חותם, וגרם לי לבחון מחדש את העולם סביבי בצורה חדשה. הספר 'שגיונו של אלמאיר' דן ביחסיהם של התושבים הלבנים עם הילידים השחורים שאל ארצם פלשו במהלך הכבישה הקולוניאלית. אלמאיר הוא לבן, ואנו מתוודעים אליו כשהוא משוקע לחלוטין במקומו, למרות שלא זה המקום בו נולד ונועד כביכול לבלות בו את חייו. אך מי הוא האדם שיאמר לאירופאי במאה ה-19 איפה ראוי שיקבע את מקום מושבו? לא אני. אך לעומתי, ליצירתו של קונרד יש מספר דברים לומר לקולוניאליסט על העולם בו הוא חי ועל המחירים שיהיה עליו לשלם. מומלץ בהחלט.
לב המאפלייהג'וזף קונרד3יש לי שאלה - למה יש עשרות תרגומים ליצירה ספרותית אחת מסכנה? זה נכון שעברית משתנה ויחד עמה הצורך להנגיש את הקהל לספרות, אבל ארבעה תרגומים שונים בפחות מחמישים שנה זה בעייתי ולא נחוץ. לפני שאעביר את דעתי על הסיפור, אפתח בהתוודות - קראתי את היצירה בשפת המקור. לא התעסקתי עם אף אחד מהתרגומים לשפת הקודש. יש לי תחושה שלא הייתי יכולה לנצח במלחמת התרגום. עולם של זאבים טורפניים, הלא כן? היצירה עצמה נהדרת. קשה להאמין שקונרד, מהגר מפולין שלמד אנגלית בשלב מאוחר בחייו, הצליח להגיע לרמת שליטה מדהימה שכזו באנגלית. אולי העובדה שהוא למד אותה כשפה שניה עזרה לו לראות אותה בכל יתרונותיה בצורה שדובר ברמת שפת אם לא תמיד רגיש מספיק כדי להבין. כך או כך, הדיוק שמאפיין את הכתיבה שלו, יחד עם שפע הפרטים והתיאורים בו, הותירו אותי המומה. תרתי משמע. יחד עם ההערכה הכנה שחשתי כלפי הסופר, לא אוכל לומר שהייתה זו חוויית הקריאה הקלה ביותר שעברתי. אך חווית הקריאה עצמה, החשיפה לעולמו של מרלו ולסיפורו, הזוועות והמסירות שזכיתי לחוות דרכו בהחלט הצדיקו את ההשקעה מצידי. אני עוד אחזור לקונרד, ולספר זה בפרט.
נוילנדאשכול נבו5אשכול נבו... אני לא יכולה להכריז בכנות גמורה שהוא הטיפוס שלי, ובכל זאת, אי אפשר להכחיש שהוא סופר על רמה. אז זהו - שלא. זה עומד לשאלה עכשיו. היו לי ציפיות מסויימות אחרי שקראתי את "משאלה אחת ימינה" ו"ארבעה בתים וגעגוע" לא בשמים! פשוט ציפייה לקריאה שוטפת ורגועה. Worng. so wrong הספר הזה היה נוראי, מצטערת. פשוט רע רע רע. העלילה הייתה הזויה - ולא בקטע טוב. הדמויות היו פשוט מעצבנות - ועוד פעם, לא בקטע טוב. הכתיבה הייתה בסדר... יש בעיה בספר אם הכתיבה היא רק בינונית. לא היה דבר מהחינניות הפשוטה של נבו בספר הזה. הדבר הטוב היחידי שבא מהספר (שאינו מומלץ לאיש - במיוחד לא לאוהבי אשכול נבו) הוא שלמדתי על היהודי הנודד. אבל בשביל זה לא הייתי צריכה את נבו. קראתי את "תור הפלאות" ואת "קאטרינה" של אפלפלד (שניהם ממולצים מקרב לב), והוא הציג את היהודי הנודד בצורה הרבה מורכבת ורגישה, כפי שראוי לעשות - אין בהם דבר מהרדידות המקטלגת של נבו בנוילנד. בשורה התחתונה - נוילנד ראוי להיזרק מכל המדרגות. אשכול עדיין עומד בסימן שאלה.
