“יום אחד, אחרי שבוע קשה שהיה לי בעבודה, בעלי החליט שהוא רוצה לשמח אותי. התחלנו לנוע עם האופניים לכיוון דרום תל אביב, שם נכנסתי לראשונה לחנות הספרים של "האחים גרין". מעבר למחווה הנפלאה שעשה האדם שמכיר אותי טוב מכולם, שמחתי שהצלחתי למצוא שם כמות נכבדת של ספרים שעניינו אותי. ואז, על מדף הספרים שבמבצע הבחנתי בספר "מסעותיי עם העברית". אני לא מתיימרת להיות בלשנית גדולה אבל אני יכולה להגיד שאת העברית אני אוהבת באופן מוחלט ותמיד נעים לי לצאת למסע בין נבכי השפה.

רצה הגורל והספר ישב אצלי על המדף כמה חודשים עד שיום אחד הגעתי לפגישת עבודה בדירה תל אביבית המעוצבת בטוב טעם. שם על מדפי הספרייה המצוחצחת הבחנתי באותו הספר.

- "מסעותיי עם העברית. בדיוק קניתי אותו לא מזמן באחים גרין. קראת?"
- "בוודאי! רוביק רוזנטל, מי לא מכיר?! הרי למדתי בלשנות".
מיד הקפצתי את הספר לראש הרשימה.

ביני ובין רוביק רוזנטל שאותו אני לחלוטין לא מכירה הרגשתי שקיים הרבה מן המשותף. כמוני, הוא גם אוהב את העברית אך חש שלא צריך בכוח להיות השוטר הרע ולהשניא על הסביבה כללי ניקוד או דקדוק באובססיביות מוחלטת. בספרו הוא מספר על קיבוץ נחשון, הקיבוץ בו גדל בעלי וגם על משפחתו מכפר סאלד, המקום שלעולם לא אשכח שהייתי אמורה להופיע בו קצת אחרי שפרצה המלחמה וההצגה שבוטלה (כמו עוד מאות הצגות שלא זכיתי לעשות), זכורה לי היטב בגלל מיקומה הייחודי בקצה של המדינה. רוביק רוזנטל רוחש אהבה מיוחדת לעיר תל אביב ובדיוק כמוני רואה בה הרבה מעבר לשכבתה הראשונה.

ספר נפלא העוקב אחר מסעו של הבלשן עם השפה הקטנה והכה מיוחדת שלנו. אני יכולה להגיד בכנות שהחכמתי רבות מהמידע המקיף שמובא בספר. ישנם פרקים מעניינים יותר וישנם כאלו שפחות אך סך הכל זהו ספר נהדר למי שחובב את השפה ומקורותיה ומעוניין לספוג היסטוריה אך גם מעט פילוסופיה על העברית ועל שפות בכלל.

"...הילדים הם שומרי החותם של השפה, הם גנזך המילים של הדורות הבאים. אם יכירו אותן כאשר הנפש חפצה עדיין ללמוד הם ישמרו עליהן. עלינו המלאכה להעביר את המילים, נכסי שפה יקרי ערך, מדור לדור".”

“רוביק רוזנטל, שכבר כתב ספר אוטוביוגרפי (רחוב השושנים 22) והרבה ספרים על הלשון העברית (מילון הסלנג המקיף, מדברים שפת תנ"ך, מדברים צה"לית, שלא לדבר על טורו השבועי "הזירה הלשונית") כתב פה ספר גם אוטוביוגרפי גם עוסק בלשון העברית. ויצא משהו מוצלח לדעתי.

יש פה 67 פרקים אז לא אלאה אתכם עם סקירה מקיפה. אבל רק להדגים את רוחב העניינים הנידונים אזכיר כמה: האיום מהאנגלית הגלובלית, כינויי חיבה, עברית של רחוב, מילים שיש להן צליל יפה, מיגדר, שירי עם, וחיבתו לנבכי הַנִּקּוּד.

פרקים אחדים נוטים יותר לאוטוביוגרפיה אבל תמיד יש לו משהו להגיד על לשון; בפרק על זיקנה הוא עומד על דקויות בין כל מני מלים שמתייחסות לשלבים שבחיי אדם, בפרק על היחס ה"יֶקי" לזמן הוא משווה בין ה"(ל)עולם" המקראי לבין זה שבלשון חכמים, בפרק על אמונתו הדתית (החסרה) הוא נדרש לעיון של המילה "אלוהים", וכולה.

קניתי את זה בשבוע הספר לפני חודשיים. הגעתי בעצם לקנות משהו אחר אבל הציעו לי עוד ספר בחינם. בחרתי בספר הזה ובסופו של דבר אהבתי אותו יותר.”

“צריך להציג את רוביק רוזנטל? אני חושבת שלא צריך. זה אדם ששמו הולך לפניו. עיתונאי, בלשן, חוקר לשון, בלש של מילים, וזה שיצר את "הזירה הלשונית" שבה הדיון על השפה ומקורותיה הפך להיות נחלת הכלל. יש לי ספר שלו בבית, על סלנג, שכבר הפך קצת מיושן ובכל זאת נעים לעלעל בו.

שם שמוכר ספרים, נכון?
לכן קניתי. עמד להיות חג, והייתי צריכה מאגר קריאה, ראיתי את רוביק, וחשבתי מה יהיה רע?
"פסוקי שיר ומילות סלנג, צירופים עתיקים וחידושים בני רגע מתלכדים בספר הזה לרקמה נושמת אחת. אין כמו רוזנטל להקשיב לעברית הישראלית, ולשמוע אילו מרחקים וזיכרונות מקופלים בהפכפכות גווניה. במידה רבה לפנינו ביוגרפיה של העברית, המוגשת לנו מפי הנאמן שבאוהביה: זה שאינו מקנא לדמותה הנוכחית, אלא משקיף תמיד אל הצורות שעוד תלבש, ואל החיים שעוד יהיו לה."
זה מתוך הכריכה האחורית. תסכימו שזה נשמע מבטיח ממש.

אלא שבעיני ההבטחה לא התממשה. פתחתי את הספר וקראתי. הספר עשוי פרקים פרקים שמהווים אוסף אקלקטי למדי. קצת על לשון, קצת היסטוריה, קצת אוטוביוגרפיה, קצת מחשבות על כל מיני דברים. לא הרגשתי "רקמה נושמת אחת".
אפשר לוותר, בקלות.”