ביקורת ספרותית על האיש שידע לעופף מאת קארל צ'אפק
ספר טוב

---

"במחילה מכבודם," אמר מר סמיטק, "מה אתם, הנשואים, יודעים על החיים? יושבים לכם בבית, רגליכם תקועות בנעלי בית, שותים חצי ליטר בירה ובשעה עשר - ליל מנוחה. מושכים את השמיכה עד לסנטר ומתחילים לנחור. ולזה אתם קוראים חיים."

אחד מהלקחים החשובים של סגר א' היה הצורך להצטייד בספרי קריאה בבית. כדרכם של לקחים הוא התמסמס ונמוג, וכך בא עלינו סגר ב' והפתיע אותנו בסגירה מחודשת של הספרייה. הותירו לי אפליקציה, שבה כל אחד יכול ורשאי לכתוב ולהזמין שמות כותרים שברצותו לשאול. כלומר אלא אם הוא מסוג האנשים שלא בוחר ספרים על פי שמם ולא זוכר ספרים בעזרת שמם. האפליקציה הינה חרשת חושים ואינה מנגישה ספרים בעזרת ניחוח הדף, צורת האותיות, הכיתוב בגב הספר או דפדוף בתוכו. כך נותרנו דלים וריקים, נידונים לקריאה שלישית ורביעית של ספרי הבית המשומרים ורעבים למזון אמיתי טרי וחם. עד שבאה מעין, שהיא כלתי כבר כמעט שנתיים ועדיין קשה לי להתרגל לסטטוס הזה המכתיב מערכת יחסים בינינו, כמו גם לעובדה שהיא מתעקשת לכתוב את שמה ביו"ד אחת בניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד. עם זאת, טעמה בספרים משובח, והיא הביאה לנו כמה ספרים לקריאת השבת הנדרשת.

צ'פאק הוא מסוג האנשים המייאשים. תמיד אני אומרת לעצמי שכשאני אהיה גדולה אני אדע לכתוב ככה. השבת גיליתי שהוא מת מדלקת ריאות בהיותו בן ארבעים ושמונה, וזה כבר אומר שעתידו מאחורי. אבל התמודדתי בגבורה, כי אני הרי אחיה עד מאה עשרים ומתישהו אני אשתיק את פייסבוק והוא לא יפריע לי לחבר סיפורים. או ספרים. או משהו. מה קורה כשמשורר הוא עד לתאונת דרכים, אבל כל שהוא מצליח זה להציג את השיר שהוא כתב לאור ההתרחשות, ובשיר אין שום מידע עובדתי? מה עושים כשאם טריה מתלוננת על החטיפה של תינוקת בת שלושה חודשים, אבל כל התינוקות נראים למעשה אותו דבר? מה עושה אדם שהתחיל פתאום לעופף, אבל כשהוא מציג את המיומנות שלו לעיני מורים לספורט מתגלה שכל טכניקת הזינוק שלו מוטעית מעיקרה? הכל בהומור נעים. גם העוקצנות הצינית נעימה, ולא ברור איך הוא עושה את זה. או עשה.

היה נחמד ונעים ונגמר מהר מדי, ועכשיו שוב אין לי מה לקרוא בשבת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על האיש שידע לעופף