בין שתי עריםצ'ארלס דיקנס10זה הספר הראשון של דיקנס שקראתי - ומן הסתם יהיה גם האחרון. לא אהיה יהירה עד כדי הכרזה שמשהו לא היה בסדר בספר - פשוט אסתפק באמירה אישית וכואבת שכנראה אין לי את היכולת להתחבר לסופר המופת שנראה ששאר האנושות שאבה ממנו כזו הנאה. אל תבינו אותי לא נכון - גמעתי את הספר, וגמרתי אותו ביום שהתחלתי, אבל למרות שהקריאה הייתה נעימה למדי - לא הרגשתי את הספר ננעץ בתוכי. הוא לא הצליח למשוך אותי. לא הרגשתי את חדוות הקריאה הצרופה שכולם הבטיחו לי. עוד משהו - התרגום שאני קראתי, תרגומו של אברהם בירמן מ1987 היה רצוף ביטויים בארמית ויידיש עד כדי שתהיתי מה טעם מצא לו בירמן לקרוא לספר "שתי ערים" ולא "שתי כרכים". אולי התרגום הוא שהרס לי - אנסה לקרוא את המקור בהזדמנות, ואחזור עם תובנות. בשורה התחתונה - בלדה מנוסחת היטב ומעניינת למדי.
החטא ועונשו [מהדורת 1995]פיודור דוסטויבסקי16יצירת מופת? בעיניי,יצירת מופת חייבת להיות כתובה היטב, בעלת עומק,ומעל הכל - יצירת מופת חייבת להשפיע עלי, חייבת להעביר אותי תהליך כלשהו. הכתיבה של דוסטוייבסקי נהדרת (במיוחד עיצוב הדמויות - מדהים מדהים מדהים), העומק מובן מאליו - אבל אני לא מרגישה שהספר השפיע עלי. הביקורת האמיתית שלי היא כלפי ההכללה העיוורת הזו של יצירות מופת - קפקא, דוסטוייבסקי, גוגול - כל הפולחן הזה לא מוצא חן בעיני. ספר הוא מכלול של מילים, ואתה הוא שקורא אותו עכשיו - אתה ולא המבקר שהילל אותו. אם הדעה שלך עליו חיובית - מצויין. ואם שלילית - גם זה טוב. אתה צריך לקבוע לעצמך. כמובן שיש את המתן כבוד לקלאסיקות - אם צרור הדפים הזה שרד אחרי מאה שנה הוא שווה משהו, בלי כל ספק. מנגד - אף אחד בימינו לא היה מצפה ממני לשאוב הנאה משימוש במחשב בגודל חדר - והחטא ועונשו עוד מקדים אותו! מה גם שיש לי את התחושה שהספר היה נקטל לו היה יוצא היום, בדורנו הציניקני. טבע האדם טוב במהותו, והנפש מייסרת את עצמה על חטאיה יותר משתוכל החברה לענות אי פעם? השקפת עולם רומנטית שכזאת זוכה לבוז מצער בימינו. ועוד משהו אחרון - יש לי את הספר, משמע, באמת נהינתי ממנו. קראתי את התרגום הישן יותר, אבל קניתי את החדש. קראתי את התקציר מאחור וחשכו עיני - אני מצטטת:..."אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובקיצור - גאון." (!) אם לא הבנתם מה מרגיז אותי כל כך, כנראה לא תבינו גם אחרי שאסביר, לכן לא אבזבז קיטור ואסיים את הביקורת הזו, שהתארכה הרבה מעבר לתכנוני המקורי.
