יום אחד, אחרי שבוע קשה שהיה לי בעבודה, בעלי החליט שהוא רוצה לשמח אותי. התחלנו לנוע עם האופניים לכיוון דרום תל אביב, שם נכנסתי לראשונה לחנות הספרים של "האחים גרין". מעבר למחווה הנפלאה שעשה האדם שמכיר אותי טוב מכולם, שמחתי שהצלחתי למצוא שם כמות נכבדת של ספרים שעניינו אותי. ואז, על מדף הספרים שבמבצע הבחנתי בספר "מסעותיי עם העברית". אני לא מתיימרת להיות בלשנית גדולה אבל אני יכולה להגיד שאת העברית אני אוהבת באופן מוחלט ותמיד נעים לי לצאת למסע בין נבכי השפה.
רצה הגורל והספר ישב אצלי על המדף כמה חודשים עד שיום אחד הגעתי לפגישת עבודה בדירה תל אביבית המעוצבת בטוב טעם. שם על מדפי הספרייה המצוחצחת הבחנתי באותו הספר.
- "מסעותיי עם העברית. בדיוק קניתי אותו לא מזמן באחים גרין. קראת?"
- "בוודאי! רוביק רוזנטל, מי לא מכיר?! הרי למדתי בלשנות".
מיד הקפצתי את הספר לראש הרשימה.
ביני ובין רוביק רוזנטל שאותו אני לחלוטין לא מכירה הרגשתי שקיים הרבה מן המשותף. כמוני, הוא גם אוהב את העברית אך חש שלא צריך בכוח להיות השוטר הרע ולהשניא על הסביבה כללי ניקוד או דקדוק באובססיביות מוחלטת. בספרו הוא מספר על קיבוץ נחשון, הקיבוץ בו גדל בעלי וגם על משפחתו מכפר סאלד, המקום שלעולם לא אשכח שהייתי אמורה להופיע בו קצת אחרי שפרצה המלחמה וההצגה שבוטלה (כמו עוד מאות הצגות שלא זכיתי לעשות), זכורה לי היטב בגלל מיקומה הייחודי בקצה של המדינה. רוביק רוזנטל רוחש אהבה מיוחדת לעיר תל אביב ובדיוק כמוני רואה בה הרבה מעבר לשכבתה הראשונה.
ספר נפלא העוקב אחר מסעו של הבלשן עם השפה הקטנה והכה מיוחדת שלנו. אני יכולה להגיד בכנות שהחכמתי רבות מהמידע המקיף שמובא בספר. ישנם פרקים מעניינים יותר וישנם כאלו שפחות אך סך הכל זהו ספר נהדר למי שחובב את השפה ומקורותיה ומעוניין לספוג היסטוריה אך גם מעט פילוסופיה על העברית ועל שפות בכלל.
"...הילדים הם שומרי החותם של השפה, הם גנזך המילים של הדורות הבאים. אם יכירו אותן כאשר הנפש חפצה עדיין ללמוד הם ישמרו עליהן. עלינו המלאכה להעביר את המילים, נכסי שפה יקרי ערך, מדור לדור".


















