“אני בחורה די צינית ורחוקה מחסידות וכזה אבל מצאתי את עצמי מתרגשת מאוד מהקריאה.
התחלתי לקרוא אותו מתוך סקרנות, בעקבות הכרות אישית של מספר טיפוסים כאלו שמגדירים את עצמם כ"הולכים בדרכו של קרליבך". רציתי להבין קצת יותר על הדרך, מה משך אותם, לאן הם רצו להגיע ולאן באמת הגיעו. אז קראתי, והבנתי.
הבנתי שבעולם הזה שלנו, הקר והחשוך, צריך אהבה. אהבה ועוד אהבה ועוד אהבה ועוד. אהבה של ללא תנאים, בלי הרבה מחשבה, בלי מי אתה ומה אתה וכמה מגיע לך והאם אתה ראוי לאהבה והאם אני מכיר אותך בכלל. אהבה של אם אתה קיים-אז אתה אור גדול ואתה שווה ואתה מיוחד במינו ואין מישהו בעולם שישווה לך. אהבה שנוטעת בך את התחושה שצריך אותך והעולם לא יכול להסתדר בלעדיך.
אהבה כזאת מהסוג שר' שלמה קרליבך העניק.
אהבה שגורמת לי לתהות מאיפה היה באדם אחד כוח כדי לתת כל כך הרבה ולטעת כל כך הרבה באנשים אחרים, כמה? אתה יכול לאהוב מישהו אחד, שניים, חמישה, בני משפחה וכמה חברים. כמה עוד אפשר? איך אוהבים ככה באמת ובתמים את כל יושבי תבל?
אבל אחר כך אני מבינה שאהבה היא משהו שמתגבר ככל שאתה נותן ממנה יותר. כמו להדליק נרות. שלמה קרליבך הסתובב בעולם, במקומות הכי חשוכים והעלה שלהבת שהפכה ללהבה וככה גם הגביר את להבתו-שלו. וכל להבה הדליקה עוד לבבות אין סוף. ואם רק כל אחד מאיתנו יעלה גם הוא כאלה להבות, לא יהיה חושך בעולם הזה שלנו יותר. והוא שוב יהיה מואר וחם ויפה.
מאז שקראתי את הספר אני רואה כל אדם שהולך מולי ורק חושבת על כמה הוא מדהים, כמה אי אפשר לדעת כמה שהסיפור העמוק והיפה שלו גובר על המעטפת החיצונית והפשוטה. וכשאין לי לפעמים סבלנות לאנשים מסוימים, אני נזכרת איך קרליבך האיר פנים לקבצן הכי דוחה ויודעת שאם כך, גם אני יכולה להתייחס בקצת יותר סבלנות לאח שלי למשל או לבוסית המרגיזה.
הספר כתוב בצורה מאוד מוחשית שאתה ממש מרגיש שאתה שם, מסתובב ברחובות המוזנחים של ניו יורק או סן פרנסיסקו ומאיר אותם אט אט, רוקד משולהב בהופעה, סועד שבת בחברת גיבור הספר ומרגיש את הקדושה שלה מבעבעת בתוכך, מחפש אחים נוספים לצרף אליך לתחושה.
וכמובן, אי אפשר לקרוא את הספר ולא לשמוע איזשהו ניגון מרחף, כל עמוד והניגון שלו (אם תקראו את הספר, תדעו למה ד"ר טברסקי, הפסיכיאטר החסידי היחיד בעולם, חושב שהלחנים האלו גנובים וממי)... לא נראה לי יש טעם להרחיב על המנגינות והשירים כי מילים רק יהרסו.
אל דאגה, לא קוראים את הספר ויוצאים היפים מוזרים. אפשר בהחלט להמשיך בחיים כרגיל, איך שאתה ומה שאת, הרגלי החיים המוכרים שלך והסביבה והחברה הרגילים שלך-רק עם לב קצת יותר חם, נשמה טיפה יותר מורגשת. כנראה שבכל אחד מאיתנו מסתתרת איזושהי חלקה קרליבכאית קטנה שמחכה שקצת נטפח אותה וניצור עולם יפהפה.
הרבי מקרן הרחוב הוא סיפור של עולם שיש בו הרבה אהבה אבל גם הרבה כאב. הרבה כאב אבל גם הרבה אהבה שמרפאת אותו ויחד הם משלימים זה את זה.”