מנזר נורתאנגרג'יין אוסטן1למרות שג'יין אוסטן נשארה חדה ושנונה כשהייתה, חוויית הקריאה לא השתוותה בכלל, מבחינת הנאה נטו, לשאר ספריה. משהו לא הצליח לתפוס אותי, בין אם שהיה בדמותה של קאתרין (יש בה משהו מוזר מבחינת אפיון, כאילו ג'יין שכתבה יותר מדי פעמים). או בעלילה ככלל.
תפארתולדימיר נַבּוֹקוֹב7בספר תפארת נאבוקוב מציג לפנינו את חייו והווצרותו של נווד, מהגר, בן בלי בית. לנאבוקוב עצמו היה נסיון בתחום, כשברח מרוסיה בעקבות המהפכה. בספר הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (1984: 59) תיאר הסופר הצ'כי המהגר מילן קונדרה את הגלות באופן הבא: "מי ששוהה בניכר מתהלך בחלל ריק, גבוה מעל פני האדמה ללא רשת הצלה שמעניקה לאדם מולדתו, שבה יש לו משפחה, חברים לעבודה, ידידים, שבה קל לו לומר את אשר ברצונו לומר בשפת ילדותו." על פי זאת, לחיות כמהגר הוא כמאבק על קיום איזון עדין ומתוח בגובה גבוה. המהגר מגשש סביבו בחיפוש אחרי יציבות על אדמה זרה, שעליו להסתגל אליה ולהפכה מוכרת, בה בעת שהטריטוריה הישנה, המוכרת, הופכת עניין לזיכרון ולדמיון (Pichova 2002: 1 - 10), ודאי כבמקרה של נבוקוב, שבה המולדת הישנה לא קיימת עוד כפי שהכירה. בספר תפארת יש תנועה של הסתחררות, של איבוד הכיוון והקרקע, שנחתמת בנפילה הבלתי נמנעת.
ייסורי ארטמיסיהסוזן ורילנד0ספר לא משהו. לא כתוב טוב, לא מנצל את מלא העניין שהיה גלום בתיאור הביוגרפיה של ציירת בזמן הרנסנס. אישית, לא שאבתי ממנו הנאה כלל.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר4הספר הראשון בסדרת הספרים האהובה של ליאת רוטנר. בספר הזה אנחנו מבינים הכול מהתחלה על החבר'ה של פנימיית מאור. איך חבורה של נערים כה שונים הצליחו ליצור קשרים? שאלה מסקרנת, כל אחד בא מבית אחר, וחלקם אפילו קשורים בקשרים קודמים שהם עדיין לא מודעים להם. לאט-לאט מגלים מכרים משותפים או קווי דמיון אחרים. חלקם תלמידים טובים וחלקם כמו איתי מצחיקנים ששונאים ללמוד. מה השהות בפנימייה תוציא מכל אחד מהם? מהר מאוד החבר'ה תופסים את התפקידים הידועים: יש את הנערה המפונקת שהביאה לפנימייה את כל הבית, את הטום בוי שפחות יודעת להיות ליידי, את הילד כאפות שמנסה להיות יותר לוחמני, את הבחור השקט המצודד שלא ממהר להחליט מי תהיה בת זוגו מבין כל המחזרות... מהר מאוד הם ייתקלו גם בבעיות המעיבות על החלומות והשאיפות להצליח בתחום הפרסום: קובי יצטרך לדעת לעמוד על שלו מול גורמי סמכות, נועה התמימה תצטרך להבחין שבנות כמו אלינור הן לא בדיוק מה שהן מציגות, תומר יצטרך להסתדר עם אביו, ושירן תצטרך להתמודד עם הצקות.