קצת קשה עכשיו אז אני מנסה לפרגן לעצמי סיפורים קצרים וספרי הרפתקאות, אפילו נוער התחלתי לקרוא, העיקר שלא ליצור מחוייבות עמוקה מידי, ולמרות הכל, לא נראה לי שאחזיק עם זה הרבה זמן מעמד.
כבר לילה. חזרתי היום מהבקעה בתחושות מעורבות. מצד אחד, כל העניין הזה של הסיפוח נראה לי כמו ספין ענקי שכל המטרה שלו היא שנדבר על זה. לא על בתי משפט ועניינים פליליים ובטח לא על כלכלה, כי מי יוכל להמשיך להחזיק מעצמו מציל עמו ישראל אם יתברר שתוך כדי מעשה ההצלה ההירואי יש איזה מליון נפגעים שלא מצליחים להתאושש מזה. עד שנגמור לדבר על הסיפוח כבר יש שר אוצר חדש ואיזה משנה שעושה בעיות וכל מיני אנשים שאפשר יהיה להאשים אותם בכל הרעות החולות האלה. היום, כשישבנו באוהל מול משכיות, גם פתאם חשבתי על זה שאני וראש המועצה האזורית של צפון הבקעה רואים פתאם עין בעין החלטת ממשלה בעניין מדיני. כל כך הרבה דברים לא מתקבלים על הדעת קורים מסביב. והצד השני היה לחזור לבקעה אחרי הרבה מאד זמן שכמעט לא הייתי. התרגשתי מאד. אמנם דיברנו בטלפון וידעתי מה קורה, מי עובד, מי הפסיק לעבוד, זה שנ' מתחתנת, ידעתי הכל, אבל מקרוב זה אחרת. אפילו התמונות של השריפה שהשתוללה ליד חדידיה, אלה ששלחו לי בלילה בזמן שזה קרה, לא הצליחו להעביר את ההרגשה שיש כשעומדים מול השדות השחורים וחושבים על הקיץ הארוך שלפנינו והמרעה שלא יהיה. והפחד וחוסר הודאות, זה עובר אחרת כשיושבים ומדברים.
~~~
נראה שהיו לצ'אפק הרבה רעיונות, מהסוג שאפשר לנסח לטובת פוסט בפייסבוק, קצת כמו הציטוטים של כל מיני אנשים שאמרו דברים שהוצאו מהקשרם, והרעיונות האלה היו קשורים בכל מיני נושאים כמו כוחה של האמנות וצדק ולפעמים סתם טבע אנושי, והוא יודע להדגים אותם באופן מאד בהיר באמצעות סיפור ולעשות את זה באופן לא מתריס, ככה שהם יכולים להחליק בקלות גם בגרונות שהיו מפתחים התנגדות לרעיון עוד לפני שסיימו לקרוא אותו. אני חושבת שזה הרבה בזכות היכולת שלו להחצין את החלקים המשעשעים של המציאות, אפילו של החלקים הפחות נעימים שלה ואמנם לא מתרסקים מצחוק אבל מידי פעם עולה חיוך על הפנים.
הסיפורים פה נלקחו מארבע אסופות שונות ואם עד היום חשבתי שסיפורים זה סיפורים ולא ממש חשוב איך אורזים אותם ביחד, אז עד היום טעיתי. את הסיפורים משתי האסופות הראשונות אהבתי מאד והם היו ממש מצויינים בעיני, שנונים, מפתיעים, מעמתים את הנורמלי והלא נורמלי ככה שלא ברור מי זה מי ומה מוזר יותר, ומספקים זויות התבוננות שגרמו לי לפקפק בכמה הנחות יסוד שלי (שלא לדבר על להבחין בהן). ואני לא יודעת אם צ'אפק היה שמח לשחרר את הסיפורים משתי האסופות האחרות ככה באותו הספר. זה קצת כמו לשים את המבחן שלך, כשאת יודעת חלק מהחומר אבל לא באופן מעמיק ואולי לא את כולו, מיד אחרי המבחנים של שני הגאונים של הכיתה. ברור לך שאת יכולה יותר. הרי כל מה שאת צריכה לעשות זה לחכות שאלה שאין להם מושג יגישו ולהניח אחריהם.
בסופו של דבר זה יוצא מן ספר הגיגים, רק שבמקום להגיד לך אותם, נותנים לך מיד את הדוגמא, והדוגמאות, רבות מהן אבסורדיות, והן טובות, וגם ההגיגים בסדר, כלומר אפשר להגג בהם, ויכול להיות שקפקא היה עושה מהם מטעמים מלנכוליים, אבל צ'אפק מעדיף לספר איתם בדיחות.