ביקורת ספרותית על תמורת לילה של אהבה מאת אמיל זולא
ספר טוב

---

שתי נובלות של זולא.
הראשונה היא הטובה יותר, עוסקת בצעיר שהיום היה מאובחן כאוטיסט ועם עוד דברים, שמתאהב בשכנה שגרה מולו. השכנה הזו כמובן תהפוך את חייו על פניהם.
יצירה די אפלה, אחת מדמויות הפים פאטל הראשונות בספרות לדעתי, ויכול לצאת עיבוד קולנועי מצוין לסיפור הלילי, הקינקי והאלים הזה, שמרגיש כמו תסריט פוטנציאלי של רומן פולנסקי.

הנובלטה השנייה היא "השיטפון", שעוסקת, ובכן, בשיטפון.
זה מרגיש כמו תסריט של סרט אסונות הוליוודי. קריאה די קולחת, התיאורים של זולא מסעירים ומרגשים, אבל הדמויות די בנאליות ואפשר לאפיין כל אחת מהן במשפט, כמה מילים, או שאין בכלל אפיון, וההתחלה שלפני האסון, של הצגת המשפחה המושלמת והאידילית.. זה הרגיש קצת מגוחך, כמו בסרטי אסונות הוליוודיים כשאנחנו רואים את הגיבורים המושלמים לפני הצונאמי.
אז בעוד "תמורת לילה" זה סיפור נועז, שמראה צדדים מטרידים ואפלים בנפש של שתי הדמויות הראשיות שלו, הסיפור הזה בעל מעט עומק להרגשתי.

7\10

"כשתרז הייתה קמה בבוקר, נשכח ממנו משרדו, הוא, שהיה כה דייקן. הוא פחד מן הפנים החיוורים אדומי השפתיים, אך היה זה פחד נעים ששימח אותו. חבוי מאחורי וילון, נתן לאימה שעוררה בו למלא אותו עד כדי חולי, רגליו מועדות כמו אחרי הליכה ממושכת. הוא חלם שהיא רואה אותו לפתע, מחייכת אליו והוא אינו פוחד עוד."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על תמורת לילה של אהבה