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר19אם לומר את האמת, לא היה סיכוי שהייתי קוראת אותו על דעת עצמי, למרות שאני מאוד פתוחה לספרים חדשים. את הספר קראתי במסגרת הסכם עם חברה שלי. כשגילינו שיש לנו מעט מאוד ספרים משותפים שקראנו, החלטנו שכל אחת תתן לשניה שלושה ספרים אהובים עליה שהשניה חייבת לקרוא. אני נתתי לה את שלושת המוסקטרים (מקוצר), כלבם של בני בסקרוויל וצ'רלי והשוקולדה. היא לעומת זאת נתנה לי את כל סדרת קיץ אחד ביחד. (כדי שיהיה מעניין קבענו הקצבת זמן, אבל זה לא קשור). ועכשיו לשאלה הגדולה: למה דירגתי רק "בסדר"? יש לי מספיק נימוקים כדי לכתוב מאמר שלם, אבל נתעלם מהם. נימוק ראשון - מה מיוחד בספר? עוד ספר על חבורת נערים שנדחפים למקום אחד ומתיידדים. מה העניין הגדול? נימוק שני - יותר מדי דומה לטלנובלה! הספר כולו הוא טלנובלה כתובה. אחרי חצי דקה של מחשבה, בלי אפילו לקרוא את העטיפה האחורית, הצלחתי לומר לחברה שלי את כל האירועים החשובים בסדרה.(זה לא עניין גדול, העניין הוא שהכל היה נכון!) אבל הספר לא כל כך גרוע, יש בו כמה נקודות אור. העיתון למשל. והדמויות של דניאל ואחותו. הכתיבה די קולחת, למרות שהסלנג המוגזם שמשולב בה משגע. אני חושבת שהספר הזה הוא ספר לשעות שבהן אני משועממת עד מוות, שעות שבהן אפילו שינה משעממת אותי, אז הוא יכול להיות נחמד.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר17ספרנית ארורה שכמוך! איך בגדת בי כך? חשבתי שיש לך טעם טוב בספרים! ברצינות, אין לי מושג מאיפה אנשים מקריצים את הביקורות האוהדות, אז אני קוטעת את הרושם הטוב שיצא לספר כאן ועכשיו. הרשו לי להאיר את עיינכם אך כך לא נראים חיי בני הנוער בימנו, ואני יודעת כי אני בת נוער בימנו. תתרחקו מהספר הזה, הוא לא שווה את הזמן היקר שלכם (שאתם יכולים להקדיש למטר שיעורי הבית שהמורה המעצבנת למדעים המטירה עליכם ולנסות לתכנן עם חבריכם את ההינתנקשות בחייה) הוא לא שווה את העצים שנכרתו בשבילו אתם יודעים מה? עזבו! הוא אפילו לא שווה את המאמץ של להפוך את העמוד. יש לי מילה אחת לומר על הספר הזה, זבל ספרותי. ספרותי אמרתי? סליחה, אני מתקנת - זבל שמרחו אותו על 200 עמודים ויותר של ייאוש ושיעמום. באיזשהו שלב אני אמרתי זהו! אני מתנגדת להמשיך לבזבז את זמני היקר בקריאת הזבל הזה ומתחילה לתכנן את ההיתנקשות בחייה של המורה למדעים. הדבר בעיקרי שהפריע לי בספר הוא השיעמום שבקריאתו. אתה קורא את המילים ולמרות זאת אתה לא מבין אותם. אתה קורא מילה מילה בלי לנתח את המשמעות שלה ובלי ליצר את הקסם שכול ספר טוב או ממוצע אמור להפיק. הקריאה שלו הייתה הדבר השלישי הכי משעמם בעולם : רשימת הדברים המשעממים בעולם מאת " angel 1. שיעורי בית 2. אמא שלי 3. קיץ אחד ביחד 4. סדרת הטלווזיה "החממה" הרשו לי לתת לכם טעימה מהזוועה הידועה בשמה השני "קיץ אחד ביחד" ונתחיל ב (טאם טאם טאם מתח..) נועה!! אז אנו חוזרים עם פרחת החורש, הנפוצה בספרים אמרקאים ובספרי ערפדים, נועה! הכול מתחיל בתיאור שבו היא יוצאת ממכונית ורודה נוצצת עם בגדים וורודים מכף רגל ועד ראש. זה ממשיך שהיא רואה את תומר חתיך הספר ומתאהבת בו. ואחר כך, שאיתי מזמין את הבנות לחדרו היא מתמוגגת וחושבת "הזמנה לגן עדן" תגידי מישהו אמר לך שאת מלחיצה? אתם בטח הבנתם את סיפורה של נועה אז נעבור לדמות הבאה איתי - הערס הנפוץ כבר מההתחלה אנחנו שמים לב לטמטום הבוקע מן הנער הזה. זה מתחיל כאשר הוא צורח באוטבוס "יאללה, אם אנחנו הולכים לבלות פה קיץ שלם אז כדי שנחבר לפחות" שלא נתקל בתשובה, הוא צורח שנית. זה ממשיך כאשר הוא רואה את הפרחה הנפוצה נועה ונחשו מה? הוא נדלק עליה יש גם כמובן את הקטע בו הוא יורד על המורה המסכנה. הבנתם? מעולה נמשיך תומר! החתיך של הספר אדיש, חתיך , מסתורי , בנות נדלקות עליו על ימין ועל שמאל.. מצלצל מוכר? כי זה הוא תומר! הוא בא ממשפחה עם בעיות אבל למרות זאת תמיד השתלב בחברה וגרר אחריו קבוצת בנות. איזה קיצ'יות האא? דמות שמאוד נפוצה בסדרה המוכרת לנו "יומני הערפד" ו-"בני האלמוות". רק שהוא לא על טיבעי. שירן דמות לא אמינה בשיט. הסופרת כתבה שהיא מתעניינת במדע ולבדה חקרה את יסודות האטום והתעופה... פשש.. אהה.. שכחתי להזכיר שהיא בת 12? דמות לא מציאותית ולא אמינה. קובי חנון הסיפור, הילד הטוב ובלה בלה בלה... אתם בטח מכירים את הכייס שלו. ענבל אין לי מה לומר על הדמות הזאת... סתם ילדה שיטחית ומעצבנת.. כפי שאתם רואים כמעט כול הדמויות פה או לא מציאותיות או צפויות מדי. הספר מאוד לא מומלץ ואם יש טיפת בינה בקודקודכם תתרחקו ממנו ואל תקשיבו לספרנית!
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר12אני אוהבת את הספר הזה D: קראתי אותו בפחות מעשרים וארבע שעות. ו... זהו, אני לא יודעת ממש מה לכתוב. אני פוחדת שמה שאני אכתוב יהיה פחות טוב מהספר. ארבע מאות שישים עמודים של הנאה, בלי קטעים משעממים, בלי מריחות, וואו! הרבה זמן לא קראתי ספר כזה. סיימתי אותו בצער רב, ומה שאני יכולה להגיד - זה שזהו, כן, ככה זה, בלי הרבה עומק, בלי הרבה סיבוכים, בלי עלילה מורכבת - זה פשוט ספר שכיף לקרוא :)
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר10מה שמיוחד בספרים של רוטנר זה שהם בדרך כלל לא זכאים לחמשה כוכבים. הם סוג של מחברת חירטוטים, עם ספורי נוער קלילים וסטנדרטיים לחלוטין. בלי עלילה פורצת דרך, דמויות יותר מידי מורכבות או כתיבה עשירה ומענגת. לא משהו שהייתי מתעכבים עליו יותר מידי, או שתיקחו ממנו הגיגים עמוקים לחיים. אבל מצד שני, הם מתוקים. כולם. אחד אחד, ובמיוחד הספר הזה. הם כתובים בחינניות מתוקה וכובשת, עם דמויות שמתחשק לחבק כמעט כל שני עמודים. אז נכון, הם לא זכאים לחמישה כוכבים. לפעמים גם לא לארבע. אבל אם היינו מעניקים כוכבים לספרים לפי מידת החיוכים שהם יצרו במהלך הקריאה, ועל פי ההנאה שהם גרמו לנו - גם אם זו הנאה בוסרית ובסיסית – הספר הזה היה קוצר בקלות חמישה.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר9הספר מספר על 6 נערים שנשלחים לפנמיה ל30 ימים. הספר נהדר אבל אתה יכול לדעת מה יקרה בסופו של דבר. כשאתה קורא אותו אתה מתנתק מהעולם ונכנס לתוך הספר. הספר מומלץ.
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר7*נא לא להגיד לי שאני מדברת בשפה בוטה ... כי הספר הזה הוא מהספרים האלה שגרמו לי לתעב ספרים! ספר גרוע זה לא מילה מספקת לתאר את הזבל הזה שהסופרת בגרוש הזאת כתבה (אני בטוחה שהיא כתבה את זה תוך כדי שחרבנה בשירותים כי הספר הזה הוא חרא). למה ? אז ככה חסרונות: 1. כולם שם בני טיפש עשרה שחיים בסרט שהם הכי מגניבים בעולם. 2. כול העלילה היא ככה:" ואז קניתי קולה, ואז היה מגניבוש, ואז הסתכלתי על תומר, ואז היה מגניבוש" ברצינות מה הקטע? 3. כול אחד שטחי לגמרי והם מתאימים אחד לשני. ואחרי הכמה עמודים הראשונים יכולתי כבר לדעת מי יהיה זוג של מי. 4. הספר כול כך משעמם שהכרחתי את עצמי לקרוא עד הסוף. 5. עלילה חלשה ואיטית ברמות! גורמת לי לחשוב על כמה שהחיים של אנשים עלובים אם זאת העלילה בחיים שלהם. (תודה לאל שזאת לא העלילה בחיים שלי) 6. הדבר הכי מרגש שקרה לכול אחד שם זה שנשפך אליהם פחית קולה או משהו כזה. דברים חיוביים: אין בקיצור אם הספרנית מציעה לכם לקחת את הספר הזה ... תברחו!!!!! --- סליחה אם פגעתי במישהו-----
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר7ספר מאוד נחמד. אני זוכרת שראיתי אותו אי שם על המדף, נטוש אחרי שכבר קראו אותו. טוב, חשבתי, זה כנראה ספר יפה. אני צדקתי. קראתי אותו תוך פחות משבוע. הדמויות לא היו מקוריות או מיוחדות אבל הצלחתי להתחבר אליהם, לסיפורים שלהם, וכמובן כשאני נזכרת באלינור אני חושבת על אותו משפט תמיד: "אין אנשים רעים. יש אנשים שרע להם." היה ברור שכל השישה יתחברו, היה ברור שהם לא יעזבו ובדרך היה ברור שהרבה מאוד יקרה. מדהים ויפיפה. לא הייתי מצפה לפחות מזה. כבר עברו כמה חודשים מאז הספר ההוא, אבל לפעמים אני עוד נזכרת בו ומחייכת לעצמי. ממומלץ מאוד למי שאוהב סיפורי נוער ואהבה :) כאן נגמרת הביקורת שלי, מייטי ♥
קיץ אחד ביחדליאת רוטנר7זה ספר פשוט מהמם! הוא ממש מתאים לבני נוער. הוא כתוב בשפה קלילה ומצחיקה ומביע בדרך הכי יפה\חמודה\ומצחיקה שיש את חיי נוער בפנימיה! אני ממליצה בחום על הספר הזה! לדעתי ההמשך של הסדרה קצת התפספס... הוא יפה אבל הוא מדבר על כל מיני נושאים מלחיצים... לי אישית זה לא כ"כ התאים... מקווה שתהנו לקרוא את הספר הזה!